עין המים רלו

אמינא לה מסוגיא דנדרים פ"ח ע"א דאמר שם על הך משנה, המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת מעות לבתו כו', וקאמר שם הש"ס א"ר ל"ש אלא דא"ל מה שאת נושאת ונותנת בפיך אבל אמר מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל, ושמואל אמר אפי' אמר מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל, וסברת רב כיון דאמר לה מה שתרצי עשי הוי מתנה לכל דבר ותו לא מהני תנאי דע"מ שאין לבעלך רשות בהם, הרי דמה שתרצי עשי הוי לשון מתנה ממש. ודוחק לחלק דשאני התם כיון דא"ל מתחילה הרי מעותי נתונים לך במתנה וכבר אמר לשון מתנה מועיל מה שאומר מה שתרצי עשי לחלק ולבאר לשון המתנה אבל היכא דאמר הלשון מה שתרצי עשי בלחוד אינו מועיל ולא הוי לשון מתנה כלל, דמנלן לבדות דבר זה מלבנו דלא הוי לשון מתנה ממש, כיון דמצינו בגמ' בהדיא דזה"ל הוי לשון מתנה. ואם כי מצאנו להרא"ש ז"ל בתשובה הביאו מרן הב"י בטוח"מ סי' רי"ג דסמך על לשון מניח דהוי לשון מתנה ממה דמצינו גבי לחם הפנים אלו מניחין ואלו נוטלין דלשון הנחה הוא חילוף לשון נטילה והרד"ך בתשובה סי' כ"ו דלשון הנתה הוי לשון מתנה ממה דנקט בברייתא בגמרא דב"ק הניח להם אביהם אחריות נכסים מכ"ש אנו דיש לנו לסמוך דהוי לשון מתנה דלשון מה שתרצי עשי דמצינו בש"ס בהדיא גבי לשון מתנה, רק אם הלשון מה שתרצי דהוי לשון מתנה אם המתנה חלה מידי או דהמתנה אינו חל עד שיעשה הדבר מה שירצה תליא במחלוקת הראשונים עם הרמב"ם ז"ל כי לפי מה שביאר הר"ן ז"ל בנדרים פ"ח ע"ב דעת הרמב"ם ז"ל, וז"ל, מנ"ל דהיינו טעמא משום דכי א"ל מה שתרצי עשי לדידה נמי לא יהיב לה לגמרי דנימא לאלתר זכי בהן בעל אלא הרי הוא כאומר לה לא יהיו שלך אלא לאותו דבר שתרצי לעשות בהם כל שעה ושעה מהני שאין הקנין חל אלא באותה שעה שתרצה לעשות בהם איזה דבר לאותו דבר בלחוד עכ"ל. ושאר הראשונים חולקים ע"ז וס"ל דהמתנה חלה מיד. אמנם הכא אין נפקותא אף דנימא דאין המתנה חלה אלא כשרוצים לעשות הדבר וה"נ כיון דהם רוצים לעשות מהבית בהמ"ד והמתנה חלה באותה שעה שנתרצו לעשות בהמ"ד מ"מ חלה המתנה דבלא"ה מתנת שכ"מ לא קניא אלא לאחר מיתה ואעפ"כ קי"ל דמועיל דהכי היתה תקנת חז"ל וכמו שנתבאר לעיל. כ"ז נראה לצדד שתהיה הצוואה קיימת: אמנם עוד הוגבה כמה עדים שאמר בחייו בעת שבנה הבית כי הבית הזה יהיה לבהמ"ד אחרי מותו כי אין לו זרע ואמר בפה מלא שהבית הזה יהיה בהמ"ד. בזה נראה לצדד מטעם אחר, כי לכאורה נראה שאין בדבריו כלום וכמבואר בח"מ סי' רנ"ז בהגהות הרמ"א בשם הרשב"א בתשובה המקדיש קרקע מהיום ולאחר מותו או לאחר שלשים לא קדיש כלל דהא א"א לומר גוף מהיום ופירות לאחר זמן דהא קא אכיל פירות של הקדש א"כ לא חל ההקדש כלל. אמנם בתשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל בסי' קמ"ב שקיל וטרי טובא בדין זה ומסיק דהרשב"א לא מיירי אלא בקדשי בדק הבית דאית ביה מעילה ושייך בזה הסברא של הרשב"א דא"ל דקדיש גוף מהיום ופירי לאחר מיתה דא"כ ינקי מהקדש, אבל בהקדש עניים לא שייך לומר כן דר"ע מקיימינן דבוריה דכוונתו היה גוף מהיום ופירי לאחר מיתה, וה"ה אם הקדיש לבהמ"ד נוכל לומר דכוונתו דגוף הבית יהיה שייך לבהמ"ד מעכשיו ופירי דהיינו שיתפלל שם יהיו לאחר מיתה, ולא שייך בזה מעילה דאין לנו הקדש, וכמ"ש הרא"ש בתשו' הביאו הטוח"מ סימן רי"ב, והאידנא כל הקדש יש לו דין חולין שאין הקדש עתה לבדק הבית ואינו אלא לצדקה. וע"ש בתשובה שכ"כ רבינו בצלאל בתשובותיו סי' ט"ו בכוונת הרשב"א. וגם נראה דהרשב"א בתשובה דפסק דהקדש אינו חל כלל מטעם דלא שייך גוף מהיום ופירי לאחר מיתה והוי כמו בגט מהיום ולאחר מיתה דהוי ספק תנאה ספק חזרה ואזלינן לקולא ואין להוציא ממון מיד היורשים, אזיל לשיטתו בתשובה שהביא הש"ך יו"ד סי' רנ"ט ס"ק י"ד דפסק בספק צדקה אזלינן להקל, אבל כפי מה שהרגיש הש"ך שם דדברי הרשב"א סתרי אהדדי דפסק בחי' בפ"ק דנדרים דבספק צדקה אזלינן לחומרא, וה"ה דתשובה זו סותר דברי חדושיו דפסק דבספק צדקה אזלינן לחומרא ולא ידעינן הי נשנית באחרונה. וכ"ז נראה לצדד בענין הצוואה וניחא ליה להמנוח ז"ל דעבידנא ליה ניחא נפשא כי הלך בלא בנים ועזב לאחרים חילו ובודאי ניחא ליה שיהיה הזכות קיימת וחתמתי שמי. היום יום ו' עש"ק כ"ה סיון תר"ג פה ק"ק בריסק דליטא, יעקב מאיר פאדווא: