עין המים רמה

הרב נ"י אשר לפ"ז מאירים דברי רש"י על פ' ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה, פירש"י מלאו ימי שאמרה לי אמי, ועוד מלאו ימי שהרי אני בן פ"ד שנה ואימתי אעמיד י"ב שבטים, וזהו שנאמר ואבואה אליה והלא קל שבקלים א"א כן אלא להוליד תולדות אמר כך. והרמב"ן תמה עליו למה לא פירש מלאו ימי כפשוטו וכמו שתרגם אונקלוס ארי שלימו ימי פולחני, ובשביל הימים שאמרה לו אמו וגם מפני שהוא בן פ"ד שנים לא יתן לו לבן בתו קודם זמנו אשר התנו ביניהם ע"ש. וגם דברי רש"י והלא קל שבקלים א"א וכו', צריכים ביאור דאף אם היה אומר בל' נקיה היה יכול להוליד ולדות והמעיין ברש"י שם ל"ח ט"ז הבה הכיני עצמך כל לשון הבה לשון הזמנה הוא, ודקדק רש"י מדאמר הבה את אשתי ופירושו הזמינה את אשתי פועל סתם, ולא אמר תן לי את אשתי, לכן פירש"י שיעקב רצה שרחל יהיה לה דם חימוד בעוד שהיא בבית לבן, ולכן בקש מלבן קודם שנשלם זמן התנאי הבה או הזמינה את אשתי, ולומר לה כי אבוא אליה כדי שיהיה לה דם חימוד וכדברי ב"ד הרה"ג ז"ל המסולאים, ואמר ללבן כי מלאו ימי שאמרה לי אמי, ואף אני בן פ"ד שנה, לכן אבקש אותך שיהיה לה דם חימוד עד שימלאו זמן התנאי, לכן חרה ליעקב ואמר ללבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי ולה היה דם חימוד ולמה רמיתני להכשיל אותי בספק נדה. וע"ז השיב לו לבן הארמי תשובה נצחת, לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה, ואף אם אומר לרחל לא יהיה לה דם חימוד כי יפוג לבה מלהאמין לי, לכן בעבור כי מלאו ימיך שאמרה לך אמך וכו' נתתי לך את לאה שהיה לה דם חימוד ועתה מלא שבוע זאת ויהיה גם לרחל דם חימוד, ונתנה לך גם את זאת, ולאות כי לא עלה על לבי לרמות אותך בעבודה אשר תעבוד עמדי. ונכון: שמות ח' כ"ב ולא יסקלונו פירש"י בתמי'. ולכאורה דבריו תמוהים היפלא מה' דבר. ולדעתי רש"י מפרש שהפסוק לא נכון לעשות כן וגו' הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, אמרו זאת לפרעה כי המצריים יסקלו אותו אם יתן רשות לעשות זאת בארצו, ומפני כבוד המלכות לא אמרו יסקלוך רק אמרו יסקלונו, כמו, שפירש רש"י שם ה' ג' פן יפגענו פן יפגעך היו צריכים לומר. ונכון: ב"ד ואוהבו זאב וואלף בהגאון מהרי"מ ז"ל, סימן סימן כ מהגאון בעל מנחת אהרן. יור"ד סימן כ"ט שמונה טריפות ז"ל הרמב"ם, והקשה הב"י דהוא נגד הגמרא חולין מ"ג ע"א ח' טריפות נאמרו למשה וכו' ולאפוקי לקותא דרכיש בר פפא, ואנן פסקינן מ"ה ע"ב הלכתא כרכיש וכן פוסק הרמב"ם וכן פסקינן ביורה דעה, ולפ"ז היה להרמב"ם לחשוב תשעה מיני טריפות. ועוד הקשה עליו דמחלק בין עוף לבהמה דלקתה בכוליא בבהמה טריפה ובעוף כשר מנ"ל לחלק בזה. וי"ל דהרמב"ם ס"ל דזה הטריפה שלקתה בכוליא לאו טריפה מצ"ע כשאר מיני טריפות רק הוי שסופו לינקב בבני מעים, ולכך מחלק הרמב"ם, דבעוף כשר דזו הכוליא מונחת בתוך עצם ואינה נוגעת בבני מעים כמו בבהמה דהם מונחים על הצלעות לחוץ נגד הבני מעים, ולכן טריפה שסופו לנקוב הבני מעים, אבל אי הוה טריפה מצד עצמה כמו שאר מיני טריפות, אין שייך לחלק בין עוף לבהמה. אך מנ"ל להרמב"ם הך סברא דלא הוי טריפה מצ"ע, אבל מהגמרא הנ"ל מוכח כן דאמר עולא שמונה טריפות וכו' לאפוקי מדרכיש בר פפא, והיאך שייך לומר לאפוקי לקותא דרכיש בר פפא, והוה להגמ' לומר דפליג עולא אלקותא דרכיש. אלא מכאן הוכיח הרמב"ם דלכך נקיט הגמרא לאפוקי דבאמת לא פליג עולא על רכיש דלקותא הוי טריפה לעולא כמו לרכיש אלא דלא הוי טריפה מצד עצמה רק מחמת שסופו לנקוב המעים, לכך קאמר הש"ס ח' מיני טריפה ולא תשעה לאפוקי לקותא דרכיש, כלומר שלא תאמר דהא דאמר רכיש לקותא טריפה הוי טריפה מצ"ע ותשעה מיני טריפות נאמרו למשה בסיני לכך תני עולא שמונה ולא תשעה כלומר דלקותא בכוליא לא הוי טריפה מצד עצמה רק שסופו לנקוב הבני מעים וטריפה בין לעולא ובין