איתן האזרחי יד

משמי' דרב אשי דאין מעשין אלא לפסולות אלא בטעם הדבר פליגי כו' הן אמת עדיין נראה זר איך יפלגו בטעם הדבר דזיל קרי בי רב הוא במאי דמעשין אפסולות. ואיך יפלגו בהטעם

הב' דעיקר חסר מן הספר דהוי להו למימר כ"א בפירש למה ס"ל הכי דלר"י משום דרב אסי הטעם דמעשין על הפסולות משום דעבר מתחלה בשעת קידושין ונשואין ולרב תחליפא הטעם דמעשין על הפסולות משום דעבר. בכל יום אמ"ש בתורה או אדר"זל וממילא יראה בהדיא למה דלר"י אין כופין אדין נשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה ולרב תחליפא משמי' דשמואל כופין אדין נשא אשה כו' דהרי לדברי מ"ו הכל תלוי בהטעם דמעשין לפסולות ומזה נלמד הדין נמי מי שנשא אשה כו'. וא"כ לדידי' עיקר חסר מן הספר. משא"כ לדברי מעכ"ת אשר אבאר לבסוף בס"ד

הג' יקשה לפ"ד אדברי ר"י דפי' דהטעם דמעשין לפסולות הוא משום דעבר מתחלה בשעת קידושין ונשואין אמ"ש בתורה או חז"ל כו' דהרי לשון של פסולות משמע שעדיין הם פסולות בכל יום ובכל עת ומדנקט הלשון פסולות ולא אסורות משמע דהוא כאלו נותן טעם במאי דמעשין לפסולות והוא ממילא משום דהן עוברים עליהם בכל יום וא"כ ה"ה נמי מי שנשא אשה ושהא עמה י' שנים ולא ילדה דעובר נמי בכל יום על שלא קיים פ"ור בכל יום ולכן נמי מן הדין כופין אותו להוציא

הד' החזק הוא ממנו אשר הוקשה ביום קדם בתשובתו הרמה הבאה באחרונה וגם נתקשה לי בזה שאם פליגי אמוראים בטעם דמעשין על הפסולות ומה שסובל פירושו בדדמי לי' או לא אזי יוקשה למה חזר רב תחליפא בשם שמואל הבבא דאם נשא אשה ושהא י' שנים ולא ילדה דכופין אותו: הרי לפ"ד מ"ו לא הוי ליה למימר כ"א רב תחליפא אמר שמואל דכופין דהרי לא פליגי כ"א בטעם הדבר וגם הסוגיא בגמרא דבעל הפלוגתא אינו חוזר כל הבבא מדברי בעל הפלוגתא דלעיל רק עד"מ פלוני אמר בדין זה זכאי ופלוני אמר חייב: הה' נ"ל כרגע בתוך דברי מ"ו דהקושיא במקומו עומדת למה אמר רב תחליפא דכופין אדין מי שנשא אשה ושהא י' שנים ולא ילדה ולא אדין אחר דנמי כופין עליו. ואף אם יהיו כדבריו דאתא לאשמועינן דזהו הוא בכלל הפסולות דאמר רב אסי אין מעשין אלא לפסולות מ"מ יש לטועה לטעות מדאמר הלשון. אלא לפסולות משמע לדיוקא קאמר הל' אלא דלשאר דברים אין כופין ולכן יקשה עדיין באמת מ"ש הני מהני דכמו מי שנשא אשה ושהא כו' דכופין אותו להוציא ומשום דעובר על דברי תורה ואדחז"ל שאינו מקיים מצות פ"ור. ה"ה נמי האי דחוזרין על הגדול לומר לו או חלוץ או יבם דפ' החולץ דמצוה עליו מוטל מוהיה הבכור כמו שפי' רש"י שם. ולכן באשר שהמצוה מוטלת עליו ממילא גם בכל יום עובר עליו אם אינו מיבם או חולץ. והוי דומיא ממש כמצוה דפ"ור ולמה אין כופין אותו כמו הכא גבי נשא אשה ושהא כו' ומה גם דלא נכלול דינא דנשא אשה כו' בכלל פסולות כדברי מכ"ת

הו' יש לדקדק על דברי מ"ו שכתב דפלוגתייהו אם דין דנשא אשה כו' בכלל פסולות או לא דהרי בדברי התוספות פ' הבא על יבמתו דף ס"ד בד"ה יוציא ויתן כתובה כתבו ז"ל בסוף המדיר איכא פלוגתא דאמר רבא דכשנשא אשה ושהא עמה י' שנים ולא ילדה אם כופין אותו להוציא אם לאו כו'. ואם כדברי מ"ו היה לו לכתוב בפרק המדיר איכא פלוגתא אם הוא בכלל פסולות או לא ומדכתבו סתם משמע דס"ל להתוס' דאמוראי פליגי אעיקרא דדינא דבלאו כללא דאין מעשין אלא לפסולות איכא פלוגתא אם כופין להוצי' למי שנשא אשה כו' ולא תליא אם. נכלל בכלל פסולות או לא כדברי מ"ו

והנה אפנה לאידך גיסא: מה שמכ"ת כתב ז"ל פשט ההלכה ותלמודא דידן הכי היא אמר רב יהודא א"ר אסי אין מעשין אלא לפסולות כלומר אם שניהם רוצים להיות אגודים יחד אין ב"ד כופין להוציא אלא דווקא על הפסולות שביאתם באיסור בתחלה וכהסברא זו כו': ומסיק כי אמריתא קמיה דשמואל כו' כלומר כשעיינתי לדעת דברי ר"א מה ראה על ככה לעשות כלל זה שנראין לפום ריהטא כפליג על כל הנהו דלעיל כו'. ותרגם שמואל דנקיט רב אסי כלל זה לדייק ולהוציא מן הכלל היכא דשהא י' שנים בלא ולד אע"ג שניתק מעשה דפ"ור אין כופין על פר"ור בהיותם מרוצים זה לזה כו': רב תחליפא בר אבימי אמר משמיה דשמואל שאמר בפירוש דכופין להוציא אף כששהא י' שנים ולא ילדה משום פ"ור ואע"ג דשניהם אגודים: ולדידיה ק"ו דכופין בכל הני דהמדיר ודהחולץ שאין שניה' מרוצים להיות עוד יחד כו': ולזה האריך באמרו בדבריו הנעימי': והנה גם לזה אענה ואומר מה שנראה לי להתעורר בפיר' מכ"ת. הא' דגם לפ"ד עיקר חסר מן הספר והוי ליה למימר לרב אסי דאין מעשין כשהן מרוצים להיות יחד אלא לפסולות וכאשר גם הקשה מ"ו למכ"ת. הב' מה שמעכ"ת פי' באחרונה וחילק בין גמרא דידן ותלמוד ירושלמי דגמרא דידן לא נחית רק לחלק בין המרוצים לדור יחד. ולזה ממשיך כל הסוגיא כנ"ל ובדברי התלמוד ירושלמי סוגיא וגירסא ורוח אחרת: וזהו מדלא הזכיר לשם הדין דשהא י' שנים כו'. ולא שמיה דרב תחליפא כו' עד שכתב שאין לשאול מן גמרא דידן לגמרא דירושלמי הן אמת אשוב אתפלא כי לא נזכר בשום מפורש או שיש הפרש וגירסא אחרת לתלמוד ירושלמי: ומה גם שהרא"ש הקשה קושיא על הרי"ף מדברי הירושלמי דאמר שם שמענא שמוציא שמענא שכופין בתמי' ולא פירש שיש לשם סוגיא וגרסא אחרת ולדברי מעכ"ת לא הקשה הרא"ש כלום באשר ששם סוגיא וגרסא אחרת ובוודאי שהלכה כסוגיא דהגמ' דידן: וכמו שכתב בעל מגדול עוז בהלכות ראש השנה ז"ל הסכימו הראשונים לסמוך על הבבלי לפי שרבינא ורב אשי שסידרו הבבלי היו יודעים ורגילין בירושלמי: ואילו היו מקובלי' שכן ההלכה היו קובעין אותו בבבלי עכ"ל:.אך האמת כל מאי דאפשר להשוות תלמוד ירושלמי לתלמוד שלנו אנחנו מחוייבים לבקש ולחפש שיהיו כולם שוים לטובה ולכן טרח הרא"ש למצוא מנוח בדברי התלמוד ירושלמי במה שהרי"ף לא פסק כוותיה אך לא מטעם שלתלמוד ירושלמי גירסא אחרת

הג' במ"ש מעכ"ת דבגמרא דידן לא נחית רק לחלק בין המרוצים לדור כו' יוקשה לפי דבריו מנ"ל לשמואל דרב אסי לא נחית לחלק רק בין המרוצים לדור יחד כו' עד דכתב דדוקא גבי פסולות דכשהם מרוצים לדור יחד כופים לו להוציא וגבי נשא אשה ושהא כו' אין כופין משום דמרוצים להיות יחד תאמר דגם רב אסי לא נחית לזה וממילא נמי גבי הדין דשהא י' שנים כו' נמי כופין אף שמרוצים להיות יחד: דכמו שמצינו בדברי התלמוד ירושלמי ששמואל בעצמו אומר דאין מעשין אלא לפסולות ולא נחית לחלק בין מרוצים לדור יחד או לא כדברי מכ"ת: ולכן לא קאמר נמי האי אבל תאמר דה"ה נמי ר"א דאמר בסתם אין מעשין כו' נמי לא בא לחלק כלל וא"כ מנ"ל לר"י למימר דכוונת ר"א לדקדק במה שאמר אין מעשין אלא לפסולות להורות לנו דגבי דין נשא אשה ושהא כו' דאין כופין אותו להוציא משום דמרוצים להיות יחד וסבר' זו מאן קאמר דיכפהו מטעם זה ולזה יוקשה נמי לרב תחליפא מאי בא לאשמועינן בזה דאמר האי אפילו דוקא אכשנשא אשה ושהא כו' דכופין אותו להוציא ולא כתב אדין אחר אהחולץ פרק הבא על יבמתו דכתבנו לעיל דכופין אותו להוציא דמאי ראה רב תחליפא בדברי ר"א דאין כופין למי שנשא אשה ושהא כו' שהוא מטעם שהם מרוצים לדור יחד

והנה אמרתי אחוה גם את דעי ואדבר נגד מלכי רבנן ליישב סוגית הגמרא בג' אופנים ואני טרם בואי