איתן האזרחי כו

על איזו קברים ואז מיד הייתי זהיר ומזהיר את בניי שלא לכנוס תחת צל האילנות באשר הם יחד כולם אוהל הטומאה: ואז לא עלה על לבי לחקור ולדרוש אם שאר הכהנים תושבי הקהל דלפנים מן החומה ודחוץ מן החומה פורשים מאוהל האילנות כי אמרתי קהלה קדושה כזו אשר היא עיר ואם בישראל וממנו תצא תורה לרבים חלילה להעלות על לב ולומר שהמכשלה כזאת תצא מת"י והן עתה בער"ה הנ"ל היה מטוב ההזדמן בחסד אל כל היום להתגלגל זכות על ידי. וכבואי לבית הקברות ואשא עיני ואראה והנה הגבאים של שני הקהלות יצ"ו המקבלים מעות הצדקה לעניים מאת כל איש אשר ידבנו לבו יושבים שם כולם יחד. תחת אוהל האלנות וביניהם כהן אחד איש נכבד בר אוריין ובר אבהן שלחתי אליו שיצא משם ויפרוש מאוהל הטומאה ולא שמע לקולי. והפצרתי בו ויקם משם ויבא אלי ויאמר הנה ידוע ומפורסם לכל באי שער עירנו שהגאון החסיד מו' ישוע פלק כץ ז"ל לא היה מונע עצמו כל ימיו מלילך תחת ענפי האילנות האלו ולא עלה על לבו שום חשש ופקפוק לפרוש מהם משום טומאה וכן כל גדולי חכמי הכהנים שבעירנו אינם פורשים מהם ולמה יגזור עלי מעלתך לפרוש מהם. והשבתי לו לפום ריהטא הנך רואה בעיניך שכעת מקצת האילנות מאהילים על הקברים וכל האילנות שבאותו צד סמוכים זה לזה וענפיהם תכופים ודבוקים והיו לאוהל אחד ומה לי להשגיח בזה שהגאון ה"ל לא פירש מהם הלא אפשר לומר מקום הניח לי להתגדר בו: ועוד בר מן דין יש לדונו לכף זכות ולומר שבימיו לא היו האילנות סמוכים כ"כ והיה ריוח ביניהם ואחרי מותו נתרבו האילנות ונתוספו הענפים עד שנתקרבו והגיעו זה לזה ונעשו מהם אוהל אחד כמו סכך של סוכה ועוד אפשר לומר שבחייו לא היה שום קבר תחת האילנות שבאותו צד דהיינו צד דרום ואחרי מותו נתחדשו שם הקברים ואחד מהם קבר איש האלהים הוא הגאון מהר"י פלק כהן ז"ל. ועודני מדבר עמו

והנה בא אלי איש אחד ויאמר אלי אם יאסור מעלתך לכהנים לכנוס תחת ענפי האילנות א"כ גם הבית שלפני בית הקברות יאסרו הכהנים לבא שם כי מקצת האילנות ה"ל סוככים ומאהילים בענפיהם על הבית הנזכר מאחוריו ואמרתי אליו כדבריך כן הוא ועפ"י הדברים האלה צוויתי להכריז בבהכ"נ מחוץ לחומה שמהיום והלאה יהיו הכהנים נזהרים שלא יכנסו תחת ענפי האילנות של בית הקברות גם לא יכנסו לבית הקברות דרך הבית ה"ל אשר הוא דרך כניסה ויציאה לרבים גם יהיו נזהרים שלא ילכו בחוץ תחת הגג הקטן העשוי לגדר המסבב את כל בית הקברות לארכו ולרחבו כי כל האילנות וכל הגגות שבב"הק דבוקים ונוגעים זה בזה והיו לאוהל אחד: וצוויתי לתקן להכהנים פתח הקטן שבחצר בית הקברות מצד מזרח שבו יהיו הכהנים נכנסים ויוצאים. וכן עשו כל כהני הקהל הקודש דחוץ לחומה שמיד בערב יום הכפורים בלכתם לבית הקברות היו נזהרים בכל אזהרות ה"ל והיו נכנסים ויוצאים דרך הפתח הקטן

אך גדולי וחשובי הכהנים דקהל הקודש דלפנים מן החומה לא חששו לדברי וכבואם לבית הקברות בערב יוה"כ לא היו נזהרים בכל אזהרות ה"ל והיו נכנסים ויוצאים כנ"ל ובהיות שהם מפורסמים לאנשי חיל יראי אלהים ראוי לדונם לכף זכות ואמרתי אולי משגה הוא שעלה על לבם לאמר שענפי האילנות אינם חשובים להיות אוהל או מפני שרובם דקים ואינם יכולים לקבל משא כבד או מפני שקצתם מובדלות זה מזה ויש מעט אויר ביניהם וכדי להוציא סברא זו מלב הכהנים החכמים השלימים האלה באתי לברר דין זה מתוך דברי המשנה ומתוך דברי הרמב"ם והראב"ד

תנן ר"פ ח' דאהלות דף נ"ד ע"ב יש מביאין את הטומאה וחוצצין. מביאין ולא חוצצין כו' ואלו מביאין וחוצצין השידה והתיבה והמגדול הזיזין והגזוזטראות כו' והסככות והפרעות שהן יכולין לקבל מעזיבה רכה. דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מעזיבה בינונית. אלו הן הסככות אילן שהוא מיסך על הארץ והפרעות היוצאות מן הגדר ע"כ וז"ל הרמב"ם בפ"יג מה' טומאת מת כל טפח על טפח ברום טפח קרוי אוהל כמו שבארנו וחוצץ בפני הטומאה ומביא את הטומאה בין שהוא עשוי לאוהל בין שנעשה מאליו אפילו היו שלא בידי אדם ה"ז מביא וחוצץ כיצד כו': ב'"דא כשהיה האוהל חזק אבל אוהל רעוע אין מביא את הטומאה ואינו חולץ מפני הטומאה מן התורה אבל מדברי סופרים מביא את הטומאה ואינו חוצץ כיצד שריגת האילנות הסוככים על הארץ והם הנקראים סככות ואבנים היוצאים מן הגדר הסוככים על הארץ והם הנקראים פרעות אם יכולין לקבל מעזיבה בינונית והן עומדים הרי אלו מביאין וחוצצין מן התורה ואם אינם ראוים לקבל מעזיבה בינונית אלא הם נופלין הרי אלו מביאין מדבריהם ואין חוצצין וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. וכתב הכסף משנה וז"ל ומה שכתב אם אינם ראוים לקבל מעזיבה בינונית האי אלו מביאין מדבריהם ואינם חוצצין בפ' התנוקת בדף ס"ח ע"ב אמרו סככות ופרעות מדאורייתא אוהל מעליא בעינן ורבנן הוא דגזור וגם בפ' דם הנדה דכ"ו ע"ב ובפ"ק דמ"ק מוכח שסככות ופרעות הוי דרבנן: וסבר רבינו דע"כ מתניתן דקתני מביאין וחוצצין אוהל דאורייתא הוא. דאי דרבנן בשלמא מביאין דהוי חומרא ניחא אלא חוצצין דהוי קולא. האיך יקילו רבנן לטהר מה שהוא טמא מן התורה כלומר וא"כ סככות ופרעות דמתניתן בהדייהו הוי נמי אוהל מדאורייתא וקשיא מהאי דמס' נדה דלעיל דקאמר דסככות ופרעות אינן אוהל אלא מדרבנן. וא"כ ע"כ לומר דכשיוכלו לקבל מעזיבה בינונית הוה אוהל מדאורייתא והאי דנדה דקאמר דסככות ופרעות אינו אלא מדרבנן איירי בשאינה יכולה לקבל מעזיבה כנ"ל שאין אוהל מאחר שהוא רעוע אלא שחכמים גזרו בהן להיות אוהל לחומרא היינו מביאין אבל לא לחצוץ בפני הטומאה ופירוש דאם יכולין לקבל מעזיבה בינונית לדעת רבינו היינו שהוא חזק ויש בו כח לקבל מעזיבה שהוא לא קלה ולא כבידה אלא ממוצעת בין הקלות והכבדות. ואם אינן ראוין לקבל כו' היינו שהם רעועים ואין בהם כח לקבל מעזיבה בינונית אף ע"פ שהן יכולין לקבל מעזיבה רכה היינו קלה לאו כלום היא: וזהו שכתב רבינו אם יכולה לקבל כו' והן עומדין ואם אינם יכולין לקבל כו' אלא הם נופלים כו' וכ"כ בפי' המשנה עכ"ל הכ"מ

והנה לפ"ד הרמב"ם ז"ל שהוצענו כאן יתבאר דין הנדון שלפנינו והוא שהאילנות הנטועים וקבועים בבה"ק פה ק"ק לבוב אשר מקצתם מאהילים על איזו קברי ישראל הן הניטעים ע"י אדם הן הגדילים מאליהם דין א' להם שכל אילן שענפיו עבים וחזקים אף בריאים שיכולין לקבל ולסבול מעזיבה בינונית ממוצעת בין הכבדות והקלות פי' מעזיבה סיד או טיט שטחין בו תקרת הבית הוי אוהל להביא את הטומאה מדאורייתא וכל אילן שענפיו דקים ורעועים ורפים עד שאינם יכולין לקבל מעזיבה בינונית אע"פ שהוא אוהל רעוע ואין מביא את הטומאה מדאורייתא מ"מ הוי אוהל להביא את הטומאה מדרבנן וזהו לפי דעת הרמב"ם ז"ל

והראב"ד ז"ל שאכתוב דבריו בסמוך מחמיר יותר וס"ל דכל שענפיו דבוקו' זה לזה ואין ביניהם אויר כלל אע"פ שהם דקים ורפים ואינם יכולין לקבל מעזיבה בינונית הוי אוהל מן התורה משום דס"ל דמה שאמרו במשנה ר"פ ח' דאהלות דכ"ד ע"ב יכולין לקבל מעזיבה רכה כו' דאינו תלוי בחוזק ורפוי הענפים אלא בריווח האויר שבין הענפים, דמתניתן איירי בסככות ופרעות שהם בזה האופן שענפי האילן והאבנים היוצאים מהגדר מובדלות זו מזו ויש מעט אויר ביניהם: