איתן האזרחי לא

ומה שקשה ממסכת נדה כבר פירשנו ותירצו התוספת בפ' התינוקת במה שיש בו די וכן נרא' כפירוש' בפי' רש"י בפרק דם הנדה ואין להאריך בדברים כי שערי תירוצים לא ננעלו ולענין הדין בנידון דידן באילנות של בית הקברות דק"ק לבוב אם הם מובדלות כ"כ שאינם יכולין לקבל מעזיבה פשיטא שאין לחוש לדברי הכל כמו שפירשתי וע"כ הראב"ד סובר בשאין ראוין לקבל מעזיבה בינונית אפי' מדרבנן אינו אוהל דאל"כ מאי חילוק בין ראוין לשאינן ראוין וכן כתבתי שאין חולקין בזה ואם הם סמוכות באי' מעליהם יפה כתב הרב מוהר"ר אברהם מאחר שאין ממש ונופלים מאליהן ודאי אינן נקראים אוהל כמו שהוכיח הרב מוהר"ר אברהם. ולו חכמו ישכילו. מה שכתבו התוספת פ"ק דסוכה דף י"ג ע"ב האירוס והקיסום כו' דהיינו אפילו מחוברות חייצי וקביע וקיימי ואין הרוח מנענע אבל שאר ירקות המחוברים מתנענעין ברוח הוי להו כטלית וספינה שהיא שטה על פני המים אפי' בעידנא דלא ניידי אין מביאין ולא חוצצין מדקתני בסיפא כו' הרי בהדי' אפילו בזמן שהם קיימי ולא ניידי אין מביאין ולא חוצצין. והעלים אלו מתנענעין ברוח וודאי אין מביאין ואין חוצצין. וכל המתקדשים יותר מדאי הוא מן המתמיהן. אלו זכר הרב בעל תי"ט מה שכתבו התוספת בסוכה אשר כתבתי לא היה קשה לי' בעוף הפורח וק"ל כל הדברים הנזכרים כתבתי במשא ומתן מה שעלה לפני הלא כה דברי החותם אהרן אבא הלוי

כהנא לכהנא מסייע מנהג אבותיהם שבידיהם מקיים ושמעתתא מסתיים כאשר התחיל וכאשר מסיים. הוא האלוף אוהב נאמני מחותני המרומם הוותיק מוהר"ר אברהם כ"ץ יצ"ו אל יאשם מכ"ת אשם בנפשי על אשר אחרתי עד כה מלמלאות בקשתו אשר שלח אלי ביום נסיעת' מק"ק לבוב הפסק אשר עשה הגאון מוה"רר קאפיל זלה"ה כ"ץ בדבר האילנות הנטועים שמה בבית הקברו' ואסר לכהנים מללכת תחתיהם מפני טומאת אוהל ומכ"ת סתר דבריו וגם האלוף מוהר"ר אבא הלוי ואת כולם שלח לפני להורות ולהודיע למכ"ת גם דעתי בזה ועד היום הזה לא ידעתי מאומה ידע מכ"ת נאמנה שלא היה מן האפשרי כלל מפני הטרדות מצד הישיבה ומצד הסביבה. כי סבבוני בני הישובים שבסביבות ק"ק קראקא השייכים הנה במשפטיהם עד שכמעט לא נתתי שינה לעיני וגם על ידי זה ובשביל כן שכחתי לגמרי בזה עד שביום ד' העבר אמר לי בני האלוף מו' שמואל שיחי' הלא יש לך להשיב למכ"ת. ומיד שנזכרתי פניתי את עצמי וקריתי כל הדברים המבוארים והנני אומר תחלה דרך כלל כי מה שמכ"ת העלה שבין להרמב"ם בין להראב"ד מותר. לכהנים לכנוס תחת ענפי האילנות ההם לפי שאין בהם פותח טפח ויש ריוח ביניהם. אף על פי שהעלין מחברים אותן אינן מחובר להיות אוהל אחד. ולא כדקסלקא דעתי' דהרב מהור"ר קאפיל הנ"ל דבין להרמב"ם ובין להראב"ד אסור דלא אסיק אדעתי' דהרמב"ם מצריך שיהא בכל ענף בפ"ע פותח טפח ודאף להראב"ד חיבור העלים לא מחשב חיבור כל זה הוא נכון ויציב. אלא בחדא מיהת דלא אשכחן במילן דמר דאדברי' בעינא למימר אף על גב דאפשר דלא צריכא ודא ניהו דמאי שמצריך הרמב"ם פותח טפח לא שיהיה כל הענף בכולו ר"ל בכל האורך שלו בכ"מ ממנו פותח טפח. אלא אף על פי שאין כולו שוה וקצתו פחותה מטפח סגי כדדייק הרמב"ם עצמו בפי"ג מה' ט"מ ממתניתן ו' פי"ב דאהלות כמו שהבאתי שם בתי"ט ואין נראה לחלק בין קורה שהיא נתונה בין כותל לכותל דבי' מיירי מתניתן ובין ענף אילן. אפילו כי תימא דאיכא לפלוגי מי יכנוס עצמו בספק מה שאינו מבורר רק על ידי סברא בעלמא אמנם אפשר דאין ענף מהענפים של אותן האילנות שיהיו אף במקצתו פותח טפח ואף אם ישנו אפשר שתחתיו אין קבר וכן תחת הנוגע בו ממש מבלי הבדל. דאם איתא לטומאה תחת אחר הנוגע בו שאז שני ענפים כחדא נינהו ומקצת אוהל איכא בחדא וודאי דאימא שמביא בכל מקום עד למקום שיש הבדל בינו לענף שאצלו ומכל שכן אם הטומאה תחת ענף שבו הפותח טפח וקל וחומר שהטומאה תחת הפותח טפח ההוא. ואף על פי שיש לדחות ולחלק בסברא הלא אמרתי שאין להכניס מספק מפני סברא בעלמא כל שכן שכבר כתבתי בלחם חמודות הלכות טומאה ס"ס כ"ח וסי' ל' דהאחרונים לא כתבו רוב חלוקי דינים דהלכות טומאה ואין זה אלא לפי שהכהנים זריזין ואין נכנסין בשום ספק ומכ"ת עיניו בראשו יראה למראה עיניו וישפוט

אמנם עם היות שבעיקר הדין שלפנינו גם דעתי כך נוטה וברור הוא עכ"ז בפלפולא חריפתא דמכ"ת ולמר מוהר"ר אבא יצ"ו. אומר אני לכו נא ונוכחה לא בעבור אהבת הויכוח ונחת הניצוח כי אם לבעבור דינים אחרים היוצאים מזה. כי מעכ"ת גם שניכם דעתיכם מכריעות דהלכתא כהרמב"ם ודלא כהראב"ד ולא כן אני עם לבי). אלא דיותר נראה לפסוק כהראב"ד בזה מהטעמים שאבאר בסייעתא דשמיא וגם כפי מה שהבינותי בדבריכם מאי דעתיכם בפי' התוספתא דהתרפו כו'. לא דרכיכם דרכי ואתם תבחרו ולא אני אך זה אפרש הרישא דאם היו נוגעת זו בזו בפותח טפח שנדחק בו הר"ש ז"ל בפירושו: וגם הרב מוה"רר אבא יצ"ו בסוף דבריו כתב על דברי התוספת דסוכה שהביא שם ז"ל אלו זכר הרב בעל תוספות יום טוב מה שכתבו התוספות בסוכה אשר כתבתי לא היה קשה לו בעוף הפורח וק"ל עד כאן לשונו. ולא היא שבין שזכרתי אותם או שלא זכרתי הכל חדא שאין דברי התוספת ענין לעוף הפורח כלל כמו שאוכיח במע' ענין וגם מוהרר"א יצ"ו עצמו מני' ובי' שדא ביה נרגא וכל זה הציקתני רוחי להעלות הדברים על הכתב לשלחם ליד מכ"ת וגם אל הרב הנזכר אודיע שקושייתי בעוף הפורח במקומו עומדת אבל רצוני הואיל ודירתו וישיבתו אינו בק"ק לבוב לא אאריך לו רק דרך כלל לא כאשר אסדר הדברים פה כסדרן אחת לאחת למצוא דברי חפץ כאשר נפלו במכתבו דמר מכ"ת

תחלה אומר אני על סדר ההבדלות אשר מנה מכ"ת אשר ישנם בין הרמב"ם והראב"ד ואמר מכ"ת שהא' הוא דלהרמב"ם כשהוא מקבל דבר חזק. הוא מקבל טומאה מד"ת ולהראב"ד אינו מקבל טומאה מד"ת אף כשמקבל מעזיבה עבה וחזק דלדידי' אינו תליא בחוזק כ"א באויר שביניהם דאם לא יש שום אויר ביניהם אז דוקא מביא טומאה מד"ת אבל כשיש אויר ביניהם אז אינו מביא הטומאה מד"ת בשום אופן ע"כ והדברים הללו סתורין בעצמן דמ"ש דלהרמב"ם כו' מקבל טומאה מד"ת אינו אלא בפותח טפח והיכא אמר מר תו דלהראב"ד אינו מקבל טומאה מד"ת כו' כלפי לייא דלדידי' כ"ש שמקבל טומאה כיון דאף ברעוע מחשב לדידי' אוהל וכי מסיים נמי מר אבל כשיש אויר ביניהם אז אינו מביא טומאה כו' וא"כ להרמב"ם מביא וכבר כתבתי דלהרמב"ם. צריך שיהא פותח טפח בלי הבדל אויר כלל וכדמסיק נמי מר בהבדל הב' שבין הרמב"ם והראב"ד.. ומכל מקום מ"ש מר באותו ההבדל דמשום כך להרמב"ם אם אינו פותח טפח אף על פי שמקבל מעזיבה אינו מביא טומאה אפי' מדרבנן דגזירה לגזירה לא גזרינן בכה"ג לא מן השם הוא זה.. דמה ענין גזירה לגזירה לכאן דהיא עדיפא מנייהו אלא שלא החמירו חכמים רק באוהל ארעי שיהא נדון כבריא וחזק אבל מה שאינו אוהל כלל דהיינו כשאינו פותח טפח לא שמי' אוהל כלל ואין כאן מקום להחמיר ואף הראב"ד לא אמר אלא מתורת חיבור ובהא פליג הרמב"ם וס"ל דלא אמרו לחבר להיות כאחד למחשב אוהל וטעמו ונימוקו של הרמב"ם בזה יתבאר לקמן בס"ד

ומ"ש מכ"ת בהבדל הג' דלהראב"ד חכמים לחומרא ולהרמב"ם חכמי' לקולא איבר' דהכי הוא לענין הבא'