איתן האזרחי כב

הקדוש ברוך הוא בשביל שישראל זכורך יהא נראה ממנו וזהו פי' לשון מקרא.. הרי שרש"י ביאר דרוש המסורות ממלת יראה מקודם ואחר כך דרש מקרא כמו שהבינו מדבריו דברי התוס' במס' חגיגה: אחר כך סיים רש"י הקיש ראיתך לראיתו כדרך שהקדוש ברוך הוא בא לראותך ר"ל לשבר את האוזן כדרך שהקדוש ברוך הוא כביכול בענוותנותו בא לראותך כלו' לראות אותך שאתה תהי' נראה ממנו וזהו לפי דרוש מקר' יראה שרצונו הוא לשון פעול שהוא נתראה ממנו כן בא ליראות לו כדי שזכורך יראה האדון הקדוש ברוך הוא שהוא לפי דרוש יראה מה הוא רואה אותך כשהוא שלם שנאמר עיני ה' כו' אף אתה רואה אותו בשני עיניך

לפום ריהטא דשמעתתא עפ"י דרך ופירש"י רשמו התוס' בשמעתתא שם כדרך שבא לראות כו' פי' בקונטרס כדרך שבא לראותך כן אתה בא ליראות לו מה הוא רואה אותך שלם אף אתה ראה אותו בשני עיניים שהן הנה כמשמעות שכתוב בקונטרס כאמור ומסקי התוס' שמה ולפ"ז קאי יראה אהקדוש ברוך הוא, וקאי יראה אזכורך ואין הלשון משמע כן אלא תרווייהו משמע אזכורך וזהו ביאורו כלומר לפ"ז עפ"י המסורות יראה קאי אהקדוש ברוך הוא ר"ל שזכורך יראה את האדון הקדוש ברוך הוא והוא יהיה הפעול בראי' מזכורך הרואה כי זה הוא יראה כל זכורך את פני האדון ויראה קאי אזכורך שפירושו זכורך יהיה הפעול והנראה ממנו הקדוש ברוך הוא ואין הלשון משמע כן שאין הקיש הראי' שוה בהקדוש ברוך הוא ובזכורך אלא תרווייהו משמע בזכורך לכך מפרש ר"ת איפכא ר"ל כי לפי' רש"י מתחיל בהקדוש ברוך הוא כדרך שבא לראותך והתוס' מפרשי' איפכא כדרך שזכורך בא ליראות את פני השכינה שהקדוש ברוך הוא רואהו בשני עיניו של הקדוש ברוך הוא כ"י כך הקישה שוה ממש שזכורך כשראהו להקדוש ברוך הוא צריך שיהא רואהו בשני עיניו שלו וזהו שוה בשוה בזכורך

לשון רש"י בחגיגה ממש כפירש"י בסנהדרין ובתוס' שמה הקשו שלפי פיר"שי דריש מסורות קודם אדרבא היו לנו לדרוש המקרא קודם רצו בזה התוס' התחלת פירש"י יראה וקרינן יראה שרש"י מפרש תחלה המסורת באומרו יראה כל זכורך את פני האדון ואחר כך פי' המקרא יראה כולי שהאדון בא לראותך. וע"ז פירשו התוס' וגרסינן איפכא כדפירשתי לעיל בסנהדרין מה לראות בשתי עיניו שהאדם בא להתראות לפני המקום בשתי עיניו שהוא פי' מקרא תחלה כמו שהוא ראה לפי' התוספות כך בא לראות המקום שהוא לשון מסורות יראה זכורך אותו בשתי עיניו של אדם וממילא מתורץ גם מה שהזכירו התוספות בסנהדרין שהוא לפי ההיקש שוה והלשון משמע כן כאמור. ומתורץ גם לשון ביאה הכל על זכורך ולא בשכינה שמלא כל הארץ כבודו ומוכח גם לפי' התו' שמפרש מקרא תחלה כשם שבא לראות שהוא לשון יראה כאמור זה נלע"ד על נכון ברש"י ותוס' האף אמנם בדברי חכמת שלמה נראה שמפרש בלשון הקודש ולשון אשכנז הפך המכוון ויראה המעיין היטב הדק יבחר שא"ק להולמם על פי דרכו ולא עפ"י הדקדוק ואולי נפל איזה טעות בתלמוד או טועה מדפיס הגיה ושגה ברואה

סימן ג והאיש משה עניו יאר ה' פניו. בדיק לן מר גיסא על פי מיודעיו ואחוזת מרעיו דמן חברייא לדעת נוסח ברכת הגומל כפי דנהיגי פה ק"ק קראקא בפרט ולהפקת רצון מעכ"ת שדרתי להעתיק מאנשי בהכ"נ הגדולה הישנה וכן מבהכ"נ החדשה כאשר עיני מכ"ת תחזנה מה שנוהגין לברך מתוך נוסח הכתוב בטס של כסף לפי עין הקורא בתורה עם כי לאו מר בר רב אשי חתום עלי' כי על כל כי האי לא דייקי בהו אנשי המתנדבים בעם טסי כסף איך תהיה בכיוון ברכת הגומל במוקדם או מאוחר בתורה או בהשתנות איזה מלה וגם אין מורה או ב"ד מצוון על כיוצ' בזה להפריש או להזי' על כל יחיד על כל גמוליו וכאשר שבתי וראיתי כי סביבותיכם נשערה מאו' לקלע אל השערה לש"ש כוותיק' לא אפטור ממ' אלא מתוך דבר הלכה זה הלא מצער היא ותחי נפשינו

וזה יצא ראשונה משאלת כ"ת נראה ספיקות שלכ' כך אם תקבלו. ותקיימו נוסח הקדמונים בק"ק לייפניק שהוא הגומל חסדים טובים לחייבים וכתב אדוני שהוא נוסח הגמרא ונוסח אשר העלה ואשר הביא מהר"מ יפה יצ"ו או אם תצייתו למאי שרצה לחדש בטובו המורה שלכם לברך הגומל לחייבים טובות עפ"י נוסח הרמב"ם והרי"ף והרא"ש והאבודרהם ושאר הספרדיים: וההפרש הוא במלת חייבים אם להקדים או לאחר כאמור: בנתי דעי למרחוק מתוך הסברתו. כאלו גם הגאון קא"רו בחילוק כזה מכריע לדעת רברבתא הנ"ל שלא כנוסח הספרים שלנו בגמ' ואומר שעיקר הגירסא להקדים מלת חייבים: ואם הבנתי דברי מכ"ת על נכון במה שהבין מהרב קאר"ו אחר המחילה שגה ברואה שוודאי הרב הנ"ל לא אתי לאפלגי בין מוקדם ומאוחר שבמלת חייבים דכולי חדא הוא ואחד השיחים בפי' הברכה וזה לך האות כי כמו שפי' הגאון קא"רו נוסח הגומל לחייבים בהקדמה כן פי' הרב יפה יצ"ו בנוסחא שלנו שהוא הגומל חסדים טובים בתחלה ואחר כך לחייבים ומה שכתב הקאר"ו ז"ל וז"ל אע"פ שהגירסא בגמר' בספרים שלנו הוא הגומל חסדים טובים גרסת הני רברבתא עיקר ולא נחית להורות לפניו שהיא עיקרית בענין הקדימה או האיחור במילת חייבים. דאלו כנראה שזאת המחלוקת לש"ש ביניכם אלא זהו פירושו דאלו בספרים שלנו בגמ' הוא הגומל חסדים טובים ונקיט בקצרה ותו לא מדי אמטי להכי לא הוסיף במלת וכו' כי לא נמצא בגירסא הנ"ל רק חסדים טובות ולא שום מלת חייבים או שאר לשונות וע"ז כתב שגרסת הני רברבתא עיקרת במאי שהוא ברכה ארוכה ושבח והודאה כדאי' בפני' בדברי ראבי"ה ולמאי שבגירסא זו הוזכר בפי' לשון לחייבים כו' אשר באמת. הוא מלה זרה בברכה זו הוצרך לפרש עפ"י דרכו כל הברכה אמור מעתה שאין לדייק מגרסות ה"ל רק אם נוסיף מלת חייבים ושגמלני כל טוב ואין חילוק כלל בין מוקדם ומאוחר והנה נחזה אנן שהגאון קאר"ו פסק שברכה הארוכה היא עיקרת ולפיכך אנחנו חייבים להוסיף מלת חייבים ושגמלני כל טוב וידוע שהרב ה"ל פוסק על הרוב בהלכותיו כמנהג הספרדים האמורי' ואני יגעתי ומצאתי בספר האגודה שהיה אדם גדול בענקים ופוסק בתרא מחכמי אשכנז אשר אנחנו צעירי הצאן דורכים בעקבותיהם ומימיהם אנו שותין שגורס גומל חסדים טובים לחייבים בקדימת טובים וא"כ כדאי לסמוך על נוסח' זו במאי שנקדים לומר טובים לחייבים וגם להאריך השבח בשגמלני כל טוב כגרסת רוב הפוסקים וגם בעל האגודה לא הזכיר רק עיקר הברכה וקיצר בתוס' שגמלני כל טוב עם כי בספרים שלנו כתוב הברכה בקצרה רק הגומל חסדים בפ' הרואה ורברבתא ה"ל הי' להם בגמר' עצמו בעת ההיא נוסח ארוך כאמור באופן שבהיות מכ"ת והנצמדים למכ"ת מקפידים בקדימה ואיחור היה נראה בעיני להקדים ולסמוך מלת חסדים להגומל כגרסת בעל אגודה ואחריו כרוך האלו"ף מהר"מ יפה יצ"ו וראוים לסמוך עליהם כמנהג אשכנז שנתפש' גם בקהלתינו העיר הגדולה לאלהי' ועל כזה נאמר אם ההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג פוק חזי מה עמא דבר ולא ניקום אנן לשנות מה שמנהג אבותינו בידינו וכן שמעתי בימי חורפי קוראים ומברכים בסגנון זה בימי הזקנים וגאוני ווינצאיה מור"י זלה"ה. וגם כי כתבתי שכפי הנראה אין הפרש בקדימה או איחור בזה מ"מ רחש לבי דבר טוב למנהגינו בעיון דק וזה כי כשנאמר הגומל לחייבים טובים כו' נראה כאילו ח"ו בהתחלת דבר מהברכה צד מדת הדין כי יש גמול לרעה כמ"ש אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו וכן תשיב גמולם להם.