איתן האזרחי לד

שמה בקדושין או בגט מגורשת עכ"ל הרי שכתב בסתם דיש לחוש לכתחלה גם לאשה לתרי יב"ש א"כ משמע נמי דס"ל דאין חילוק בין שם האיש ובין שם האשה היכא דיש לחוש בכ"מ לתרי יוסף ב"ש חוששין זאת ועוד אחרת היא ראייה אחרונה ממ"ש מהר"מ פ"ח סי' ל"ה שכתב. על מאי שכתב הרא"ש בתשובה בכלל מ"ה והטור א"ע הביאו בסימן קכ"ט שאם לא הזכיר שם האשה אלא בכינוי או אביה לא הזכירו כלל דכשר כתב ז"ל ובלי ספק אין הפרש בין אבי האשה ובין אבי האיש והרא"ש השיב על מעשה שהיה כך היה כו' עכ"ל, הרי שהשווה הדין שם אבי האיש לדין שם אבי האשה ואם היה היה הפרש ביניהם האיך כתב בלי ספק שאין הפרש ביניהם הרי יש ויש

הנה מכל הלין טעמים היה נראה לי פשוט דלא יש שום חילוק בין שמות אנשים לשמות הנשים ובכל מקום חיישינן לתרי יוסף בן שמעון ולכן צריך לשלש כנ"ל. אך אחרי רואי שחד מינן גבר בגוברין אשר היה אתי עמי בא בטענה בפלפולא חריפא של הבל לאמר עלי לאו אמור כדברים הללו כי אין הנדון דומה לראיה דמ"ש בתשובת הר"מ בכרך הנ"ל והביאו הרמ"א בש"ע בסי' קל"ו סעיף ו' אם השמות מגרשים שוות אע"פי שאין שמות הנשים שוות מ"מ יכתבו סימן במגרש או בכינוי שלו כו' מיירי דווקא כשגם שמות הנשים שוים דאז יש לחוש אולי יש לו אשה אחרת במקום אחר או פן ואולי יכחיש בפני עדים לומר שיש לו אשה ששמה כשם המתגרשת שהרי כותבים. גט לאיש בלא אשה ואח"כ יתננו ליד אשה של זה משא"כ להיפך שא"א לומר שיש לאשה עוד איש אחר ששמו כשם אישה. ולכן א"א למיחש גבי האשה החשש מה שיש לחוש גבי האיש ולכן לפ"ד האי גברא לא היה צריך לשלש כלל אף כשיש עוד אשה אחרת אשר שמה ושם אביה שוות גם מה שכתוב בתשובת הרא"ש ה"ל דטוב להזכיר שם אביה כדי שיבורר הדבר אם יש שני יוסף בן שמעון כו' הנה דחק ואתי למרחוק לפרש דמיירי ג"כ דווקא שגם שמו' האנשים שוים הגם שאין זה כי אם דברי נביאות שהיה לו לפרש ולא לסתום דבריו דאז דווקא חיישינן לתרי יוסף ב"ש לאפוקי כשיש שתי שמות של נשים שוות אף כששם אביהם שוים ג"כ עכ"ז אין צריך לשלש כיון דשמות האנשים אינם שווים ע"כ דברי הסותר דברי לכן בעבור זה אמרתי לצאת ולבא לפרש עוד ולהוכיח שלא כדבריו להוציא מלבו דברים אשר לא כן אדמה ולא דרכי דרכיו בזה דבוודאי גם גבי שמות הנשי' אם המצא ימצא ששמותיהם ושם אביהם שוות שצריך ג"כ לשלש אף ששמות האנשים אינם שוים וזה החלי מה שיצא בראשונה

איתא במתניתן פרק כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול כו' עד יתר מיכן כתב לגרש את אשתו ונמלך ומצאו בן עירו. ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו יתר מיכן היה לו שתי נשים ששמותיהן שוות כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה וקאמר בגמרא קטנה הוא דלא מצי לגרש בו כו' עד אלא מאי אית לך למימר בעדי מסירה פירש"י שמכירין את שניהם ומעידין שזה מסר לזו אבל בעדי חתימה לא כדאמ' שמא נמלך זה שכתבו וחתמו ולא גירש את אשתו ומסרו לזה לגרש אשת חבירו והכא נמי בעדי מסירה ור"א היא פירש"י וליכא למיחש שמא לחברתה נמסר אבל בעדי חתימה לעולם אימא לך דחיישינן שמא את חברתה גירש וכתבו התו' שם בעדי מסירה ור"א אבל לר"מ בעינן שיהא מוכח מתוך החתימ' שנכתב לשם זה האיש ואשה זאת ולא מהני עדי מסירה וההוא דהמגרש שנים ששלחו שני גיטן ושמותיהן שוות נותן שניהם לזו ושניהם לזו קאמר ר' ירמיה בגמרא הא דלא כר"א דמשמע דכרבי מאיר ניחא והתם מיירי כדפרשנו לעיל שכתב דורות או סימן או כהן שניכר מתוך החתימה וכ"כ התו' פרק גט פשוט דף קס"ו ע"ב ועדי מסירה אינן בקיאין באבותיהן או בסימן הכתוב ע"כ

הנה נשמע מהכא דלר' מאיר בעינן שיהא מוכח מתוך הגט בעצמו מי הוא המגרש ומי היא המתגרשת ולכן בכ"מ מאי שבאפשר בעולם.. למיחש לתרי יוסף ב"ש חיישינן ואם כן ה"נ נאמר כשם כשיש ב' יוסף ב"ש דאמרינן אף ששמותיהם של נשים אינם שוות מ"מ צריכין לשלש אף שכבר מוכח מתוכו בשמות הנשים מ"מ חיישינן שמא נמלך ומסר לחבירו לגרש אשת חבירו אף על פי שאין שמה כשם המתגרשת וכמ"ש בהדיא בתשובת מהר"מ בכר"ך שהבאתי כנ"ל וגם בתשובת מהו' יוסף כהן חמי זקני הביא בתשובותיו סי' ל' והוכיח וכ' ז"ל דלא מהני אף ששמות הנשים אין שוות דאם היה החילוק בשמות הנשים א"כ מאי צריך לאוקמי במשולשין וגם התוס' שם שהבאתיו לא חילוק בשמות הנשים דאין שוות והוי הכירא טובא אפילו א' דרצה לאוקמי אפי' היכא ששמותיהן שוות מ"מ היה לו לחלק ג"כ ע"כ וא"כ גם בנידן דידן יש לחוש שמתגרשת אשה אחרת ששמה ושם אביה כאותה אשה המוזכרת בגט. מה אתה אומר הלא מבואר בגט איך שם הבעל המגרש מ"מ נראה דעכ"פ לכתחלה כל מה דאפשר לכתוב ולהוכיח מהגט בעצמו עושין ומה גם דיש לחוש עוד שמא יש עוד איש אחד בעולם שיש לו ג"כ שמו כשם הבעל המגרש וה"ט שיש ריעותא לפנינו ששמותיהן של נשים ושמות אביהן ג"כ שוים. לכן טפי עדיף לכתוב ולהוכיח בגט עצמו ולשלש בשם אבי אביה כמו גבי האיש דחיישינן לכל מה דאפשר למיחש ה"ה הכא בנדון דידן. ואם כה יאמר האומר לחששא זו לא חיישינן מדכתבו התוס' שם דדוקא גבי גט הנמצא הוא דחיישינן שמא מאחר נפל אבל חשיב שפיר מוכח מתוכו כיון דלא הוחזקו כו' ש"מ דהלכתא הכי דמן הסתם אין לחוש לתרי יוסף ב"ש מ"מ נראה לי היכא שיש ריעותא לפנינו כמו הכא ששמות הנשים ושמות אביהן שוות חיישינן לזה אולי המצא ימצא עוד שם איש אחר ששמו כשמו ויבא לידי ספק שההוא המגרש לאשה זאת אשר שמה ושם אביה שוים לאותה המתגרשת כאותו המ"ד דחייש לזה שני יב"ש אע"ג דלא הוחזקו ועוד יש לפרש מ"ש התוס' דלא חיישינן כו' לא כתבו את זה כי אם לתרץ הקושיא שהקשו התוס' שם ז"ל וא"ת מאן דחייש לקמן בפרקין לשני יב"ש ולשני שווירי אע"ג דלא הוחזקו א"כ לר"מ יפסלו כל הגיטין דלא משכחת תו שום גט שיהא מוכח מתוכו לכן לתרץ את זה כתבו התוס' בשם ר"י דלא קשה דדווקא בגט הנמצא הוא דחיישינן ותו לא חיישינן כדי שלא יפסלו כל הגיטין לזה כתבו דלא חיישינן לשני שווירי ולשני יב"ש והיינו דמש"ה כשרים כל הגיטין לדעת רבי מאיר וה"ט משום דלא יש שום ריעותא למאי ניחוש כולי האי אמנם כשיש ריעותא דנדון דידן. דיש שתי שמות הנשים ושם אביהן שוות יש לחוש ג"כ לשני יב"ש אע"ג דלא הוחזקו כי למה להחזיק בספק לכתחלה לדעת ר"מ וחיישינן נמי לדעת המ"ד דחיישינן לזה לתרי יב"ש אע"ג דלא הוחזקו כיון דיש שמות הנשים ושם אביהן שוים כמו גבי האיש שהוא לכ"ע אף כשלא יש שמות הנשים שוות מ"מ עבדינן לכ"ע ה"ה להיפך דאף בשמות הנשים ג"כ נעבד לכתחלה לכ"ע לצאת ידי ספיקות לכל הדעות דצריך לשלש ג"כ נוסף על זה לבו אנסוהו מה שעלה בדעתו מה שראה בדברי רמ"א שהביא דעת בעל אגודה ונהגו בקהילות ליתן גט בחצר בהכ"נ כדי שיצאו ויראו כל העולם שאם יש לשם יב"ש אחר יבא ויראה עכ"ל

והנה הקשה עצמו לדעת בעל האגודה ושאנחנו נמשכים אחריו ונותנין גט ברבים ותו אין לחוש לתרי יב"ש דאם היה שם איש ששמו כשם זה המגרש בוודאי היה נשמע קולו בבואו אל חצר הקודש דז"א דלפ"ד תו אין צריך לשלש בשום אופן וזה שלא כדברי הפוסקים בהסדרי גיטין שלנו אך האמת יורה דרכו דבעל האגודה כתב את זה דווקא לדעת ר"א דעדי מסירה כרתי ועל זה קאי שם שהביא בשם ר"י דאין עדי מסירה מדקדקין אם זאת אשתו או לאו ולהכי אמרינן שני יוסף ב"ש הדרים בעיר א' אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה ואזה כתב ז"ל נ"ל לכן נהגו בקהלות כו' אך אנו להחמיר כדעת ר"מ כמ"ש ר"ס ק"ל וסי' קל"ג. דס"ל כר"מ דעידי חתימה כרתי ובעינן מוכח מתוכו לא מהני אף שגירשה