איתן האזרחי יח

מש"ה מסתמא נמי כופין אותו להוציא וכן ההוא דאומר איני זן ואיני מפרנס שכופין אותו להוציא היינו נמי הטעם דס"ל דבלא"ה תמות ברעב ומיירי בענין שא"א לכוף אותו לזון: לכך לא היה צריך לר"ת למימר דכופין דס"ל דוודאי מסתמ' כופין בהו להוצי' משא"כ גבי דין דנשא אשה ושהה כו' דאיירי בכגון דאפשר לומר דתוליד עוד בנים ממנו ואפ"ה כתב דכופין אותו להוצי' כיון דלא ילדה ממנו עד כה זמן ארוך

והנה עלה בידינו ג"כ ע"פ דרך זה דר"ת ס"ל דגם באינך מקומות דקתני בהו יוציא דהיינו נמי בכפייה: ולרבותא כתב דין זה דנשא אשה ושהה כו' דכופין אותו להוציא מכ"ש באינך מקומות דקתני בהו יוציא דהיינו נמי בכפיי' והנה הרי"ף על שיטת ר"ת אזיל ופסק בפ' הבא על יבמתו כדברי ר"ת דכופין אדין דנשא אשה ושהה כו' וממילא נלמוד מזה דס"ל ג"כ דכ"ש דכופין בשאר מקומות דקתני בהו יוציא: ולכן כתב ריב"א בשם הרי"ף דס"ל דה"ה בכל הני דקתני בהו יוציא ר"ל בכפייה זו לשיטת רבינו הרב בעל הטורים אך עדיין צריך למודעא דלהר"ן פ' המדיר יש שיטה אחרת בדברי הרי"ף וזה הוא דס"ל להר"ן דלדעת הרי"ף נמי דווקא גבי דין זה דנשא אשה ושהה כו' כופין אבל לא באינך מקומות דנקט בהו יוציא וזהו מוכח לפרש מדברי הר"ן חדא מדכתב סתם אחר שכתב דברי הירושלמי דגרסינן התם בעי ר' ירמיה האומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו להוציא או לא אלמא בכפייה ממש קאמר כתב וז"ל ולפיכך דקדקו מכאן דכל היכא דאמרינן יוציא ויתן כתובה היינו בכפייה ממש כו' ואח"כ כ' וליתא דהאי לישנ' משמע הכי ומשמע הכי אבל בשאר דוכתי כל היכ'. דלא מוכח אין בלשון הזה לשון כפיה בגט. אלא שכופין אותו ליתן כתובה כו' עכ"ל. והנה מכל זה נראה מדלא הזכיר דברי הרי"ף כלל אם ס"ל כדעת המדקדקים דהביא לעיל דס"ל דכופין בכ"מ שנאמר בהן יוציא מוכח מניה דס"ל להר"ן דהרי"ף ס"ל כוותיה דהאי יוציא משמע הכי ומשמע הכי ולא פסק דכופין במקום שנאמר יוציא כ"א אדין דנשא אשה כו' כדכתב בהדיא בפרק הבא על יבמתו ועוד דמסתמא לא יפלוג הר"ן אדברי הרי"ף מדלא הביא שום ראיה או פוסק לדבריו ועוד אפשר לומר מדלא כתב הר"ן דהרי"ף ס"ל הכי כדרכו לכתוב הכל באר היטב במראה ולא בחידות דס"ל דאין הוכחה גמורה לדברי הרי"ף אם ס"ל כדעת המדקדקים דלעיל או לא דכמו שיפורש הגמ' בכ"מ שנקטו בהו יוציא הכי נמי יפורש דברי הרי"ף. ולכן מה שכתב מעכ"ת על הר"ן ז"ל ולפיכך דקדקו מכאן כו': הורה בזה סברת הרי"ף ודאזלינן בתריה הן אמת אם היה כן דעת הר"ן היה לו לכתוב בהדיא מכאן דקדק הרי"ף ושאר פו' כו' ולא היה לו לסתום אלא לפרש

והנה הכלל העולה דמדברי הר"ן משמע דס"ל לדעת הרי"ף לחלק בין יוציא דנשא אשה כו': ובין שאר יוציא וכ"מ בסמ"ג דס"ל כהר"ן דיוציא משמע הכי ומשמע הכי דבהלכות גירושין דין קכ"ח ע"ד כתב על דברי הירושלמי דנקיט אין מעשין אלא לפסולות כו' עד דמתרץ שמענא שמוציא שמענא שכופין בתמיה כו' וז"ל משם יש ללמוד שאין כופין אלא במקום ששונין כופין. אבל אומרים לו חכמים חייבוך להוציא ואם תעבור יקראוך עבריין כו'. א"כ משמע דס"ל כדעת ר"ת שהביא הרא"ש והטור דאין כופין אלא במקום שנשנה בהדיא כופין ואח"כ כתב ז"ל עוד שנינו שם נשא אשה ושהה כו' אין רשאי לבטל לא רצה מוציאין אותו בע"כ אפילו בשוטים כו' וא"כ אף דכתב בדין זה נמי יוציא אפ"ה פי' אותו דמיירי בכפייה: והאיך פסק לעיל בהיפך דכ"מ דקתני יוציא היינו בלא כפייה. אלא וודאי צריכין אנו ליישב בדברי הסמ"ג דר"ל נמי דיוציא משמע הכי ומשמע הכי ולכן גבי דין דנשא אשה כו' ס"ל להסמ"ג דכופין וכדברי הרי"ף ואעפ"כ באינך מקומות דקתני בהו יוציא לא משמע אלא דווקא בלא כפייה א"כ נמי מצינו סעד לדברי הר"ן דכתב דיש חילוק בין יוציא דדין זה דנשא אשה כו' ובין שאר יוציא: ואפשר דטעמייהו דאלו מכח דמצוות עשה דפ"ור ו' אותו להוציא ולדברי ריב"ה שיטה אחרת בי כאשר כתבתי והעליתי ארוכה ואמרנו רק שכן משמע מדברי הר"יף מדסבירא לי' זה דנשא אשה כו' דכופין אותו להוציא. דמכ"ש בו מקומות דנקיט בהו יוציא ולכן ה"ל להטור לכתוב וכו בהר"יף. עוד יש להתעורר בדברי הריב"ה דכתב בשם הר"יף דכתב דרך כלל דה"ה דכל הנך דקתני בהו יוציא שכופין אותו בשוטים ולא נקיט גבי' שום פרט. ובדברי רש"י כתב פרט כשנשא אשה כו' ב"ד כופין אותו להוציא דהוי לי' לרבינו לכתוב ג"כ סתם וכ"כ רש"י דהוי משמע דהם ס"ל כולם יחד דבכ"מ דנקיט יוציא משמע בכפייה. או ה"ל לרבינו לכתוב ג"כ בדברי הר"יף גבי דין זה דנשא אשה כו' כופין כמו בדברי דהרי גם הר"יף לא פירש את דבריו בהדיא דכל מקום דנקיט יוציא דאין כופין כמו שלא נתפרש בדברי רש"י ולכן אי לא דמסתפינא הוי אמינא דטעות נפל בספרי רבינו במלת יוציא ויש למוחקו ולכתוב במקומו כופין ונשתרבב מלת כו"פין במלת יוצי"א, וכצ"ל וכתב הר"יף דה"ה בכל הנך דקתני בהו כו"פין שכופין אותו בשוטים ולכן עד"ז עלה הכל על נכון דנקיט ממש כלשון הר"יף בפ' המדיר דכתב ז"ל וכולהו בין הני דרבנן דתנן במתניתן שכופין אותו להוציא ובין הני דאורייתא כגון אלמנה לכה"ג כו' כולייהו כייפינן להו בשוטים דבדברים לא יווסר כו' עכ"ל. ולכן העתיק רבינו בתחלה וכ' ז"ל כל הנושא בעבירה בין באיסור דאורייתא. כו' דזה תחלת דברי הר"יף. ולא כתבו משמו דהר"יף כיון דפשוט הוא לכ"ע דמעשין על הפסולות כדברי רב אסי ואח"כ כתב בשם הר"יף דפסק לפסק הלכה דה"ה בכל הנך דקתני בהו כופין והיינו ממש כדברי הר"יף שכתב בין הני דרבנן דתנן במתניתן שכופין אותו בשוטים ולאפוקי במילי דלא משום דלא בדברים יווסר עבד כו'. ובא לאשמעינן את דברי הר"יף שכן הלכה כשינויא בתרא דגמרא דכל כפייה מיירי בשוטים ולא כשנויא קמא דחילק דגם כפייה הוא במילי. ולזה הביא את הר"יף דכתב דבכ"מ דתניא כופין ור"ל בשוטים דווקא דבדברים לא יווסר עבד ולזה כתב והביא דברי רש"י שכ' ג"כ דין זה דנשא אשה ושהה כו' דב"ד כופין אותו להוציא דמשמע נמי בשוטים ואח"כ כתב דברי ר"ח דכתב להיפך מדעת רש"י דגבי נשא אשה כו' אין כופין להוציא דכל דאמור רבנן יוציא ויתן כתובה אין כופין אותו להוציא

והנה מה שכ"ת פלפלתם בחכמה לפרש דברי הריב"ה שכ' בשם ר"ת דגם גבי האומר איני זן ואיני מפרנס ס"ל דכופין וזהו נגד מה שכתבו ה"רן והר"ח משמו דס"ל כדעת שמואל פ' המדיר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון ומ"ו פי' דמ"ש רבינו בשם ר"ח דכופין להוציא האומר איני זן ואיני מפרנס דאינו ר"ל דס"ל הכי לפסק הלכה אך דהיינו דגרס כן בגמרא כופין וכדברי התוס' פ' הבא על יבמתו ופ' המדיר ואשר"י דכתבו בשם ר"ח דגריס כן בגמרא (וכן נמי בתשובת הרא"ש כלל ס"ג נמי כתב משמו דגרס בגמ' כופין בדין דהאומר איני זן ואיני מפרנס) וכתב ראבי"ה כל המקומות שמפורש בו בתלמוד בלשון כופין הנה באמת כמו זר נחשב דאין זה דרכו של רבינו להעתיק דברי הפוסקים כי אם במה שס"ל לפסק הלכה ומה לו לכתוב בשמו בכ"מ ששנינו בגמרא מלת כופין כיון דלא ס"ל ר"ח בדין זה דכופין

והנה מעכ"ת יפה כיון באמרו דכת"ב דר"ל דהיינו למר כדאית ליה למר כדאית ליה והיינו לרב כופין אותו להוציא ולשמואל לזון ולכן תפס ר"ת לשון להוציא בריש'