עין המים רלז

סימן יד להרב הגדול מו"ה יוסף נ"י מ"מ דק"ק פינסק: מה שהעיר מר ביומא (דף ס"ו ע"ב) בהא דשאלו את ר"א חלה מהו שירכיבהו על כתיפו, ולא רצה להשיב מפני שלא אמר מעולם שלא שמע מפי רבו מעולם. ע"ז קשיא ליה למר דהא ר"א גופיה סובר בריש אלו דברים דכל מכשירי מצוה דוחין את השבת א"כ הו"ל להשיב כשיטתו, וכי האי גוונא מקשה הש"ס בסוכה כ"ז ע"ב. ואחר העיון נראה בסוגיא דריש פרק ר"א דמילה מסיק הש"ס דלאו לכל מילי אמר ר"א מכשירי מצוה דוחין את השבת, וע"ש היטב, ומצריך שם קרא מיותר, בכל הני בלולב ושופר ומצה דס"ל דמכשירים דוחה את השבת ומצריך קרא מיותר לכל אחד ומסיק שם הש"ס דר"י ממעט היינו ציצית ומזוזה דאין מכשירים דוחה את השבת וקאמר הש"ס הטעם הואיל ובידו להפקירם, והקשו שם התוס' ד"ה ושוין מה צריך טעם לזה כיון דלא אשכחן דרבינהו קרא ממילא לא דחי דלא גמרי מהדדי, ומסקי התוס' דאיכא למילף ציצית ומזוזה מסוכה, דמאי פרכת שכן נוהגת בלילות כבימים מזוזה נמי וכן ציצית, וממילא בשעיר המשתלח שאינו נוהג בלילות כבימים ממילא ליכא למילף מסוכה וכל הני אף דר"א יליף בריש אלו דברים בק"ו מה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה אלו משום שבות לא ידחו וכו', עיין בתוס' (דף ס"ח ע"ב) ד"ה מה שחיטה שנתקשה בזה דמאי ק"ו הוא זה דילמא שאני הני משום דאפשר לעשותן מע"ש ור"א גופיה אית ליה זה החילוק ומש"ה מצריך למכשירי מילה תרי קראי, ומסקי דודאי לר"א לא צריך האי ק"ו דאפילו מכשירי פסח דהוי מלאכה גמורה דוחה את השבת והא דקאמר ק"ו לדבריהם דרבנן קאמר דאף ע"ג דאפשר לעשותן מערב שבת כיון דליכא שם אלא שבות בעלמא יותר יש להתירן יותר משחיטה שהיא מלאכה גמורה, וע"ש מה שהניחו בתימה דמנ"ל לר"א דמכשירי פסח דוחה את השבת ע"ש, וממילא דלא קשה קושיית מעלתו, כיון דר"א לא קבל הך דרשא עתי אפילו בשבת, ממילא ליכא קרא מיותר למכשירי השעיר שידחה את השבת ובק"ו ליכא למילף דגם הכא מדאורייתא דלא שייך כאן חי נושא את עצמו וכדמסיק הש"ס ומ"מ בודאי ליכא מדחיותו דשאני הכשר מצוה מגוף המצוה: ובנדון קושייתו השניה דקשיא ליה כיון דקיי"ל גבי שעיר המשתלח אפי' מום עובר פוסל וחלה הוי מום עובר כדחשיב במתני' דבכורו', עיינתי ברמב"ם פ"ז מהל' ביאת מקדש הל' י"ב מבואר שם דחלה היינו שהוא רועד מפני חליו וכשלון כחו. א"כ י"ל דמיירי שאינו חולה כ"כ דאפילו מום עובר לא הוי, ותירוץ זה מוכרח בכמה מקומות דהא דקתני מתניתין דיומא דף ל"א ע"ב דחשיב אם היה זקן או איסטניס וכו' וקשה דהא זקן פסול לעבודה כמבואר ברמב"ם בהל' ביאת מקדש פ"ז, אלא ודאי הא דזקן פסול היינו שהוא רועד כמבואר ברמב"ם ובמתניתין לא מיירי ברועד כ"כ, ועוד ברמב"ם פ"ב מהל' עבודת יוה"כ חשיב חולה, וקשה דהא חולה פסול לעבודה, א"ו מיירי בחולה שאינו כ"כ וה"נ י"ל הכא. ונלע"ד דלזה כיון הרא"ש ז"ל בסדר העבודה שלו שכתב שאם חלה שאינו יכול לילך ברגליו מרכיבו על כתפיו אפילו בשבת, ולכאורה הוא מיותר מה שכתב שאינו יכול להלך ברגליו הו"ל לומר סתם חלה מרכיבו על כתפיו, אלא נראה דהרא"ש ז"ל בא ללמדנו במלות קצרות דלא מיירי בחולה כ"כ רק שאינו יכול להלך ברגליו ולכן כשר לשעיר המשתלח. והיה זה שלום דברי ידידו יעקב מאיר: סימן טו שלום לאהובי בני המופלג החריף השנון מו"ה צבי נ"י: מכתבך קבלתי וכו'. ולמען אהבתך אראה לפלפל קצת בדבריך. הנה הבאת דברי הגאון בעל מחנה לוי ז"ל הביא בסוף ספר הפלאה להקשות בגיטין בסוגיא דמטמא ומדמע ומנסך לפי תירוץ התוס' שכתבו דאפשר לנסך בלא הגבהה א"כ קשה על חזקיה דאמר שוגגים פטורים כדי שיודיעוהו למה להם לעשות תקנה בשביל זה הא אף אם יהיה חייב בשוגג יכול להודיעו ויאמר שנסך בלא הגבהה ויהיה פטור מטעם קלב"מ. והנה כתבת לתרץ זה דלכאורה קשה בלא"ה אף אם יהיה חייב בשוגג יודיע לו בינו לבין עצמו, וכשיתבענו בב"ד יכפור ושבועת היסת לא היה בימי המשנה,