עין המים רלט

כמו שהעלה הש"ך בח"מ סי' שפ"ח ס"ק נ"א, א"כ כיון דחייב ע"פ עצמו שייך בודאי חיוב לצי"ש, וכן בודאי מועיל תפיסה אפילו אם נימא דבקנס לא מהני תפיסה מטעם דהב"ד אינו יכול לחייבו כ"ז שייך בקנס דאורייתא דאינו מועיל דבורו, אבל בקנסא דרבנן דמועיל דיבורו מועיל בודאי תפיסה. ולפ"ז יש לקיים תירוצם גם אליבא דר"י דאמר שלא יהא כל אחד הולך וכו' דלא תקשה קושיית בעל מחנה לוי ז"ל, דמאי הועילו בתקנתן דינסך בלא הגבהה, דיש לומר כתירוצם דעכ"פ יהיה מועיל תפיסה כיון דחייב לצי"ש ובקנס דרבנן בודאי מועיל תפיסה וכמו שביררנו ודו"ק: ומה שהקשית עמ"ש בספרי סי' ד' להקשות לפירש"י בחולין דמנסך בשוגג דסובר שהוא שלו מתוס' ב"ק (דף כ"ז) דהיכא דסובר דהיא שלו הוי אונס גמור ופטור אפילו מזיק ולמה צריך הטעם כדי שיודיעוהו, וכתבתי דנהי דמנסך לא קשה לפמש"ל בספרי שם מ"מ קשה מטמא ומדמע, וע"ז כתבת דהא רש"י לא פירש רק אמנסך אבל במטמא ומדמע יש לומר כפשוטו בשוגג. הגם שדבר חכמה אמרת, מ"מ קושיתי שפיר דאם נימא דסובר שהוא שלו אונס גמור לא צריך הש"ס לטעם כדי שיודיעו ולוקי הכל בשוגג זה דהא סבור שהוא שלו כיון דבלא"ה מוכרחים דבמנסך הפירוש כן לוקי מטמא ומדמע ג"כ בכה"ג, ולמאי צריך לחדש הגזירה כדי שיודיעוהו אך האמת כמ"ש בספרי שם לחלק בזה. ויתר הדברים שכתבת הוטב בעיני וכו' ואין לי פנאי להאריך רק הקושיות שהקשית אכתוב מה שנלע"ד לתרצם: מה שהקשית בחולין (דף ו') ר"ג וב"ד נמנו על שחיטת כותי ואסרוה ומסיק הש"ס הטעם משום דדמות יונה מצאו להם, ור"ג ובית דינו כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא. והקשית לפי מ"ש הרא"ש בחולין על הא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחים הן ואמאי נימא סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא, ותירץ דהוי מיעוטא דלא שכיח, א"כ אמאי צריך לומר דר"ג כר"מ ס"ל הא אף דלא ס"ל כר"מ מ"מ אסור מחמת סמוך מיעוטא לחזקה. וא"ל דגם בכאן הוי מיעוטא דלא שכיח, דהא במיעוטא דלא שכיח אף ר"מ אינו חושש, ע"כ קושיתך. והנה באמת לפמ"ש בספרי בפתיחה להל' שחיטה דבר מחודש דהיכא דאיכא מיעוטא דמיעוטא ואיכא חזקה בהדיה לצרופי מועיל החזקה לעשות ממיעוטא דמיעוטא מיעוט לחוד ע"ש שהארכתי וחזקתי סבר' זו, א"כ ניח' די"ל דהוי מיעוטא דמיעוטא ובהדי חזקה עושה מיעוט גמור, לכן צ"ל כר"מ ס"ל דלרבנן הוי מיעוטא לחוד ואין חוששין ולר"מ חוששין דבצירוף החזקה נעשה ממיעוטא דמיעוטא מיעוט גמור. כ"ז כתבתי לפי דבריך. אבל דע אהובי בני דבלא"ה לא קשה מידי, דלא שייך כאן חזקה כלל וכי מחמת חזקת בהמה שעומדת באיסורה יהיה מברר על כללות האומה שעבדו ע"ז לא שמענו חזקה כעין זה ואף אם תאמר דאנו דנין על אדם יחידי דהיינו דשחט בהמה אחת ונאמר מחמת דבהמה יש לה חזקת איסור מסתמא שחט אחת מן המיעוט שעבדו ע"ז לא שייך ג"כ חזקה בזה דהגע עצמך אם נגע כותי זה ביין ואיכא חזקה להיפך דהיין בחזקת היתר עומד נתיר היין והיכא דשחט בהמה תהיה אסורה מחמת חזקת הבהמה באיסורה עומדת, לא שייך כלל חזקה דמחמת הבהמה שיש לה חזקת איסור יהיה מברר שכותי זה עובד ע"ז או היין שיש לו חזקת היתר היה מברר שכותי זה אינו עובד ע"ז, רק לענין רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הן שם שייך שפיר לומר חזקה כיון דמספקא לן אם מומחה שחט אם לאו, ואין נ"מ אם מומחה שחט אם לאו רק לענין שחיטה שייך שפיר לצירוף החזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. וכעין זה כתבו הפוסקים דבספיקא דדינא לא שייך חזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין. והדברים ברורים: ומה שהקשית בחולין (דף י"ב) בברייתא דאבד לו גדייו ותרנגוליו וכו' ומצאם שחוטים מותרים לכ"ע במצאם בבית לדעת הפוסקים דסוברים דהיכא דלא נבדק הסכין אחר שחיטה דהוא ספק נבילה, ואמאי הא הסכין לא נבדק כיון דאינו לפנינו, וכ"ת דמסתמא בדק אחר השחיטה כדינו מ"מ דלמא מצאו פגום עכ"ל קושייתך. ולא ידענא מאי קשיא דהא כיון דמצאן בבית סימן הוא דלא נבילה הוא וממילא תלינן דבדק הסכין כדינו ונמצא כתיקונו דאל"ה הוה ספק נבילה והיה מטילו לאשפה: יותר אין לחדש. הכ"ד אביך דוש"ת יעקב מאיר במהר"ר חיים זלה"ה: