עין המים רמ

סימן טז ביאור תשובת הרא"ש ז"ל בש"ע ח"מ סי' ע"ג סעיף ה'. ראובן נשבע שלא למכור משלו לפרוע שום חוב וכו'. ועיין בש"ך בס"ק י"א שהקשה מהא דנשבע שלא לאכול מצה ולישב בסוכה כל השנה דחל ע"י כולל, וע"ש שכתב לחלק דהתם לא חל עליו עדיין חיובא דמצה וסוכה, משא"כ הכא דכבר עליו חיובא דחוב, ועיין בהגהות הח"צ שחתר זה מכח דברי התוס' והר"י והרמ"ה והרמב"ן בשבועות (דף ק"ד) ע"ש היטב, ועוד הקשה מדברי תשובת הרא"ש בעצמו, הביאו הטור בסי' קמ"ח, דאם נשבע שלא לישא שום אשה דחייל ע"י כולל דמיגו דחל על עקרות וזקנות דלאו בני אולודי נינהו חל ג"כ אאשה דבת אולודי היא, ועיין מה שהאריכו ליישב תשובת הרא"ש בזה: והנלע"ד ליישב תשובת הרא"ש, דס"ל דהכי אמרינן דחייל מצוה ע"י כולל, היינו בדבר מצוה אבל לא בשעבוד הגוף, כיון דהגוף נשתעבד היכי תחול השבועה ע"י כולל להפקיע השיעבוד. ודבר זה מתורתו של הרשב"א למדנו בחדושיו נדרים (דף ט"ז) בד"ה ואמר רב תשמישי עליך וכו' בדברי קדשו כתב שם בזה"ל. אלא הא עדיפא בחד צד מההיא דנדרים ושבועות בדבר מצוה, דאילו התם בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים חייל על דבר מצוה בין נדר בין שבועה, כלומר בין באוסר חפצא אנפשיה בין באוסר נפשיה אחפצא, ואילו הכא בדאסר נפשיה אחפצא כלומר באומר הנאת תשמישי על כל הנשים בעולם, וכן האשה שאמרה הנאת תשמישי על כל היהודים לא חייל נדרא על מי שנשתעבדו לו, כלומר באיש כופין אותו ומשמש את אשתו, ובאשה כופין אותה ומשמשתו, לפי שאין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו, עיין בהג"ה י"א, וכיון דמשעבדי אהדדי אין אחד מהם יכול לאסור על חבירו שהוא משועבד לו, והא דתנן נטולה אני מן היהודים יפר חלקו דאלמא חייל נדרא בכוללת הכל באיסור, התם בשאומרת נטולה אני מהם שתהא הנאת תשמישם בקונם עלי, וסתמא דמילתא נמי כאומרת כך דמי, אבל במפרשת נטולה אני מן היהודים שתהא הנאת תשמישי עליהם א"צ להפר עכ"ל הרשב"א, הרי למדנו דשיעבוד הגוף לא מצי להפקיע ע"י כולל דדמיא לאוסר פירות חבירו על חבירו, ובהכי מתיישבין שפיר תשובות הרא"ש הנ"ל ולא תקשי אהדדי. ונ"ל להביא ראיה לזה דשיעבוד הגוף לא מצי חייל ע"י כולל, דהא בכתובות (דף ע') פריך הש"ס וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר ואמאי לא יחול הנדר בכולל כיון דחל איסור הנאה יותר על החיוב לה מדברי חכמים חל ג"כ על החיוב שאמרו חכמים דמשועבד לה, א"ו כדפרישית דשיעבוד הגוף לא מצי להפקיע ע"י