איתן האזרחי ל

הכהנים אסורים לילך שם אף במקום שהיינו הולכים והרב מ"ו מהרי"ף אפי' רחוק ממנו בהיות שכל האילנות נסבכי' יחד וא"א לומר שבזמן מועט באלו שנים נתגדלו ונתעבו מחדש כ"כ אילנות יותר מענפיהם ושריגיהם נוסף על זה הלכנו גם יחד עם האלוף המופלג הישיש כמ' מרדכי כץ ואני הצעיר אתו עמו מן המקום שהיינו עומדים שם כמנהגינו עד סוף בה"ק ממש ולא ראינו שהיו סמוכות כנ"ל אך היו מובדלות ומופרשות בכל הצדדים ומה לנו בזה שהם סמוכות עד שאפילו החמה אינה יכולה לזרוח שם כאשר כתב מכ"ת הרי קיי"ל שהסוכה כשרה בנדון זה.. לכן הנני אומר יסיר חמה מעליו כי אורייתא מרתחת עליו ואענוותנותא דמר קא סמיכנא שיוכח האמת בלבבו ואם שגיתי אתי תלין משוגתי אף כי אינני רוב בנין ורוב מנין מ"מ אדבר נגד מלכים לשלוח להם דברינו והאמת יהיה לאת והב בסופה שלום על ישראל הלא זה דברי הצעיר אוהבו נאמן בברית אברהם הכהן רפאפורט מבעל הוראה החכם הישיש כמוהר"ר אבא

ראיתי בעלי קרניים מנגחים. תלמידי חכמים מנצחים והב בסופה בהלכה הם נוחים. בני איתנים שני בני יצהר יזהירו כזוהר הרקיע וטוהר השמים אלו ואלו דברי אלקים חיים על כנפי רוח דעת וחכמה הם נטענים כנף רעננים מתחלפים ומשתנים לכמה גוונים. סעיפים המסתעפים מוחלקים באילנות בענפי סעיפים ובענפים ושריגים המה הוגים ואני לא באתי לטמא ולטהר אלא להשוות המחלוקת

קודם לכל דבר צריכין לפרש דברי הרמב"ם ולהצילו מן הרודפו. והנה ראיתי לחכמים האריכו למעניתם בפי' הרמב"ם והראב"ד ואני אומר לא כמר ולא כמר ואתחיל ואומר וז"ל הרמב"ם כל טפח על טפח ברום טפח קרוי אוהל כמו שביארנו וחוצץ בפני הטומאה ומביא הטומאה הן שעשאוהו לאוהל ובין שנעשה מאליו אפילו הי' שלא בידי אדם הרי זה מביא וחוצץ כו' בד"א כשהי' אוהל חזק ובריא אבל אוהל רעוע אינו מביא את הטומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה מן התורה: אבל מד"ס מביא את הטומאה ואינו חוצץ כיצד שריגי האילנות הסוככים על הארץ והם הנקראים סככות ואבנים היוצאים מן הגדר וסוככים על הארץ והם הנקראים פרעות אם יכולין לקבל מעזיבה בינונית והן עומדין הרי אלו מביאין וחוצצין מה"ט. ואם אינן ראוים לקבל מעזיבה בינונית אלא הן נופלים הרי אלו מביאין מדבריהם ואין חוצצין וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ובהשגות הראב"ד אמר אברהם קשיא לו מהא דאמרינן בתוספתא פרעות היוצאין מן הגדר כו' עוד שנינו במשנה בפ' יש מביאין וחוצצין העוף ששכן מביא וחוצץ ועוף מי מקבל שום מעזיבה אלא לא אמרו כו' עד תמצא כ"ז בתוספתא וספרא עכ"ל הראב"ד. ונפלאתי על הראב"ד על רוב חכמתו כי רב הוא למה רדפו חנם. ולא ראה להפך בזכותו כי לפ"ד כל רדפתו לא השיגו.. כי איך הבין כוונת הרמב"ם לומר כל דבר שהוא אוהל ושיהא ראוי לקבל מעזיבה בינונית הרי תחלת דבריו של הרמב"ם בזה הפרק כל טע"ט ברום טפח קרוי אוהל כמו שביארנו. ולמה לא ביארו שם במקום אשר ביאר בד"א כשראוין לקבל מעזיבה ולא כתבו רק במקום הזה. גם לא מצינו מחלוקת ר"מ וחכמים רק בסככות ופרעות והי' להם לאפלוגי קודם לזה במקום אשר נזכר טע"ט ולא מצינו בשום מקום בתלמוד הן באוהל שבת הן באוהל טומאה מחלוקת בראוין לקבל מעזיבה או שצריך להיות ראוין לקבל מעזיבה רק במקום הזה והיה להם לחלוק קודם לפרק זה במקום שהזכיר טע"ט ברום טפח שקרוי אוהל: ע"כ אני אומר שדעת אחרת להרמב"ם. כי אין השכל מסכים שיהיו כל האוהלים שוים

תחלת דברי אני אומר לפעד"נ שהרמב"ם הלך בשיטת רבו הרי"ף בהלכות טומאה וגרס במשנה מעזיבה רב"ה בבית כלומר עפר רב ור"מ לקולא וחכמים לחומרא ויצא מזה וודאי אוהל חזק ובריא שמתחל' עשייתו ובריאותו נעשה חזק שאין עומדין להתקלקל כגון עוף אף שאינו ראוי לקבל מעזיבה נעשה אוהל לפי שמתחלת הבריאה נעשה חזק ובריא כמות שיהיה ואינו עומד להתקלקל אפילו כל רוחות שבעולם מנשבות בו לא יזוז ממקומו כי בלתי ספק מאחר שסתם המשנה ושנה עוף סתם ואינה מחלק' לעוף גדול כמו שמחלק הרב בעל כסף משנה כי העוף אשר שנינו במשנה וודאי א"צ שיהא ראוי לקבל מעזיבה כמו שפי' ובתוספתא כתב פרעות היוצא כו' מסייע ליה אבא מניה וביה נרגא שהרי אמרו בתוספתא רואין אותן כאלו הן אבני' כבושות התרפו רואין כו' ואילו כדברי הראב"ד דאמר אפי' באוהל רעוע א"צ לקבל מעזיבה מה זה רואין דקאמרי אף בלא ראיה הוי אוהל וה"ל למתני סתם אף אם התרפו וכיוצא בזה הוי אוהל מדאורייתא הא לדידיה להראב"ד גם באוהל רעוע הוי אוהל אלא ודאי איבעת אימא מדרבנן שנה התוספתא מאחר שהתחיל לקלקל להרמב"ם אוהל רעוע הוי אוהל מדרבנן וכדפירשנו ואיבעת אימא אפילו מדאורייתא מאחר שתחלת עשייתו היה בריא אף שאח"כ התחיל להתקלקל ה"ה בחזקתו והו' אוהל דאורייתא. לכן אמר רואין כאשר היה מתחלה. ופי' הרמב"ם כך הוא מה שאמר וכתב אבל אם הוא אוהל רעוע ואמר מה זה רעוע ואמר כיצד שריגי אילנות וכו' ומדנקיט שריגי אלנות ולא ענפים רצה בזה שריגים שהם דקים ונעשה קליעות זכר לדבר באיכה א'] ישתרגו עלו פירש"י נעשו קליעות קליעות דיש לחוש אפשר בא הרוח ועוקרתו או יפרידם אם הרוח מנשבת בהם וכן חור שחררוהו מים בארץ מליחה יש לחוש שנתקלקל כולו לכן אמר אם ראוין לקבל מעזיבה בינונית כדברי חכמים אין לחוש שיבא רוח ועוקרתו או יתקלקל עוד בארץ מליחה ואם אין ראוין כו' ולפ"ז מסייע הא שחזר הרמב"ם וכתב הדין של סככות ופרעות בזה הפרק וז"ל ירקות המתקיימים מביאין וחוצצין ואלו הן האירס והקיסי' כו' וכן הסככות והפרעות הפוכי מטרתא למה לי הא שנה ליה חדא זימנא ומה מלמדנו זימנא אחריתא ולפי דברינו ופירושינו אשר פירשנו לא קשה מידי דתרי מיני סככות הן הא' שריגי האילנות שהם דקים ועשוין קליעות כמו שפירשנו ונראין שהו' אוהל רעוע מחלק בין ראוין לקבל מעזיב' לשאינן ראוין והב' הסככות שהן ענפים עבים אף על פי שאינן ראוין לקבל מעזיבה מאחר שהם עבים אין לחוש שיבא הרוח ועוקרתו או יפרידן אין צריך ראויות כו' וכן הפרעות וכיוצא בזה

וזה פירוש נכון הוא ומעתה אין להראב"ד מקום להשיג והשתא להראב"ד אפילו בתחילת עשייתו או בריאותו אם הם דבוקות אפילו הוא אוהל רעוע הוי אוהל אפי' מה"ח ולהרמב"ם אם התחלת עשייתו או בריאתו חזק ובריא הוי אוהל מדאורייתא ואם מתחלת עשייתו אוהל רעוע אם ראוין לקבל מעזיבה בינונית הוי אוהל מדאורייתא ואם אין ראוין הוי אוהל מדרבנן ומחולקים הרמב"ם והראב"ד בפי' המשנה ואל תתמה מה שגרס במשנה מעזיבה רב"ה בבי"ת ובפי' המשנה לא משמע הכי דכמה פעמים מצינו שפי' בספרו בהיפך ממה שפי' במשנה דפסקיו אחרונים הם ועלי' סמכינן וזה אחר שלמד מרבו הרי"ף גרס כמותו כל זה בזמן שהן דבוקו'. אבל בסככו' ופרעות שהם מובדלות הנה הרמב"ם והראב"ד הם שוים רק לדברי הרמב"ם לא הוזכר במשנה אם היו מובדלות רק בברייתא והתוספתא ושם גרס בכ"ף רכה ולענין הדין הם שוים אפי' אם ראוין לקבל מעזיבה בינונית אינו אלא מדרבנן ואם אינם ראוין לקבל מעזיבה בינונית אפי' מדרבנן אינן מביאין כמו שדייק הרב רבינו שמשון בפי' המשנה ממשנה ארובה: