איתן האזרחי כה

העולם עד ולא עד בכלל מדתנן בנדרים פ' קונם יין עד הפסח אסור עד שיגיע עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור אלא עד שיגיע ואע"ג דלגבי איסור והיתר אמרינן פ' אלו טריפות דאזלינן לחומרא אי עד ועד בכלל חומרא אמרינן עד ועד בכלל. ואי עד ולא עד בכלל חומרא אמרינן עד ולא עד בכלל בנדרים ליכא ספיקא דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם האומר עד יום פלוני אין אותו יום בכלל אבל אם הי' כתוב בשובר שמחל לו כל תביעות שיש לו עליו עד עכשיו אז עכשיו מספקא לי' אי הי' בתחלת היום או בסופו וכן השטר מספקא לי' באיזה שעה היה ביום ומספיקא לא מפקינן ממונא ותלינן שהשטר קודם ואח"כ פשר עמו ומחל לו כל התביעות עכ"ל התשובה

והנה בכלל הדברים האלו נשמע דאמרינן גבי דיני ממונות דעד ולא עד בכלל ואע"ג דהרא"ש כתב לעיל בתשובה אחרת כלל זה דין ג' וז"ל ראובן הוציא שובר וכתוב בו ששמעון מחל לו כל תביעות ממון שהיה עליו עד היום הזה ושוב הוציא שמעון שטר שראובן חייב לו מנה וזמנו של שטר ושובר ביום א' וראובן אומר ששטרו מאוחר יראה לי שיד בעל השטר על התחתונה ע"כל. וא"כ משמע דמה שכתוב בשובר ששמעון מחל לו כל תביעות ממון שהיה לו עליו עד היום הזה עד ועד בכלל דאי הי' עד ולא עד בככל היה גובה זה שטרו: דפשיטא היה מאוחר כיון שנכתב באותו יום ומשמעות של השובר עד היום הזה ולא עד בכלל. ד"זא דבלא"ה צריכין אנו ליישב שני התשובות הללו דלא יסתרו זא"ז דגם בטור ח"מ סי' מ"ג הביא הב"י שני תשובות הנ"ל בזה אחר זה ולא הביאם בלשון פלוגתא גם לא כתב עליהם שמסתרי אהדדי וכבר כתב הרמ"א בד"א סי' מ' דנקטינן כתשובת הרא"ש שכתב שיד בעל השטר על התחתונה.. וכ"כ הרשב"א בתשובה דלא כתשו' האחרת שכ' שגובין גם הב"י בש"ע סי' מ"ג הביא בתחלת סכ"ו בלשון זה ראובן שהוציא שטר על שמעון שזמנו ביום כך ושמעון הוציא שובר על שטר זה כתוב באותו יום עצמו יד בעל השטר על התחתונה והוא תשובת הרא"ש שכ' מתחלה ובסעי' כ"ז כ' בלשון זה ראובן הוציא שט"ח על שמעון שזמנו ה' בניסן ושמעון הוציא שובר שנכתב בה' בניסן כתוב בו שמחל לו ראובן כל תביעות ממון שהי' עליו עד אותו היום ראובן גובה שטרו דבלשון העולם עד ולא עד בכלל וא"כ יהיו דבריו לענין הלכה סתרי אהדדי וגם צ"ע על דברי ר"מא שסתם לכתוב בש"ע בסעי' ך"ו דנקטינן כוותי'. ולא הקשה דדבריו סתרי אהדדי כדרכו כיון שכ' בד"מ דלא ס"ל כתשובה האחרת שהביא הב"י בש"ע בסעי' כ"ז והנה כדי ליישב שתי תשובות הללו כתב מ"ו הגאון מהר"יף כ"ץ יצו שנ"ל דבתשובה הראשונה שכתב בו דיד בעה"ש על התחתונה. מיירי שלא כתוב בשובר עד היום הזה אך מה שכתוב בתשובה עד היום הזה הוא לשון הרא"ש שדייק הכי דמדכתב בשובר זמן משמע דמחל לו עד היום הזה וכן משמע מהב"י דכתב על תשובה זו ז"ל וכ"כ הרשב"א וכו' ובאותו תשובה לא נזכר בשובר עד היום הזה גם בלשון השאלה לא תליא השאלה בכתיבה עד היום הזה ובשאלות השניות תליא השאלה בהכי ע"ש עכ"ל מ"ו וראיה לדבריו ג"כ שהביא הב"י בש"ע שני תשובות הללו זה אחר זה ולא כתב בדין הא' ג"כ האי עד היום הזה ודו"ק וא"כ בנידן זה ג"כ אמרינן דעד ולא עד בכלל וגם ר' ירוחם כתב בנכ"ג שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכין אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה והביאו הב"י בס"ס ס"א וגם בש"ע ס"ס זה כמ"ש הטור בי"ד סימן רי"ח לעו וש. ולכן כשם שאמרינן גבי נדרים עד ולא עד בכלל ה הכא נמי כמ"ש הרא"ש שהבאתי לעיל. ומה שכתב הרב הגאון זללה"ה וז"ל ובנידן דידן אם היה כתוב בשטר בירורין שהחולקי' נתרצו להרחיב הזמן להמבוררים עד ב' פרווער אז יכולין לומר שלא היה בדעתם לתת להם כח אלא עד שיגיע אבל כיון דאינהו מבוררין שערו להם כח לפסוק עד ב' פרווער ואנן חזינן דבו ביום פסקו גילו על דעתם שכך היה כוונתם בתחלה לומר עד ועד בכלל כו' הן אמת נפלאתי מאוד ע"ז דבוודאי צ"ל שהצדדים נתרצו בעצמ' להרחיב הזמן להמבוררי' דא"ל דהמבוררים נתרצו עצמם להרחיב הזמן דהרי אין כח בידם לעשות כזה כיון שבשטר בירורין הי' כתב בהם זמן שהרי כתב ז"ל והמבוררים האריכו זמנו של שטר משמע שהיה כתוב זמן בשטר והאיך רשאי להרחיב הזמן בלי ידיעתם. דבוודאי אם לא היה כתוב בו זמן וודאי היו יכולין לדון ולעשות פשרה ביניהם כ' שירצו כיון שהן מבוררין אך באשר שנכתב זמן בהשטר בירורין לא היה רשות להם להרחיב הזמן בלי ידיעתם וכיון שהם בעצמם הרחיבו הזמן אז מוכח שכוונתם היה עד ולא עד בכלל כיון שעשו זמן דמשמע עד הזמן ההוא ולא יותר דבוודאי היה נפקותא אצלם אם ידונו ויעשו פשרה לאחר זמן ה"ל. דאל"כ למה עשו זמן בהשטר בירורין אך היה להם ליתן כח להבוררים לדון ולעשות פשרה אימת שירצו. אלא וודאי הצדדים בעצמם הרחיבו הזמן להמבוררים עד זמן המוגבל. ואח"כ טענו שהזמן המוגבל הוא עד ועד בכלל. והצד השני אומר שאין עד ועד בכלל לכן כיון שהם בעצמם האריכו הזמן לכן אמרינן ג"כ דאין עד ועד בכלל כמו בנדרי' וגם חין לומר שכיון שהאריכו הצדדי' הזמן עם המבוררי' והתרצו לזה שאפשר לשאול להמבוררים בעצמם האיך היה בדעתם לכתחלה אם עד ועד בכלל או לא דהרי הב"י והד"מ כתבו שם בתשו' הרשב"א בש"ע סי"ב ובש"ע סס"ג הביאו הרמ"א בש"ע וז"ל על ראובן ושמעון שנתן א' מהם שטרות לחבירו ונשבע שלח יגבה מעצמו מאותן חובות כלום, ואח"כ נתגלה תביעות ביניהם ולקחו פשרן ח' ביניהם שכל מה שיעשה ביניה' עד זמן פלוני הוא קיים ועשה הפשרן פשרה ביניהם שיתנו פטורים זה לזה חוץ משט"ח הנזכרי' יהיו בתוקפו כמו שהם היו' הזה ואח"כ נתגלה שהנותן קיבל מקצת דמי חובות קודם שנתן הפטורים עכשיו אומר שהוא פטור ממה שקיבל שהרי נתן לו פטורים אח"כ אף על פי שאמר חוץ משט"ח הנ"ל מ"מ אמר כו' והפשרן אמר שכך היתה כוונתו בפשרה והשיב הרשב"א שצריך להחזיר מה שקיבל כו' עד ואין עדות הפשרן מועיל כיון שלא אמרו בעוד שהבע"ד עומדין לפניו כדאמרינן גבי דיין אע"פ שקבלו הפשרן לזמן ואמרו תוך הזמן אין משגיחין בו שאין הזמן אלא לפסוק ביניהם מה שיפסוק אבל לאחר שפסק ונשא ונתן שוב אין לו רשות להוסיף ולגרוע אפי' תוך אותו זמן עכ"ל וא"כ בנידן זה ג"כ אין כח בפשרן להוסיף ולגרוע בדין ה"ל דאין הזמן אלא לפסוק ביניהם מה שיפסוק אך צריך לפסוק בזמן שניתן שיעשה הפשרה. ולא לאחר הזמן שעד ולא עד בכלל. ומה שכתב והביא ראיה מהגט אין הנידן דומה לראייה בשלמא גבי גט אמרינן דבוודאי הוא רוצה בקיום הגט וכמ"ש הרב בעצמו אבל בנידן דידן אמרינן דהצד שכנגדו לא רצה לקיים הפשר אלא עד זמן המוגבל ולא עד בכלל כן נראה לי לפסוק הלכה למעשה הצעיר אברהם הכהן

הלכה זו כתבתי לדורות: להבין ולהורות: בין טומאות לטהרות: יקרה היא מפנינים: אזהרה לאבות על הבנים: כמו שאמרו חז"ל אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים

מעשה שהיה כך היה שכאשר נתקבלתי בק"ק לבוב דחוץ לחומה בר"ח אלול ש"פ לפ"ק בעזה"י הלכתי אח"כ ביום א' ך"ט אלול לבית הקברות בתוך הבאים לומר שם תחינות כמנהגם של ישראל לילך לבה"ק בער"ה ולרבות שם בתחינות וליתן שם צדקה לעניים בער"ה ומיד בבואי שם נשאתי את עיני ואראה והנה הרבה אלנות נטועים שם וענפיהם תכופים סמוכים זה לזה סוככים בשריגיהן ועליהן זה לזה כסוכה ממש ומקצתם מאהילי'