איתן האזרחי לב

טומאה אבל ה"ל למר לפרש דלענין חציצה הוא בהפך. ומ"ש מכ"ת דלדעת הרמב"ם דתליא בחזק ורפה, א"א לפרש דהפרעות הם קוצים וברקני' דבודאי לא יוכלו לסבול מעזיבה בינונית כו'. ואי משום הא לא אריא דלמה לא יהא אפשר שיהיו הקוצים וברקני' חזקים כל כך ועדיפא ה"ל למכ"ת למימר דלהרמב"ם צריך פותח טפח בכל ענף וענף והא מלתא דלא שכיחא שיהיו קוצים וברקני' בענין שיהיו בכל קוץ וקוץ בכדי פותח טפח. ואף בזה י"ל דדלמא נמצאים כי אנחנו לא נדע גידוליהן שבכל מדינה ומדינה. ועוד שהכי י"ל בסמוכים ודבוקים כדכתב מר על פי' התוספתא על התרפו מש"ה וודאי דאין דברי הרב ברטנורא סותרים זה את זה דכך יכול לפרש קוצים וברקני' אליבא דהרמב"ם כמו אליבא דהראב"ד אלא שבזה יפה כחו דמר שתמה עלי שלא הרגשתי בזה כי אני פירשתי על הך סיפא דפירש הרב ברטנורא קוצים וברקני' דטעמיה כדפירש הר"ש ואי הכי ודאי דדבריו סותרים זה את זה. אבל בלא"ה איכא למימר דנקיט קוצים וברקני' דסתם גדר עושין על ראשו קוצים וברקני' כדי למנוע מלפסוע עליו שלא יכנוסו לפנים אבל גבי סתם גדר של אבנים כדפירש הרב ברטנורא פרק אלו מציאות אבל מיירי בפותח טפח ואף לפ"ז היה לי להרגיש במה שאינו מפרש אבנים ועצים כדפירש הרמב"ם הואיל ולשיטתיה אזיל

ומ"ש מכ"ת דלהראב"ד נמי קשה לישנא מעזיבה רכה שהו' ליה לומר מועטת או לשון צר. זה אינו שאין הדבר תלוי במעט או רב אלא ברך ועב בכדי זיבה כלומר שאם הוא רך זב דרך הבדל מועט מה שאין כן בעב ולשון צר דנקט מר לא יכולתי לכוין מאי קאמר דהיכא יכול לומר לישנא דצר על המעזיבה. ואם על ההבדל קאמר מר פשיטא דלא יתכן מכיוון דמתניתן לא מנקט ליה ההבדל אלא המעזיבה ולכן וודאי דלישנא דרכה דייק אליבא דהראב"ד ולא אליבא דהרמב"ם

ומ"ש מכ"ת ליישב דברי התוספתא אליבא דהרמב"ם דהתרפו רואין כו' ר"ל שהם סמוכים ודבוקים זה לזה ואין שום אויר ביניהם לכן אף על פי שהתרפו כו' מ"מ מביאין את הטומאה מדבריהם באשר שלא יש שום אויר ביניהם כ"א שהתרפו. ואחר כך בא לחדש עוד חידוש אחר ואם היו מובדלין זה מזו ר"ל שמצינו שאף שהם מובדלות כו' לר"מ כו' והיינו כיון שיש על כל פנים פותח טפח כו' והוא פלא בעיני איך תיסק אדעתיה לומר שכך סובר הרמב"ם ואם כן ס"ל כהראב"ד בפי' מעזיבה רכה ובינונית דמיירי לענין האויר שבהבדל וזו לא שמענו מפירושו ולא מחבורו: ואף גם זאת א"כ יהיה להרמב"ם ב' פירושים בנושא א' אבל האמת יורה דרכו. דעל הרמב"ם קשיא התוס' דקתני הא דמעזיבה רכה על ואם היו מובדלין כדהקשה הרב מוהר"ר קאפיל ז"ל. אבל אשתמיטתי' דאקדמיה הר"ש שכתב כך שיש לדקדק אי הוי טעמא דיכולין לקבל שהוא חזק כו' וקאמר דליתא מכח זו התוספתא ויש קצת ט"ס בלשונו וקל לתקנו ונראה בעיני דלהרמב"ם לא אשתמיטתי' התוספתא כלל וכבר ידעו ודקשיא לדידיה אלא דלא ס"ל דהלכתא הוא וטעמא דס"ל דמתניתן ע"כ ליכא לפרושי רכה או בינונית בענין ההבדל דהבדל מאן דכר שמיה במתניתן ועוד התרפו רואין אמאי לא קתני נמי מתניתן ותו כולא מתניתן מדאורייתא ואיך עירב וקתני לה מדרבנן וכמ"ש כבר בתימה ומכ"ת הזכיר דברי בזה קושיא זו הוא תירוץ לקושיא שלפני' ומכל מקו' משמע לי' להרמב"ם דמתניתן מפרשי רכה ובינונית שלא כדרך שמפרשו התוספתא ומכיון שמשנתינו חולקת על התוספתא ודאי דנדחית התוספתא מקמי מתניתן. ומשום הכי בחבורו לא הזכיר כלום כל מה שנשנית בתוספתא זו היו נתונים ע"ג הגדר כו' התרפו כו'. דס"ל שהוא דלא כהלכתא:. ומש"ה נמי מ"ש האלוף מוה"רר אבא דלהרמב"ם שפיר קתני התרפו רואין כו' ואפי' מדאוריית' כיון שמתחלה היה חזק כו' אינו נראה בעיני מדלא העתיקו הרמב"ם בחבורו: גם מה שהקשה מוהר"א על הראב"ד דמה רואין דקאמר כיון דלדידיה אוהל רעוע הוי אוהל לא קשי' כלל דפירוש התוספתא נראה בעיני דכך היא והכי קתני היו נתונים ע"ג גדר רואין אותן כאלו אבנים כבושות עליהן. התרפו רואין כו' ומאי נתונים ע"ג דקאמר אלא הכי קאמר שאם הפרח היוצא מן הגדר נשתנה וניתן ע"ג ע"י הרוח או איזה סיבה רואין כאלו אבנים כבושות עליהן והורידם מעל גבי הגדר עד שיוציא כמו שהיו יוצאין. ואם התרפו שאז א"א לומר דרואין כאלו אבנים כבושות עליהן שא"כ ישברו ויפלו והיו כלא היו לגמרי להכי קאמר דרואין אותן כאלו הן שפודין של מתכות ויכולין לסבול האבנים הכבושות עליהם. ואם היו מובדלין כו' כפי' הראב"ד נמצינו למידין דלהראב"ד התוספת' מפורשת יפה ואף הרמב"ם כך מפרשה אלא ס"ל דלית הלכת' כוותיה ואגב אפרש מה שנ"ל ברישא דהתוספתא ר"י אומר רואין את התחתונים כו' ואם היו נוגעין זו בזו בפותח טפח מביאות וחוצצות וכתב הר"ש ואם היו נוגעות כו' לא אתברר לי מאי קאמר כו' לכך נ"ל שבאחת למטה ואחת למעלה בעינן נוגעו' ממש ע"כ ואני אומר דפי' בפותח טפח הוא כמו האי תוספתא שהביאה הרמב"ם בפי' משניות משנה ה' פי"ב דאהלו' הזכרתי דבריו שם בתי"ט שצריך שיהיה בכל קורה פותח טפח וה"נ דכוותי' ממש ואין להקשות דא"כ בגדר דסיפא משמע שהם קוצים וברקני' הא לא הוי פותח טפח דאה"נ דלר"י ליתא אלא דווקא פותח טפח כיון שגם בקוצים וברקני' עולים ויורדי' וכבר כתבתי דאפשר שנמצאים קוצים וברקני' בפותח טפח ואפילו כי תימא דאין נמצאים כלל סיפא לא אתאן לר"י

והנה רצה מכ"ת לזכות את הרמב"ם שתהא הלכה כמותו ולא כהראב"ד מג' טעמים הא' דלהראב"ד בתוס' ר"י אומר אם מכניס את החוט לצד זה ויצא לצד א' ונוגע אע"פ שאינו מכוון ה"ז מפסיק וקולא הוא אפי' גבי ר"מ לפי' הראב"ד דר"מ מקיל וה"ל לשנותו קודם רבי מאיר: משא"כ להרמב"ם דחכמים מקילין טפי מר"מ ור"י מקיל אף טפי מרבנן נשנה הכל כסדר שותא דמר לא ידענא דהא גם הרמב"ם בברייתא זו וודאי דמפרש כהראב"ד דאי נימא דאף בברייתא כבמתניתן לענין חוזק ובריאות מאי ענין חוט לכאן אלא דהרמב"ם דוחה התוספתא מקמי מתניתן. והיינו דס"ל דר' מאיר וחכמים אמרו בין רכה ובינונית ומתניתן מפרשי לדבריהם לענין חוזק ובריאות והתוספתא מפרשי לענין הבדל אבל שיהיו גם שניהם ר"ל שני הפירושים אמת זה אי אפשר דאינו במשמע לשון א' שני פירושים דאע". דמצאנו למוהר"יא בהגהות שע"ד ס"ס שכ' דהאשר"י כ' בכמה דוכתי אשני פירושים דנוכל לסבול כתרווייהו ע"כ מ"מ הרמב"ם לא מצי סבר הכי וק"ל ועוד שא"כ הי' לתנא דידן דבמשנתינו לשנות גם שניהם ותו דהתו' וודאי לא ס"ל אלא חד פי' כהראב"ד כמו דמוכח מהתרפו רואין כו' וא"כ משנתינו נמי לא ס"ל אל חד פי' ומדלא תני התרפו רואין כו' וגם לא קתני בהדיא דמיירי במובדלות ש"מ דלא מיירי אלא כאידך פי' דהיינו לענין חוזק ובריאות אבל מה שהוקשה למכ"ת דר"י מקיל כו' אני אומר שאינו מקיל. אבל מחמיר יותר מחכמים. דהא איכא למידק את החוט דקאמר אמאי לא קאמר בקצרה אם מכניס חוט אלא לא בכל חוט קאמ' אלא בחוט המשקולות וכהאי תוספתא דברפי"א דאהלות שהביאו המפרשים ז"ל ואתא שפיר לישנא דאע"פי שאינן מכוון שכך דרכו של חוט המשקלות לכוון ומכיון שאע"פ שאינו מכוון אלא נוטה ואפ"ה נוגע א"כ ההבדל גדול שהדבר ידוע שאם יגע אף ע"י נטיה שההבדל יותר גדול מכשאין כאן נטי' יכול להיות שמחמיר טפי מרבנן כי אין בקיאין באלו הדברים איזה מעזיבה בינונית ואיזה חוט המשקלות

זכות שני להרמב"ם לפ"ד מכ"ת דלהראב"ד לישנא דמתניתן שהן יכולין לקבל אינו מדוקדק כלל דהרי לדבריו קאי הכל אאם יש הבדל כו' דמאן דכר שמיה מהאוירים כלום ועיקר חסר ופורח באויר כו' איברא דמ"ש מר דעיקר חסר הוא וודאי מה שמכריח להרמב"ם שאינו מפר'