עין המים רלא

אלא ג"ד בחיוב קי"ל כשמואל דאמר לפרנסה שמין באב, ואזלינן בתר אומדן דעתו, ומצוה לקיים דברי המת וכוונתו, וכש"כ היכא שגילה דעתו לאפוטרופוס לתת לבת כפי ראות עיניו להשיאה כראוי לה שזכתה הבת ולא אמרינן כבר קפצה נחלה עכ"ל. ולכאורה משמעות דברי הרשב"ם במה שחולק על פסק ר"ג מ"ה ז"ל, והיינו אף דלא אמר לשון מתנה מ"מ מועיל מכח ג"ד וכ"מ בהדיא מסוף לשון הרשב"ם מכח ג"ד נחית לקיים הצוואה, ולכאורה תמוה, דא"כ אמאי אינו מועיל היכא דאמר בהדיא ידור פלוני בבית זה או יאכל פירות דקל זה שהבאנו בריש דברינו דאינו מועיל מכח דליתא בבריא, ואמאי אינו מועיל מכח ג"ד דהא גילה בדעתו שרוצה שפלוני ידור בבית זה או יאכל פירות דקל זה, וראיתי בתשובת רד"ך בית כ"ו חדר ב' שנראה שהרגיש בקושייתנו הנ"ל, וביאר דעת הרשב"ם דבודאי לא אזיל בתר אומדן דעת בלי שיאמר לשון מתנה, ודוקא הממנה אפוטרופוס וא"ל פיך כפי ועשייתך כעשייתי קאמר לה דבכה"ג מהני נמי בבריא דבברי שעושה שליח והרשה אותו לעשות לפי ראות עיניו מה שעשה עשוי ע"ש, ולענ"ד בודאי אין זה דעת הרשב"ם דא"כ למה לו לכל הראיות והאריכות שהביא דאזלינן בתר אומדן דעת גבי פרנסה ולמה אינו חולק בפשיטות דהא הוי לשון מתנה והוי מילתא דאיתא בבריא בק"ס מהני בשכ"מ באמירה, ואמאי צריכין בזה ליזיל בתר אומדן דעת, אלא ודאי דבאמת מודה הרשב"ם בזה לר"ג, דבבריא כה"ג אינו מועיל אם הקנה בק"ס לאחד שיעשה בנכסים כמו שירצה אינו כלום כ"ז שלא הקנה לו גוף הנכסים שיהיו שייך לו, ואף אם קיבל בק"ס שיעשה מה שירצה לחלק לכ"א כפי ראות עיניו אינו כלום והוי קנין דברים ולא חלה המתנה כלל, והדבר מבואר בכמה דוכתי וביותר בנדרים (דף מ"ח) גבי מעשה דבית חורון שאמרו חכמים כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה כלל כיון דאין בידו לעשות מה שירצה, ובש"ס שם ע"ב איכא פלוגתא, קני ע"מ להקנות אי קני אי לא ור"נ ס"ל דקני ומקשה הש"ס ממעשה דבית חורון ומשני משום דסעודתו מוכחת עליו, והיינו דסעודתו מוכחת עליו דלא הקנה לו כלל, אלמא אף למ"ד קני ע"מ להקנות קנה מ"מ בעינן שיקנה לו במתנה גמורה אלא אלא שהותנה תנאה ע"מ להקנות לאחרים, אלמא זה פשוט כ"ז שלא הקנה להשליח גוף הנכסים אף שקבל בק"ס שבידו לחלק וליתן כפי דעתו אינו מועיל הקנין, ותמהני על הרד"ך: והנראה לפענ"ד בדעת הרשב"ם דבודאי מודה דבבריא כה"ג אינו מועיל אפי' ק"ס רק בשכ"מ מועיל, ואף דאמרינן כל דליתא בבריא ליתא בשכ"מ דעתי לחלק בזה, דוקא לענין ידור פלוני בבית זה או יאכל פלוני פירות דקל, דצריכין לשנות ענין לשון המתנה לגמרי, כיון דדירה אין בו ממש ואינו נתפס בקנין או דבר שלא בא לעולם דלא חל הקנין, וצריכין להוסיף דברים דהיינו שיאמר לו תנו לו בית לדור או תנו לו דקל לפירותיו, וכיון דצריך לשנות ענין המתנה לגמרי דהוא לא נתן הבית או הדקל, רק הדירה או הפירות, ואנו צריכין להוסיף בענין המתנה, ובזה לא תקנו חז"ל בשכ"מ כיון דאינו מועיל כה"ג בבריא, אבל היכא דאמר בלשון המועיל אם היה אומר תנו, רק שלא אמר תנו, בזה מועיל ג"ד השכ"מ דהא חזינן דרוצה במתנה ואף שלא אמר לשון תנו מועיל גילוי דעת כאילו אמר תנו, והרי לענין ערוה החמורה דבעינן דוקא שיאמר כתבו ותנו ובשכ"מ קי"ל כר"ש שזורי דאפילו כתבו לחודיה מועיל דאמרינן דדעתו שיכתבו ויתנו, וכ"ש לענין ממון הקל דאפילו לא אמר לשון תנו, רק אם היה מועיל אם אמר לשון תנו, אף אם לא אמר לשון תנו כמאן דאמר, ומוסיפין על דברים לשון תנו ואהני האי ג"ד כאילו אמר, ולענין הלואתי שפיר פריך הש"ס דשם לא מהני ג"כ לשון תנו כיון דאינו יכול להקנות בק"ס, והני בעיות דבעי הש"ס יהנה בהן, יראה בהן, יעמוד בהן, ישען בהן מהו, דשם אף אם היה אומר לשון תנו ליהנות בהן או להשען בהן או לעמוד בהן ג"כ לא היה מועיל להני צדדי בעיא, וכ"כ ה"ה בפ"ט מהל' זכיה ומתנה בשם הראב"ד דאפילו באומר נכסי לפלוני שיעמוד בהן או ישען בהם אינו כלום ואף דנכסי הוא לשון מתנה וכמו שיתבאר אי"ה, רק בזה בהך דינא דתשובת מאה"ג ז"ל שאמר ידך כידי ועשייתך כעשייתי לחלק לבני בין רב למעט אם היה אומר ל' תנו בודאי היה מועיל, דהיינו שהיה אומר תנו לבני חלק רב או מעט כפי ראות עיניך בודאי היה מועיל דהא אמר לשון מתנה, והוא שלוחו שיתן לבניו כך וכך לפי ראות עיניו, רק שלא היה אומר לשון המועיל רק ידך כידי כו' ובזה מחולקים ר"ג ורשב"ם,