עין המים רמא

סימן יז לאהובי אחי יקירי הרב החריף ושנון, מופלג ובקי בח"ת, הנגיד המפואר מו"ה שמשון נ"י: מכתבך היקר בדבר הדפסת הספר מאבינו החסיד ז"ל קבלתי וכו', ובדבר אשר הקשית בשולי מכתבך על המשנה נדרים (דף כ"ח) ב"ש אומרים וכו' וב"ה אומרים אף במה שאינו מדירו כיצד וכו', וב"ה אומרים אלו ואלו מותרים, דמשמעות דלב"ה ההיתר הוא מכח האונס דאף במה שאינו מדירו נקרא אנוס, והקשית הא ב"ה סברי דנדר שהותר מקצתו הותר כולו, לו יהא דהנדר חל עליו במה שאינו מדירו, מ"מ כיון דבמה שמדירו מיקרי אנוס ואין הנדר חל עליו, א"כ ממילא הוי נדר שהותר מקצתו והותר כולו, בשלמא לב"ש ניחא דאזלי לשיטתייהו דס"ל דנדר שהותר מקצתו לא הותר כולו, והארכת בזה. דע אחי יקירי כי לכאורה קושייתך חזקה מאד רק לדעתי נראה לחלק דהכא לא שייך להתיר משום נדר שהותר מקצתו, דנדרי אונסים שמדירין אותו אחרים והם מדירין אותו על דעתו, חמיר טפי ולא התירו אותן חכמים עד שיבטל ויאמר בלבו היום, ועיין מה שפירשו הטעם, אף שבכל מקום דברים שבלב אינן דברים, אך הכא לגבי אנוס אנן סהדי שדעתו לקצר הנדר במה שיוכל, ומ"מ אם לא אמר בלבו אסור לעולם, ועיין בריטב"א להלכות נדרים מהרמב"ן דכתב דתרתי בעינן, שיהיה אנוס שלא כדין ושאמר בלבו היום, ומשמעות דבריו דעל אותו היום אסור, ולפ"ז קשיא ליה היפך מסברתך, לב"ש אמאי סותר אף במה שהדירו, אף שאמר בלבו היום, הא הוי דברים שבלב ואינן דברים, ולא שייך לב"ש לומר דאנן סהדי וכו', הרי חזינן דנדר אף במה שלא הדירו, ובזה סברי ב"ש דבאמת אסור לעולם, ולכאורה משמע דאמרינן דברצון נדר, וא"כ שוב לא שייך לומר אנן סהדי, ולמה מותר במה שמדירו הא דברים שבלב אינן דברים. ומוכרחים אנו לומר דסברת ב"ש היא דהא דבמה שאינו מדירו אסור, לא משום דאמרינן ברצון נדר, רק אמרינן מחמת אימת האונס נדר אף במה שאינו מדירו באונס כדי לאמת דבריו וא"כ גם ע"ז הוא אנוס, ונהי דלא אלים לב"ש סברא זאת להתירו אף במה שאינו מדירו ולא ליהוי דברים שבלב משום דאנן סהדי, ולכן אסור במה שאינו מדירו, אבל במה שמדירו שייך שפיר אנן סהדי וכו' ולכן מותר, כיון שאומר בלבו היום, וב"ה סוברים דאף במה שאינו מדירו נדר רק מחמת אימת האונס כדי לאמת דבריו, ואנן סהדי שדעתו לקצר הנדר לכן אם אמר בלבו היום מותר אף שאינו מדירו דאנן סהדי וכו'. ואם כנים אנחנו בזה, לא כלל בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו, דהא כל הנדר חל עליו על אותו היום, ורק באונסים אמרו דאף אמר בלבו היום הוי כמו שאמר בפירוש היום, ולא הוי דברים שבלב, וזה לדעתי כוונת הנמוק"י, ואפילו למ"ד נדר שהותר מקצתו לא הותר כולו הכא מותר ע"ש: וראיתי בידות נדרים להגאון מו"ה יוסף שאול מלבוב בסימן רל"ג ס"ק כ"ד שמסתפק בזה, אם הוא אסור באותו יום, או גם באותו יום מותר, ורצה לומר בשם דאי אמרינן דאסור לאותו יום יוכל לגרוס בגמרא באמר יאסר כל הפירות שבעולם עלי, ולא הוי נדרי שוא דאינו חל כמו בסעיף ח', דהא על יום אחד יכול לאסור על עצמו כל פירות שבעולם ולא הוי נדרי שוא כמו שמבואר בש"ך ס"ק ט' ובאמת הריטב"א וכל הראשונים מיחקו תיבת כל הפירות שבעולם עלי, ועיין שם בהגר"א ס"ק י"ג ול"ח. אבל באמת אין מזה שום ראיה וטעה במושכל ראשון, דאם ידור כל פירות שבעולם לא ניקבל המוכסן הנדר, משום דיודע הוא דהוי נדרי שוא, מה תאמר הא ביטל בלבו ואמר היום ולא הוי נדרי שוא א"כ יודע המוכסן שבטל הנדר, לכן מחקו הגירסא כל הפירות רק באמר יאסור פירות ויבטל בלבו ויאמר היום ולא יבין המוכסן בזה, וז"ב. ואח"כ מצאתי בתשובת מנחם עזריה (סי' מ"ט) שכותב בפירוש שאותו היום אסור והנאני. והנה בחפשי בכתבי יד אבינו הגאון זצ"ל ראיתי בלקוטים שהקשה הקושיא שהקשית והניח בצ"ע, אך אחר מחילת כבוד קדושתו מה שכתבתי נ"ל: אמרתי להעתיק לך מה שכתבתי בגליון ספר כתונת פסים אלפס (דף רצ"ד.) נימוק"י ד"ה לא יגיע וכו' ועל או"א עד שנה שאסור בש"ש עד י"ב חודש ולא יותר שנראה שכבר הושלם האבילות, ואבינו ז"ל הביא דברי הרמב"ן בתוה"א דקורע לעולם, ומתפלא על הנמוק"י שסותר דברי עצמו, דלעיל כתב גבי