איתן האזרחי כז

וקאמר ר"מ שאם האויר מעט כ"כ שיכולין לקבל מעזיבה רכה כלומר שיכולין לקבל סיד או טיט רך שיניח עליהן ולא יפול דרך אויר המועט שביניהם אז הוי אוהל להביא את הטומאה מדרבנן אע"פ שמצד דקות ורפיון הענפי' אינם יכולים לקבל וחכמים מחמירין יותר ואומרים שאע"פ שאינם יכולין לקבל מעזיבה רכה שהוא נוחה לפול דרך האויר מועט אם יכולין לקבל מעזיבה בינונית כלומר ממוצעת בין הרכות והקשות הוי אוהל מדרבנן וכעין פי' זה פי' הרב רבינו שמשון דאהלות דף ך"ה ע"א ופירושם נראה יותר נכון מפי' הרמב"ם. שכן משמע מדברי התוספת הביאם רבינו שמשון בדף ה"ל וז"ל ואלו הן סככות אילן המסיך על הארץ כו' פרעות וכו' התרפו רואין אותן כאלו הן שפודין של מתכות ואם היו מובדלות זו מזו אם יכולין לקבל מעזיבה רכה כו' דברי ר"מ: וחכמים אומרים מעזיבה בינונית עכ"ל ומשמע בהדיא דאהא דקתני אם היו מובדלות זה מזה קאמר דאם יכולין לקבל מעזיבה כו' שלפי שיש מעט אויר ביניה' צריך שיהו יכולין לקבל מעזיבה כו' אבל בזמן שענפיו דבוקות ואין ביניהם שום אויר. אף על פי שהם דקים ורפים ואינן יכולין לקבל שום מעזיבה מצד רפיונ' וחולשתם אפ"ה הוי אוהל מדאורייתא וזהו כפי' רבינו שמשון דלעיל וכפי' הראב"ד שאכתוב לשונו בסמוך וגם מלשון המשנה פ"ח דאהלות משמע כפירושם דקתני שהן יכולין לקבל מעזיבה רכה ואי כפי' הרמב"ם. הוי ליה למימר מעזיבה קלה וזה מבואר לעתיקי משדים

ועתה אכתוב לך לשון הראב"ד שכתב בפי"ג מה' טומאת מת על מה שכתב הרמב"ם וז"ל. ואם אינה יכולה לקבל מעזיבה בינונית כו' אמר אברהם קשה לי מה דאמרינן בתוספתא פרעות היוצאים מן הגדר היו נתונים על גב הגדר רואין אותן כאלו אבנים כבושות עליהן התרפו רואין אותן כאלו הן של מתכות ועוד שנינו במשנה פ' יש מביאין וחוצצין רפ"ח דאהלות דכ"ד ע"ב העוף ששכן מביא וחוצץ. ועוף מי מקבל שום מעזיבה. כלומר אם כן קשה על הרמב"ם שכתב שהטעם שצריך שיהא מקבל מעזיבה בינונית הוא מפני שהאוהל המביא וחוצץ צריך שיהא חזק ובריא והכי אמרו בתוספתא שאף על פי שהתרפו ר"ל שנתקלקלו ונעשו רפוים רואין אותן כאלו הן של מתכות ותנן נמי עוף ששכן מביא וחוצץ אף על פי שהעוף אינו חזק לקבל שום מעזיבה ותירץ דלא אמרו שצריך שיהיו יכולין לקבל מעזיבה אלא בסככות ופרעות שהן מובדלות זה מזה ויש אויר ביניהם וזהו הגרעותא שבהן ואפילו אם יכולין לקבל מעזיבה אינו אלא מדבריהם להביא ולא לחוץ. ובזמן שהן דבוקות אפילו התרפו מביאין וחוצצין מן התורה, וחייבים עליהם על ביאת מקדש ותמצא ע"ז בתוספתא דאהלות ובספרא עכ"ל הראב"ד ז"ל סוף דבר עלה בידינו שהאילנות שבבית הקברות דפה ק"ק לבוב מאחר שענפיהם מרובים ותכופים וסמוכות וסוככו' בשריגיהם ועליהם זה על זה שאפילו חמה אינה יכולה לזרוח שם וא"כ כ"מ שהענפים עבים וחזקים שיכולים לקבל מעזיבה בינונית הוי אוהל להביא את הטומאה מדאורית' ובמקו' שהענפי' דקי' שאינם יכולי' לקבל מעזיבה בינוני' הוי אוהל מדרבנן לדברי הרמב"ם ולדברי הראב"ד ז"ל אפילו במקום שהענפים דקים ורפים ואינם יכולים לקבל מעזיבה בינונית אפ"ה כיון שענפים דבוקים. ואין ביניהם אויר כלל הוי אוהל מן התורה. ואפילו אם יש ביניהם אויר מעט אם האויר מעט כ"כ שיכולין לקבל מעזיבה בינונית ממוצעת בין רכות וקשות דהיינו שלא תפול המעזיבה דרך האויר המועט הוי אוהל מדרבנן אע"פ שמצד דקות וחולשות הענפים אינם יכולים לקבל מעזיבה בינונית וכיון שכן ראוי לכל ירא אלהים והחרדים על דברו לגעור בקנאי ה' ולמנוע אותם בעל כרחן שלא יטמאו את עצמן תחת אוהל האילנות כמ"ש ויקרא כ"א קדושים יהיו לאלהיהם ואמרו חז"ל על כרחם יקדישום בית דין בכך והנה האדם השלם יראה לעיניים שכל דבריי פשוטים וברורים כשמש בצהרים

אך מפני שהוראה זו תמוה בעיני ההמון שכבר הורגלו לילך תחת אוהל האילנות ונעשה להם כהיתר הייתי מוכרח להאריך קצת בראיות השומע ישמע והחדל יחדל ואני את נפשי הצלתי מאחר שאין בידי למחות וה' אלהים צבאות יעשה עמי לטובה אות ויגלה עיני ואביטה בתורתו נפלאות. כעתירת הצעיר יעקב קאפיל בלא"א מוהר"ר אשר כ"ץ שליט"א החותם ביום א' ר"ח חשוון שפ"א לפ"ק פה ק"ק לבוב

בקי בנגעים ואהלות שפתותיו נוטפות מור ואהלות: לסגולות עלות תהלות עליות לתלפיות: מושכלות במעלות עליונות גולות עליות. בלולת כלולות: כולו כליל מעשיו טהורות יקרות ישרות: ברורות צרורות בברכת ארוכות ערוכות סמוכים לעד ר"מ מדברנא דאומתא ואלוף עירם: רם ונשא בעמו לו תואר ולו הדר בלבוש עטרת תפאר' הדרת הגאון נ"י פ"ה כמוה"רר יעקב קאפיל יצ"ו. והוא כהן לאל עליון

הנה אנכי רואה את דברי הכת' מכתב אשר בא אלי בעט"ו אשר אתו עמו כתב נבחר לשון צדיק מילין לצד עלאה ימלל גבורות ישועות בדברים הנעימים המסולאים מפז ופניני' אך מעיקרא דדינא קא נחית גוד אסיק במחיצתי' לחומרא בטומא' דרבנן ואני לא כן אדמה אכנה אנא אני בא בהושיעה נא ככהנא מסייע כהנא והנהו אשלי רברבי קדושים אשר בארץ המה אשר אמרתי בחפ"שי בגלגול מחילות הפך דברי מעכ"ת וזה החלי

הנה מעכ"ת בראשית הוצעת דבריו במעשה שהיה ענה ואמר בכל כחו איך שבנידן דידן נשא את עיניו לשמים וראה בבה"ק שלנו פה ק"ק לבוב. הרבה אילנות נטועים שם וענפיהם תכופים וסמוכים זה לזה וסוככים בשריגיהם ועליהם זה על זה כסוכה ממש ומקצתם מאהילים על איזו קברים עכ"ל פי צדיק מכ"ת והעלה והביא ראיה ממתניתן דפ"ח דאהלות דקתני אלו מביאין וחוצצין כו' עד הסככות והפרעות שהן יכולין לקבל מעזיבה רכה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מעזיבה בינונית וכו' עד סוף דבר עלה בידי מכ"ת שהאילנות שבבה"ק מאחר שענפיהם מרובים תכופים וסמוכים סוככים עם שריגיהם ועליהם זה על זה עד שאפילו חמה אינה יכולה לזרוח שם א"כ כ"מ שהענפים עבים וחזקים שיכולים לקבל מעזיבה בינונית הוה אוהל להביא את הטומאה דאורייתא. ובמקום שהענפים דקים כו' הוי אוהל דרבנן לדברי הרמב"ם ולדעת הראב"ד אפילו במקום שהענפים דקים ורפים ואינם יכולים לקבל מעזיבה בינונית אפ"ה כיון שהענפים דבוקים ואין ביניהם אויר כלל הוה אוהל מן התורה אפילו אם יש ביניהם מעט אויר אם האויר מעט כ"כ שיכולין לקבל מעזיבה בינונית כו' דהיינו שלא תפול המעזיבה דרך בשיר המועט הזה הוי אוהל דרבנן וכו' עכ"ל

והנה אחרי רואי את כל זאת דבר תמוה קא חזינא הכא דאדרבא נלע"ד דבין לדברי הרמב"ם ובין לדברי הראב"ד נ"ל היתר גמור אף מדרבנן וזה יצא ראשונה דהרי פלוגתייהו מה שחלוקי' דברי הרמב"ם והראב"ד הוא זה דלהראב"ד אינו תלוי בחוזק ורפיון הענפים אלא בריוח האויר שבין הענפים דהיינו כשהענפים דבוקות זה לזה ממש שאין ביניהם אויר כלל הוי אוהל מן התורה וכשיש ריוח ביניהם תליא בפלוגתא דר' מאיר ורבנן דר"מ אמר שאם יש אויר מעט כ"כ שיכולין לקבל מעזיבה רכה דהיינו שאז אין צריך ריוח ואוי' כ"כ רק מעט אויר שביניה' אז הוא אוהל מדרבנן וחכמים ס"ל לחומרא דאף שיש יותר אויר מזה דהיינו שיכולין לקבל מעזיבה בינונית שאז צריך יותר אויר אפ"ה הוי אוהל מדרבנן להביא טומאה מדרבנן וה"ט דס"ל דאף על גב דאין בראשה טפח דהרי אויר מפסיק ביניהם בין אוהל לאוהל מ"מ מצטרפות זו לזו לרוחב טפח להביא את הטומאה וכ"כ הרב הר"ש בפי' המשניות שלו דהכי טעמא דמצטרפות על זו לזו אך