איתן האזרחי כא

דרש סמוכות כאילו אבעי' להו הכי כי זה אין דרך פשט רק הכי הוי ריהטא דגמרא ממסדרה. כאלו תני אשכחן מימרא דאמר ר"י אמר ר"א כו' ואמרו קמיה דשמואל כו' ופליג רב תחליפא כו' ולכן קשה לרב תחליפא ממתניתן דהכא או נימא דלרב תחליפא מתניתא לא ידע או משבשתא הוא ומשני כו' ואח"כ חוזר ומותיב ומפרק עד שנתבררה מתניתן דהכא ואין לך התקשרות המימרא גדולה מזו

בהרגש שני כתבת שנראה זר איך טעה בדברי שמואל וכו' גם בזה ליתא דבריו בשגם אין קושיא חזקה להכריע בזה דבכמה דוכתין אשכחן דפליגי אמוראי אליבא דחד אולי מה ששמע איש מפי איש וכיוצא בזה.. בהרגש ג' העלית בכחך למה חזר לומר אין כופין כו' והאמת יפה דייקת וכן אומר יישר באופן הב' בכל משאך ומתנך הוכרח שדין שהה י' שנים כו' הוא רבותא כמו שכבר הארכתי אלא ששנית טעמא לשבח ובאת אחרי ומה לך כי נכנסת בדינא איני יכולה לקבל ובמה שכתב בספר משרים שכלל יחד מה דתנן במתניתן כופין במאי שאינה יכולה לקבל עם פסולות דאלמנה לכ"ג כו' (אשר וודאי תפס לשון קצרה ולא נחית להשוות הטעמים) וכתבתי דס"ל ג"כ דר"י בא להוסיף על מתניתן וק"ל לז"א דזולת זה לא מצינו דמעשין אלא פסולות כו' ובאמת כל אלה דברי היתול ודברי חלומות בלשון ר"י אמר ר"א גם באופן הג' נכנסת במחיצת חילוק מזור ותרופה ובחילוק אם תוליד אחר י' שנים אולי יש תקוה:. וכבר גבלו ראשונים עד י' שנים ודברים אלה לא זורו ולא חובשו להכניס בסוגיא זו ועתה באתי להוסיף אגודת אס"ף אופניהם ילאה בת עין הקורא בעין משפט מלבד מה שהארכת למעלה בהתחלת זאת ועוד אחרת אדברה נא לדברי מ"ו דדייק מדברי הרי"ף כו' וסתרת דבריו, וכבר ביארתי די באר שמוכח בהדיא מדברי הרי"ף שפוסק כרב תחליפא ולא מטעם לשון פסולות וחלילה לייחס להרי"ף סברא פסולה זו ומן היתרון להוסיף טלאי ע"ג טלאי וכל יתר כנטול דמי

שוב הכברת מילין כי בדעתך שהר"ן ס"ל דלדעת הרי"ף נמי דווקא גבי דין שהה י' שנים כופין ולא בשאר יוציא אותו הוכחת דאל"כ ה"ל לפרש לר"ן דס"ל הכי ולא למנקטי' בכלל לשון ודקדקו מכאן וגם ה"ל לומר שאין דעתו כדעת הרי"ף מה אשיב על אשר כבר העליתי והבאתי בכל קונטרסי דהא בהא תליא מדפסק הרי"ף כשמואל בהדיא בההיא דאיני זן וגרס באיני זן יוציא. ולא כופין ועלי' קאי שמואל עד שכופין לזון כו' ש"מ דס"ל וסמיך עליה שלשון יוציא משמע כפייה ולא מדכר כלל דטעמא דמשום חיי נפש שאני אלא בכלל משמע ליה יוציא בלשון כפייה: והנה הר"ן ליה בזה מה שגילה בזה דעת הרי"ף במה שכתב בהדיא לעיל מניה ופסק הרי"ף ז"ל כשמואל ואח"כ מסיק וכתב בסתם ודקדקו מכאן להורות לפניו על דעת הרי"ף ועל דעת הנמשכים אחריו וגם כי כתב אח"כ וליתא כו' זה הוא עפ"י דרכו של ר"ן מדמשמע הכי והכי יש להחמיר ואין זה פלוגתא בעצם הדין על הרי"ף כדמפקיה בהלכה אלא שלהר"ן מספקא ליה וע"כ חש להחמיר אמנם להרי"ף ורש"י פסיקא להו בכל לשון יוציא שמשמעותיה כפייה כאמור דסמכי' אפי' שמואל דלית דמותיב עליו

והנה באמת כל אלה הדברים בשני קונטרסים כתובים משני עבריהם ומה לי לכתוב כת"ב משנה כפתור ופרח ומה לי להשיב על אופנים מתנשאים לעומת ספרים וגירסות שונים כדברי הר"ן וריב"ה לגרוע ולהוסיף ולמחוק חק תוכות ואני בתומי הלכתי הארכתי והערכתי הכל בסקירה אחת תוס' וריב"ה ור"ן ור"יף ור"שי כל חד לטעמי' כדאית לי' בשגם הטבת לראות ויפה דברת כי כזר נחשב מה שכתב ריב"ה בפי' וכתב הר"יף כי לא מצא בהדיא ע"כ אמרתי שצריך לדחוק מעט לקיים גירסת הספרים שבהיות מוכח מני' כאמור את כל ונוכחת והרי הוא ככתיבה תמה וכן מה שהרגשת ג"כ למה הריב"ה כתב דברי הר"יף דרך כלל ורש"י דרך פרט ולא קשה מידי כי בדין כ"כ למה שהר"יף כתב בפי' דרך כלל וכתב כל הני דקתני בהו יוציא כו' וזהו דבר חידוש לפי סברתנו שרצינו גם בכל הני שארא ולפיכך הביא לשונו בכלל ואמנם לפי דברי רש"י לא מצינו רק פרט בדין שהה י' שנים ולא ילדה ואין מדמינן לה גם הני שארי כאמור וכמו שמצינו ברוב הפוסקים שכותבים דר"יף ורש"י לדבר א' נתכוונו ומה שכתבת טעות סופר נפל בלשון הריב"ה וגרסינן שכופין בלשון יוציא וכאלו הם מועתקים מדברי הר"יף. ולהורות בא דכייפינן בשוטים לאפוקי במילי והגע עצמך שאם עיקר הראי' הוא הכפיי' שוטים או במילי האיך כ' וכ"כ רש"י דאיהו לא כתב רק סתם דס"ל דכייפינן משא"כ אם עיקר דבריו שיוציא משמע כפיי' אתא שפיר שהביא וכ"כ רש"י וק"ל וכן נחזי אנן שמביא מיד מה שמוכח מדברי ר"ח ההיפך דמסיק אבל כשאין מפורש לא כייפינן להוציא וק"ל שוב אחזיק לך חן חן שיגעת ומצאת בדברי הרא"ש כתובים על קלף שמשמע משם דר"ח כתב למר כדאית לי' שלא הזכיר יוציא רק כופין ותנוח דעתך שהנחת את דעתי בהא סליקנא ובהא נחתינן חסדי ה' אזכיר כי במעשה ידך ארנן רק זכור. ואל תשכח יותר בני הזהר בפרט בפוסקים ודברי התוס' וכ"ש בגמ' מלהרבות אופנים ולהראות כי איננו פנים לא כר' נהוראי ולא כר' מאיר. לא כרוכב ולא כמנהיג חמורו של ר' פנחס בן יאיר רק ראה דרכך וחכם לקלע אל השערה צדק ולא תחטיא ואפילו בפשטים ובדרוש גורל א' לה' יהיה לך לקלוט את הסולת שבעינך. ואל תדמה בנפשיך לדברי הרב אלשקר ובני גילו אשר בפיו לשון זהב כולו מחמדים. יוצק חן בשפתותיו נוטפים מור להמליץ ולדבר בעדו. כי זה כל דרכיו משפט ואין עול וכולי האי יום יום נפשי תרחק מהם אם אמר יאמר או יאמר כבודו במקומו מחול צא ולמד מפרשנים קדמונים ומזקנים אתבונן כי הפשטים היו לאחדים בידם בדרך אחד יצאו חובתם ובשבעה דרכים נסו. קורא אני על זה כי ברוב חכמה כו' ויוסף דעת יוסף כו' אין עוד כעת רק מרחוק מברכת פי אברכך חכם בני ושמח לבי וה' למען צדקו יגדלך בתורה ויאדירך כאות נפשך ונפש אביך ידידך ישראל יחיאל הכהן רפאמפורט. פרשת ואגדלה שמך והיה ברכה שמ"א לפ"ק

סימן ב גם הלום ראיתי אחרי רואי ושמעי בדבר הלכה פלפול מורים בתלמידים נוחים ומחדדים זה את זה יראו פעליהם עליהם והדרם הדרן עלן כחברים מקשיבים לתורה ולתעודה במאי דעסקינן האידנא במס' סנהדרין והדברים מגיעים גם למס' חגיגה בלשון רש"י ותו' ועיונהו בהו בחכמת שלמה בהאי ענינא דקרי וכתיב בכמ' פרקין יראה יראה קרינן ויש שהגיהו בנוסחאות ה"ל מלבן וכרס א' כמטפסים ועולים מטפסים ויורדים כרואים ואינם נראים בכל אשר נקוד לראות או ליראות לרעות את עצמו רק שפתותיהם נעות וקולם ישמע ברמה וברחובות יתנו עליהם ולא קרב זה אל זה לנקודת האמת יהיו לו רק כמעבירין על המצות אנשים מלומד' ובשגם כי אינו גופי הלכות. לא אעצו' מלפרש הלשונות שונות בשני המס' זעיר שם כאחד השיחים כי כולם עולות בקנה א' ושגיאות לא אבין ומלשונות נראים מסותרים אנקה שכולם מתאימות ושכולה אין בהם להוציא מלב התלמידי' כי הנם כסתרי אהדדי ומשוטטים בהם כאילו מילי דאגדתא המה ודברים אשר אין להם רואה: ולבלתי אטריח המעיין כמטפס ועולה מטפס ויורד במה שכולו מוקשה בעיני המקשים לפום ריהטא אפרש לענ"ד כל המשך הענין בכללא אתמר וקושיות המדומות כלים מאליהם ך

זהו לשון רש"י במה דאיתא במסכת סנהדרין פרק קמא ז"ל תרווייהו דרשי יראה כל זכורך שיראה פני השכינה כו' וזהו אין צריך לפנים שהוא כפשוטו ממש ועפ"י המסורת שיראה זכורך את פני האדון שהוא כינוי לשכינה: ומסיק יראה ממש יתראה לפניו שמלת יתראה נפעל כלומר