איתן האזרחי יט

בעברה ולא אאומר דאיני זן כי ודאי ס"ל לר"ח דההוא אזן שכופין אמנם רק לזון כו' והרבי"ה הביא כאן מה אמר ר"ת כצורתו והנה לא אחשוך פי גם בדבר זה שמצאתי באשר"י של קלף ישן שלא נכתב שם בדברי ר"ח אז להוציא אך ז"ל וההיא דאיני זן ואיני מפרנס כופין אותו ליתן כתובה ולכן לכאורה נראה דגירסא אחרת נזדמנה לרבינו בדברי הרא"ש דהעתיק ממנו דברי והבין את דברי הרא"ש דס"ל נמי כמ"ש מכ"ת כיון שלא נכתב לשם מלת יוציא ור"ל דכופין לכל אחד כדאית ליה לרב להוציא ולשמואל לזון וגם מה שכתוב בדברי ר"ח ויתן כתובה אפשר ס"ל כמ"ש רמ"א בהג"ה סי' כ"א. דכתב ז"ל ובכל מקום דאיכא פלוגת' אם כופין או לא אע"ג דאין כופין לגרשה מ"מ כופין אותו ליתן כתובה מיד וז"ש ויתן כתובה דס"ל שעל כל פנים יתן הכתובה וק"ל.. עד כה פירשתי השיטת הגמרא דידן והפוסקים

והנה אלה אוסיף על הראשונים אך הפעם דלכל הדעות יוקשה לרב תחליפ' דאמר משמיה דשמואל דכופין למי שנשא אשה ושהה וכו' איך יהיה בכל פה נגד סוגיא דגמר' מירושלמי זה שלש פעמים דקתני שם משמיה דשמואל שמענו שמוציא שמענו שכופין בתמי' דמשמע מיניה דכ"מ דקתני בהו יוציא דאין כופין וגם בבריית' זו דנשא אשה כו' קתני יוציא ממילא משמע דאין כופין אותו להוציא ואיך רב תחליפ' אמר משמיה דשמואל דאמר בהדיא דכופין אדין דנשא אשה כו' ומה גם הוא דהלא כמו זר נחשב מה דלא הזכיר בשום מקום בתלמוד ירושלמי בשם רב תחליפ' דאמר משמיה דשמואל דכופין למי שנשא אשה ושהה כו' ולכן האמנתי כי אדבר מה שמצאתי בדברי הר"ן בסוף פרק המדיר שכתב גירס' אחרת בתלמוד שלנו וז"ל ומש"ה פליגי רב ושמואל

והנה מ"ו כתב בתשובתו הרמתה. דנראה לו שטעות סופר הוא וצריך לומר רב אסי או רב יהודא ושמואל ע"כ. ואני מצאתי ג"כ בדברי המרדכי פרק הבא על יבמתו דכתב ז"ל אמר רב אין מעשין אלא לפסולות כו'. רב תחליפ' בר אבדימי אמר אפילו כו' גם לבסוף כתב גם כן ז"ל ונראה דהלכה כרב ורב ושמואל לא פליגי אלא בא"י ואההיא בריית' סמכינן כו' והנה יראה הרואה שגרסינן גם כן בתלמוד שלנו דפלוגתא הוא מדברי רב ושמואל.. וכזה מצאתי בדברי אשר"י של קלף בהג"ה דכתב בשם המרדכי ז"ל והלכתא כוותי' דרב ואהא סמכינין דשוהין אפילו בחוץ לארץ עשר שנים דאין כופין אותו להוציא וכן כתב ראב"ן זקיני כו' ור"ג השיב על האיש ששהה עם אשתו ה' שנים ולא ילדה אע"פ שראתה בווסתה משונה שאין קבוע לא הפסיד' כתובתה שוהה עמה עד עשר שנים ואם לא ירצה לגרשה מעשינן ליה כדאמר רב תחליפ' אפילו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה עכ"ל. מכל זה נראה דגירסא אחרת נמצא בתלמוד שלנו דרב תחליפ' מעולם לא אמר דין זה דנשא אשה כו' בשם שמואל אלא בשם רב דאמר כופין ורב יהודא אמר משמיה דשמואל דאין כופין וא"כ לפי זה בל יהיה דברי תלמוד ירושלמי כדברי רב יהודא משמיה דשמואל ולא יסתרו נמי דברי רב תחליפ' דאמר כופין דהוא אמר משמי' מי' דרב ולא משמי' דשמואל ולכן לא הזכיר נמי דברי רב תחליפ' בתלמו' ירושלמי כי הוא אמר משמי' דרב דאמר כופין ותלמו' ירושלמי פסק כדברי שמואל דס"ל דאין כופין אך להגיה ולמחוק הספרים כדברי מ"ו נראה דוחק דבוודאי גירס' אחרת היה בדברי הר"ן והמרדכי לכן על פי גירס' זו יעלה הכל על נכון ודי בהערה זו

והנה נחזור לעיקרא דדינא דידן דאף דהרי"ף והרמב"ם ורש"י ושאלתות ור"ג וסמ"ק פסקו כולם כאחד וענו כולם כאחד דכופין להוציא למי שנשא אשה ושהה כו' מ"מ הרי התוספת כ' בריש פרק המדיר וז"ל ומיהו אין לכוף שום אדם לגרש ולעשות מעשה עד שנמצא ראי' ברורה דהא אמרינן דגט מעושה בישראל שלא כדין שפסול ואין להתיר אשת איש מספק ולזה פסקו הרא"ש והטור בא"ע בסוף סימ' קנ"ד דכיון דאיכא פלוגתא דרברבת' ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים כדי שלא יהיה גט מעושה וגם רבינו ירוחם במישרים בנתיב ך"ג הביא דברי הרא"ש לפסק הלכה גם מ"ש מכ"ת על דברי הש"ע בסי' קנ"ד סעיף כ"ד דמ"ש המחבר. כל אלו שאמרו להוציא כו' קאי נמי אדין שכתב בסי' יו"ד דנשא אשה ושהא כו' והוא דעת ר"ח והרא"ש אליבא דהירושלמי הן אמת חפצתי דדברי מעכ"ת הם אמת וצדק דהמחבר כיון לכך והלך לשיטת רבינו בעל הטורים. באשר דלא כתב שם המחבר בהדיא חוץ מדין דשהה עשר שנים ולא ילדה דכופין אך רצונו דלעיל כתב המחבר את דעת הרמב"ם, ואח"כ כתב וכללו בסוף סימן זה דיש דעות אחרות. דכל הני הנזכרים לעיל וממילא גם בכלל' גם נשא אשה ושהה כו' לדעת הרא' והר"ח דאין כופין אותו בשוטים להוציא גם מצאתי בהדיא בדברי הרב רבי מרדכי יפה שכתב בלבוש עטרת זהב לעיל בסימן זה סעיף ו' אדין דנשא אשה ושהה כו' אחר שהעתיק דברי המחבר שהביא בשם הרמב"ם דס"ל דכופין כתב ז"ל וכפיי' זו שאמרנו להוציא אינו כפיי' בשוטים אלא בדברים ואם כפוהו בשוטים יש לחוש שהוא גט מעושה שפסול עד כאן לשונו הרי שגם הר"מ יפה הסכים לסברתינו שאחר שכתב דברי הרמב"ם כת' גם כן דברי הרא"ש שלא יכפוהו בשוטים וכן הוא כוונת בעל המחבר בש"ע כאמור ולכן נראה דברי מכ"ת דאין הוכחה מזה לכוף בשוטים להאי גברא חטאה כהן מדין להוציא הרשעה מתוך ביתו כדי שלא יהיה גט מעושה וה' שלם ישלם פעלו אשר פעל ועשה נגד מלכי רבנן ירדפוהו עד חרמה וכו' בוארור יהיה מכל העמים לא יראה עמה זרע ושלום לדייני ישראל. עד כה העלתי מה שהיה בידי להעלות לענ"ד זעיר שם מלא כף נחת בשיטה זו ובדברי הפוסקי' ורשות נתונ' לכל מי אשר יחפוץ לברר דברי האוכל מתוך הפסולת והאמת יהי' לו הלא כ"ד הצעיר אברהם בן מ"ו מו' ישראל יחיאל כ"ץ רפאפורט: שאל אביך ויגידך

בן יקיר אברהם אוהבי עם כי מקונטרס הקודם כתבתי למורך הגאון ידידי את והב בסופה כי בנידון דידן אשר גם שנינו העלינו ארוכה את זה לעומת זה כעת אעצור במלין באשר שני כתבים באו מכל א' וכמעט אחד השיחים מכל כת"ב משנה אשר לקחנו בידינו אמנם בא אלי מגילה עפה. בשלישים על כלו ממך בני וחרבות צורים פיפיות בידך והיו עיניך רואות את מוריך לזכות ולעזור מעיר אוזן לשמוע בלימודים ותחל רוח עצתך לפעמך להיות עזר כנגדו כאשר ידבק אזור ברא מזכה אבא וכפעם בפעם הלכת לקראת הכרעות בינינו יגעת ומצאת שמחתני בפעלך. כה יתן אלהים וכה יוסיף תת כח בהדר הדרך עלן ללמוד וללמד בכוין פתיחין לשמים וביראת ה' קודמת לחכמתך תעמוד לעד והיית עד למעלה

האף אמנם הנה נא זקנתי וכמעט שבתי ונלאה ידי להשיב אל פי שנים ושלשים די השב והותר. אמרתי מן השמים יספיקו בידי כבדים. לעשות תשובה לא ננעלת מפני האב את בן ירצה לתורה ולתעודה ולמדתי את בני לדבר בם מפי כתבי ואם יפה כח הבן תקוים מצוות ולמדת' את בניכם כמו עם בניכם גם יחד ואשיבך מלין דרך קצרה. ישמע חכם ויוסיף לקח ובכל אדם מתקנא כו'

תחלת מעשך במה שהשגתי על פירוש באמרי מורך שאם רב תחליפא פליג רק על פירוש פסולות לא היה צריך להאריך כו' וענית ואמרת שלא השבתי לו דבר בדברות האחרונים וחזרת מה שהשיב מורך במה דאצטרך לומר משמיה דשמואל כו' הלא שאלתי היתה שהיה לתפוס כולו דרך קצרה רב תחליפא אמר כופין או לימא