איתן האזרחי כג

ולכן נקדים להזכיר מדה טובה המרובה. ולסמוך הגמול לההטבה יחד בלתי הפסק ובהרבה מקומות מצינו שהקפידו חז"ל שלא יהא צד חירוף בהרחקה. או סמיכות איזה מלות בתפלה ובקריאת שמע אפילו כשיש תשובה בצדו נהיה תמים עם ה' בהתחלה ובסוף ברכותינו אפילו באות א' ואולי לזה כוונו קדמונינו האשכנזים ובראשם בעל האגודה ואחריו נמשך הר"מ יפה יצ"ו אשר אולי ראה גם בפוסקים אחרים את הגירסא ממש מה שלא ראינו ומנהג אבותינו בקהלתינו ק"ק קראקא בידכם וכן בודאי בק"ק פוזנא עפ"י אלוף עירם ואין לשנות טעמם לשבח האף אומנם לא באתי אפילו כתלמיד מכריע רק הא לכם ההעתקות, ומה שהי' נראה לפע"ד לחזק ולסעד מנהג אשכנזי המיוסדים על אדני פז כמו שהם לפנינו. גם כי כבר כתבתי שבעצם הענין הדברים אחדים בענין ההקדמות. והגאון קאר"ו לא בא רק להוסיף על ברכה הקצרה שבספרים שלנו בגמרא ואלו ואלו דברי אלהים חיים אך הנה עתה באתי לעשות סמוכות למנהג אשכנז של קהלתינו אשר אולי בכוונה הסכימו קדמונינו להיות כל הקודם זוכה להזכיר יחד גמולות והטובות ולברך הגומל חסדים טובות לחייבים שגמלני כל טוב

ואני טרם אכלה לדבר לא אוכל מלט מלגלות למעכ"ת מרגלית אחת טובה כפולה ששמעתי במאמר אותו פרק ואותו מקום בהרואה מפי ירושלמי אשכנזי דרשן נקרא מו' אורי פייבוש ז"ל שדרש ברבים זה ארבעה וארבעים שנה פה ק"ק קראקא כשהייתי בחור וכדומה שאמר הדבר בשם אומרו מוהר"ר משה אלשקר או מוהר"ר משה קורדאוור"י ז"ל אשר הקשה כמה קושיות בהרגשת בהאי דארבעה צריכין להודות כו' ורובם נשכח ממני וכמדומה אצלי שהגדולה אליו היה במאי שתפס לשון לחייבים שפירושו רשיעא כתרגומו הל"ל עובר עבירה או חוטאים וכיוצא בזה כי מה לתרגום בברכת לשון הקודש או מאן דכר שמיה דחייבים או רשעים הכא מלבד שבעצם החלוקה נראה בעל המאמר סותר הפסוקים בראשון בא' נקיט בה מדברות סתם ובפסו' כ' דווק' תעו במדבר בישימון דרך כו' וגם את השלישי מי שחל' ונתרפא סתם ובפסוק כתיב ויגיעו עד שערי מות גם את הרביעי מי שהיה חבוש בבית האסורין סתם ובפסוק כ' דווקא יושבי חושך וצלמות ואולי על קצוות כאלו הנקובים המה יודו חסדי ה' לא זולתם גם לשון מאי מברך יש קצת להרגיש שהל"ל מיד סגנון הברכה כולו כמות שהיא ותירץ האלוף הדרשן ה"ל כולם בתירוץ אחד מלבד גם הרגשות אשר איננ' פה וזה כי נקיט בה לשון ד' צריכים להודות ולא חייבים להודות ע"ד משום ועשית הטוב והישר או למען תלך בדרך טובים כי מצד הפסוק אין חיוב רק למי שהם בסכנה בקצה האחרון כאמור:. אך לבלתי היות ח"ו ככפוי טובה על חסדי ה' ית"ש ועל האמתו צריכין להודות אף כו'. ומסיק מאי מברך. למאי שנראה כחמור גמל שאם אינו חייב מאי מברך ברכה לבטלה וצריכא מה זו עושה ומשני שמברך הגומל חסדים טובים לחייב"ים. כלומר אני מברך לה' שגומל טובות וחסדים לחייבים מצד הפסוק לברך ולהודות שגמלני כל טוב גם עמדי גם אם אינני מחוייבי' בפסוק ממש כאלו אומ' שחוט של הזכרת חסד ה' בברכה לחייבים בדין תמשוך גם עלי שגמלני כל טוב ע"כ מה שעלתה מצודת זכרוני מימי הנעורים וגם אני שמעתי כהיום שנמצאו קצת הערה לפי' מאמר הנ"ל בחבור האלשקר ז"ל ה"ל ואיננו בידי ובעת ההיא שהזכרתי לא נמצא עדיין בדפוס ובאמת פי' הלשון במל' חייבים בתוספת לשון שגמלני כל טוב נ"ל כפתור ופרח. ומתוכו נראה ג"כ שמ' אורי ה"ל היה נוסחא שלו כפי מה ששמע מרבותיו כנוסח שלנו ושפתי צדיקים דובבות בקבר ומנוחותם כבוד אמרתי אגלה אזני מכ"ת יהיו לו לרצון: אלה הדברים אשר כתב לי מ"ו מהרי"ף

שלום להאלוף המרומם חכם הכולל במהו"רר אברהם כ"ץ קריתי ושניתי מכתב השאלה ותשובה שהשיב אביו דכ"ת החכם הכולל איש חי רב פעלים. מוה"רר ישראל יחיאל נר"ו בענין ברכת ההודאה והנה חן חן מוצק על שפתיו ולשונו אך אמרתי שאין לדקדק בזה ולדרוש סמוכים ממ"ש הטור מיד אחר זה ז"ל ואם בירך אחר ואמר בא"י אמ"ה שגמלך כל טוב וענה אמן יצא ואשר כתב שכוונת ב"י היה במ"ש שנוסחאות בגמרא שלנו ברוך גומל חסדים טובים לומר שליתא בנוסחאות הגמרא תיבת לחייבים כלל מדלא כתב תיב' וכו' וגם בעיני היה נראה לומר כן אלא שאין זה מלשון וסגנון הגמרא ונוסחאות הברכות שיברך הגומל חסדים טובים ולא יסיים לומר למי שהרי אנו אומרי' נוסח התפלה בכל יום הגומל חסדים טובים לעמו ישראל ] וכן הוא בגמ' פ' הרואה דף ס' ע"ב ] גומל לאיש חסיד כו' והדומה לו. וגם דוחין לומר ששלשה נוסחאות המה בזה דהיינו לנוסחאות הגמ' אין צריך לומר לחייבים ולנוסח האגודה צ"ל לחייבים ולנוסח הפוסקי' הנ"ל יהיה תיבת לחייבים מוקדם וגם נוסף בו שגמלני כל טוב וגם פירו' הב"י מדויק יותר לנוסחאות הגומל לחייבים טובים מאשר הוא לנוסחאות הגומל חסדים טובים לחייבים דלנוסחא זו הל"ל הגומל חסדים אפילו לחייבים מאחר שברכת הגומל חסדים טובים אנו מברכים כל יום כנ"ל אפי' אינן חייבים מה שאין כן לנוסחאות הגומל לחייבים שהוא נוסחא אחרית' מתוקנ' לברכת הודאה וגם מן הראוי להקדים ולסמוך העיקר להברכ' דבא"י אמ"ה ולהראות שכוונת המברך הוא שגומל לחייבים טובות ולא יאחר דבר העיקר בההודאה ולומר לחייבים בסוף הברכה ודומה לזה מצינו לדעתי בנוסח הברכה דברכת הקשת דאיתא ג"כ שם בפ' הרואה דנ"ט ע"א ז"ל הגמרא מאי מברך ברוך זוכר הברית במתניתא תנא ר"י בן ברוקא א' נאמן בבריתו וקיים במאמרו א"ר פפא הלכך נמרינהו לתרווייהו ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו עכ"ל וכנוסח זה כ' ג"כ הר"יף והרמ"בם והטור בסי' רכ"ט ולא כהתוס' שכ' שם לומר זוכר הברית באחרונה ואנו הולכין אחר נוסחת הגמרא ופוסקים ה"ל ואף שהברייתא היתה קדומה לרי"בל ורי"בל שבא אחריו משמע שבא להוסיף על לשון הברייתא א"כ היה לנו לומר לשון ההוספה באחרונה. ונראה דטעם הפוסקים הוא להסמיך העיקר לברכה דהיינו זוכר הברית.. קצרתי בדבר שאין להקפיד כו' וכן נ"ל וגם מפני טרדת הנכנסים והיוצאים אלי ביריד ע"כ דברי לעו בלשון ובענין ושלום מאהו' דברי אוהבך ה"ק יושע: וזה אשר השבתי לו

הנה דברי פי חכם חן אך נתקשה לי בזה על שר שלום במ"ש מכ"ת לדחות את דברי אבי מורי מלכי צדק לעולם יצו' במה שפי' את דברי הרב הב"י וכתב ז"ל שאין זה מלשון וסגנון הגמ' בנוסחו' הברכו' שיברך הגומל חסדים טובים ולא יסיים למי שהרי אנו אומרים בנוסח התפלה בכל יום גומל חסדים טובים לעמו ישראל וכן הוא בפ' הרואה כו' הן אמת יהגה חכו שר"י בעל הטורים הביא נוסחא זו בטור א"ח סי' מ"ו. אך ידוע להוי למלכי שהרב הב"י כתב שלהרמב"ם הי' גירסא אחרת היינו גומל חסדים טובים ותו לא וכן מצאתי ג"כ באבוד"רהם שהביא גירסת הרמב"ם. ועוד יקשה לדברי מכ"ת על שהקשה על דברי א"מ כי לא מצינו נוסחו' הברכו' שיברך הגומל חסדים טובים ולא יסיים לומר למי שהרי בכל יום פעמיים אנו אומרים בי"ח ברכות אל עליון גומל חסדים טובים ולא יותר אלא וודאי יראה מזה שאין לדקדק אם יסיים לבסוף הברכה שגמלני כל טוב וגם בהרוקח מצאתי שכתב בסי' שמ"ג כלשון הגמ' שמברך ברוך הגומל חסדים טובים ותו לא מידי וא"כ הוא דעכ"פ צריך לסיים ולברך למי שגומל חסדים לא היה לו להמחבר לסתום כדברי הגמ' שהמחבר צריך לפרש דבריו משא"כ בדברי הגמ' וכמאמרם ז"ל: