איתן האזרחי כח

לדעת הרמב"ם שיטה אחרת דס"ל דלעולם אין מצטרפות זו לזו לרוחב טפח ופירוש דמתניתן היפך דעת הראב"ד דלדידיה אינו תליא באויר שביניהם דהוא פירש דמתניתן מיירי דעל כל פנים יש בהם פותח טפח כאשר אבאר ואוכיח לקמן אך הפלוגתא דבין רבי מאיר ורבנן הוא זה בדין החזק הוא הרפה דהיינו דלדעת ר"מ אם יכול לקבל הסככות והפרעות אפילו מעזיבה רכה פי' שהוא רפה מבנין הקל אפילו הכי מקבל טומאה מד"ת וחכמים מקילים בדבר דס"ל דדוקא כשמקבל מעזיבה בינונית שהוא חזק ובריא אזי הוא מקבל טומאה מד"ת אבל כשהוא קל אינו מביא טומאה מד"ת רק מדרבנן וכלל העולה דפירוש המתניתן לדעת הרמב"ם הוא מחולק מדעת הראב"ד לפירושו בשלשה דרכים

האחד דלהרמב"ם כשהוא מקבל דבר חזק הוא מקבל טומאה מד"ת ולהראב"ד אינו מקבל טומאה מד"ת אף כשמקבל מעזיבה עבה וחזקה דלדידיה אינו תליא בחזק ורפוי כי אם באויר שביניהם דאם לא יש שום אויר ביניה' אז דווקא מביא טומאה מד"ת.. אבל כשיש אויר ביניהם אז אינו מביא הטומאה מד"ת בשום אופן וה"ה להיפך לדעת הרמב"ם כשאינה מקבל מעזיבה עבה וחזקה רק מעזיבה רכה שהיינו קלה אינו מקבל טומאה מד"ת אפילו כשלא יש אויר ביניהם כלל כיון שאינו אוהל חזק ולדעת הראב"ד אף שאינו מקבל מעזיבה עבה אפילו הכי כשלא יש אויר ביניהם כלל הוי אוהל מדברי תורה

הב' דלדעת הראב"ד אף כשיש אויר ביניהם מכל מקום ס"ל דמצטרפים כשלא יש כ"כ אויר שלא יוכל לקבל מעזיבה רכה לר"מ ולחכמים מעזיבה בינונית, ולדעת הרמב"ם לעולם אינו מצטרפים רק שלעולם צריך שיהא פותח טפח ובאם שלא יש פותח טפח ס"ל דלעולם אינן מצטרפים אפילו לרבנן דכן מבואר בדבריו פי"ו מה' טומאת מת וז"ל כל טפח על טפח ברום טפח קרוי אוהל וכו' עד כיצד וכו' בד"א שהיה האוהל חזק ובריא אבל אוהל רעוע אינו מביא את הטומאה מן התורה אבל מדברי סופרים מביא את הטומאה. כיצד שריגי האילנות הסוככים על הארץ והן הנקראות סככות וכו' אם יכולה לקבל מעזיבה בינונית כו' הרי אלו מביאין מדברי תורה ואם אינם ראוים לקבל מעזיבה בינונית כו' הרי אלו מביאין מד"ס עכ"ל הרי שפתח וענה הרמב"ם בתחלת דבריו דכל טפח על טפח כו' קרוי אוהל וע"ז כתב האי במה דברים אמורים שר"ל שמה שקרוי אוהל כשהוא טפח על טפח ברום טפח היינו דווקא כשמקבל מעזיבה בינונית דאז מקבל טומאה מד"ת אבל כשאינו מקבל מעזיבה בינונית אלא מעזיב' רכה אז אינו מביא טומאה אלא מדרבנן כיון שהוא טפח על טפח כו' אבל כשאינו טע"ט ברום טפח אז אף כשהוא מקבל מעזיבה רכה אינו מביא טומאה אפילו מדרבנן והיינו שס"ל דלא גזרו רבנן רק בחדא אבל בתרתי דנאמר אף שאינו טפח על טפח ברום טפח וגם אינו מקבל מעזיבה עבה אפ"ה מביא טומאה מדרבנן דגזירה לגזירה לא אמרינן בכה"ג

וזה נראה לי ברור ואלהי' יודע ועד כי כך עלתה במחשבתי בעיוני מיד רואי תשובתו הרמתה זה אלהים אנה לידי בחפשי בס' תוספו' יום טוב מהגאון מחותני מוהר"ר ליפמן יצ"ו ומצאתי שכתב ג"כ על דעת הרמב"ם וז"ל ולכן נראה וודאי שהוא סובר ומיירי שיש בכל ענף או באבן ועץ הבולט פותח טפח ושמחתי כי מצאתי און לי שכוונתי לדעתו הרחבה. וגם יגעתי ומצאתי מפורש באר היטב כמו כן בפ"ק דשבת דף י"ו ע"ב שכתבו התוספת בד"ה כל המטלטלין וכו' וז"ל אבל בפותח טפח אפילו במחוברים נמי מביא את הטומאה כו'. ודוקא זרעים וכו' עד אבל אילן המסיך על הארץ כו' הרי דכתבו בהדיא אדין אילן המסיך על הארץ דמיירי בפותח טפח ע"ש

הג' דלדעת הראב"ד ז"ל זה שכתב במתניתן וחכ"א מעזיבה בינונית הוא לחומרא דהרי לפ"ד מחמירין ביותר וס"ל דאף שיש ריוח ביניהם יותר עד שיקבלו מעזיבה עבה אפ"ה מביאין הטומאה ולדעת הרמב"ם הוא בהיפך דלדעתו החכמים מקילין יותר מר' מאיר וס"ל לחכמים דאינו מקבל טומאה רק שצריך שיהא להם כח לסבול מעזיבה עבה שהוא חזק ובריא אז מקבל טומאה וכשאינו מקבל מעזיבה בינונית רק מעזיבה קלה אזי אינו מביא טומאה הרי שמקילין יותר מר' מאיר וכעין זה ממש כתב הרב רבינו עובדיה מברטנורא דחכמים מקילין והיינו שכתב כדעת הרמב"ם אך שצ"ע בדבריו דסתרי אהדדי דהרי מדכתב שהחכמים מקילין הרי ס"ל כהרמב"ם כאמור ובסוף דבריו כתב על פירוש הפרעות היוצאים מן הגדר ז"ל דרך גדר שנותנין על ראשו קוצים וברקנים ועודפים על הגדר ובולטין. לחוץ עכ"ל הרי מדפי' שהם קוצים וברקנים מוכרח לומר שפי' כדעת הראב"ד דלדידיה אתי שפיר דמיירי בהן בהיות שהראב"ד לא חילק בין חזק ורפה רק אאוירים שביניהם וכן פירש הר"ש בפי' המשניות שלו שהן קוצים וברקנים והיינו ג"כ שס"ל כדעת הראב"ד כמבואר בדבריו משא"כ לדעת הרמב"ם דתליא בחזק ורפוי א"א לפרש הכי בשו' אופן דבוודאי שהפרעו' שהם קוצי' וברקני' בודאי לא יוכלו לסבול מעזיבה בינונית שהי' עבה וחזק ובריא. ולכן פי' הרמב"ם על הפרעות שהם אבנים ועצים הבולטים כאשר כתב בהדיא בפ"יג מה' טומאת מת והכי איתא בפ"ו דנזיר ובסוף פ"ז דנדה כאשר הביא בשמו הרב בעל תוספות י"ט יעויין שם א"כ דברי ר' עובדיה מברטנורא סתרי אהדדי ודבר תמוה שלא הרגיש בזה מחו' הרב בעל תוספות י"ט

והנה כלל העולה מדבריי דלדעת הרמב"ם א"א לפרש בשום אופן אחר כ"א דס"ל דמה שכתב במתניתן דסככות ופרעות שמקבלין טומאה היינו שהם פותח טפח דכשאינם פותח טפח אף שמקבלין מעזיבה רכה שהוא קלה. מ"מ כיון שיש הפרש והבדל ביניהם אין מצטרפים לרוחב טפח להביא טומאה אפי' מדרבנן. ולכן בנדון דידן דעכ' פיש ויש כמה וכמה הבדלות והפרשות ואוירים שביניהם והענפים שהם דקים ומכ"ש העלים שעליהם שבוודאי אינם יכולין לסבול אפי' מעזיבה רכה דבוודאי לדעת הרמב"ם לית דין צריך בשש וחשש דפשיטא שאין מביאין טומאה אפילו מדרבנן כאשר כתבתי למעלה י וא"כ בוודאי מותרים הכהנים לילך בבה"ק תחת אותן האילנות כמנהג אבותיהם בידיהם והיינו דס"ל כדעת הרמב"ם דאף דהראב"ד הקשה על דברי הרמב"ם מהאי דתוספתא דאע"פ שהתרפו דהיינו שנתקלקלו והרקיבו רואין אותן כאלו הם של מתכות הרי כבר תירץ הרב הגאון בעל כ"מ דלא קשה דהתם איירי להביא טומאה מדרבנן וגם שאר הקושיות אשר הקשה עצמו לדעת הרמב"ם כבר תירץ הכ"מ על נכון וכדעת הרמב"ם נ"ל עיקר הגם שמכ"ת התעצם בדבריו שטפי נ"ל פי' הראב"ד מהרמב"ם ז"ל דרר שכתב במתניתן קשה להולמו דטפי ה"לל מעזיבה קלה ולדידי' תליא בחוזק או עבה או קלה

והנה מכ"ת יפנה לאידך גיסא דגם לדעת הראב"ד אינו מיושב לשון רכה דהרי צריך לדחוק ולפרש שר"ל שכשהוא רכה אז ביותר קלות שיפול דרך אויר שביניהם בהיות שהוא רכה משא"כ עבה שע"י עובי' צריך אויר יותר והנה יוקשה לפי דבריו דיותר טוב לומר מעזיבה מועטת דאז הוי הלשון יותר מבורר דכיון שהוא מועטת וצר יותר קלות ליפול דרך אויר מועט גם מ"ש מכ"ת להוכיח דכדעת הראב"ד נראה מדתני בתוספתא אם היו מובדלות זמ"ז אם יכולין לקבל מעזיבה כו' דמשמע להדיא דאהא דקתני אם היו מובדלות זמ"ז קאמר אם יכולין לקבל מעזיבה כו' והיינו כדעת הראב"ד שקאי אאויר שביניהם

הנה גם לזה אומר אני עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקי' כי אדרבא איפכא מסתברא לדעת הרמב"ם יותר מתיישב דהרי כבר כתבתי דלדעת הרמב"ם ם מוכרח לפרש דמיירי שיש בסככות ופרעות עכ"פ פותח טפח והיינו שבא לומר מתחלה אילן המסיך על הארץ וכו' התרפו רואין