עין המים רכט

וכו' ולא זכיתי להבין דמה ענין זה להסוגיא דמיירי שהוזמו אחר ימים רבים רק העדות היה בתכ"ד ע"ז אמרינן דלרבא דמכאן ולהבא נפסל כי מתזמי על הטביחה לא בטלה עדותן לענין גניבה אבל אם הוזמו על הטביחה תכ"ד בטל גם עדותן לענין גניבה כיון שהעידו בב"א וצ"ע: ידידו ש"ב יעקב מאיר פאדווא: סימן יג עובדא בא לידי מה שאירע פק"ק בשכ"מ אחד שצוה לפני מותו, וכפי הג"ע שהוגבה, ובזה"ל, דבר אמת ניתן לכתוב מאתנו ח"מ, איך שהיינו אצל המנוח ר' פישל קודם פטירתו כד שכיב ורמי בערסיה ודעתו צלולה עליו, ואמר לנו ר' פישל הנ"ל מה בקשתכם. וענה לו ר' יחיאל בזה"ל, מיר בעטין אז איר זאלט זאגין אז דיא שטוב זאל זיין אויף איין בהמ"ד. האט ער גיענטפערט, איר ווייסט אז איך האב ניט גיהאט קיין נחת פון יענעם בהמ"ד, ווארום ער האט גימיינט אז מיר ווילין מען זאל דעם בית פאר קויפין און דאס מעות זאל זיין אויף יענעם בהמ"ד. האבין מיר גיענטפערט, מיר ווילין אז דיא שטוב אליין זאל זיין איין בהמ"ד ניט מען זאל פאר קויפין. האט ער גיענטפערט וויא וועל איך זאך אהין טאן, האבין מיר אים גיענטפערט, כל ימי חייך וועסטו זיין אין שטוב איין בעה"ב, נאר אחר פטירתך ווילין מיר אז דיא שטוב זאל זיין איין בהמ"ד. האט ער גיענטפערט בזה"ל, טוט וויא איר ווילט. כל זה שמענו מפיו בעוד שהיה בדעת צלולה, ולאות אמת באנו על החתום וכו': והנה ידוע דקי"ל דברי שכ"מ ככתובים ומסורים דמי, וא"צ קנין, וגם דמתנת שכ"מ במקצת קי"ל דבעי קנין, והכא היה מתנת שכ"מ במקצת, מ"מ במצוה מחמת מיתה גם מתנת שכ"מ במקצת לא בעי קנין, והכא היה מצוה מחמת מיתה כיון שהיה מסוכן למות, וכמפורש בש"ע סי' ר"נ סעיף ח'. אלא דיש לעיין בצוואה, דהא בעינן דוקא לשון מתנה, ודבר המועיל בבריא בקנין בשכ"מ בלא קנין, אבל היכא דלא אמר לשון המועיל בבריא בקנין אינו מועיל בשכ"מ אפילו בלא קנין, ודבר זה הוא תלמוד ערוך (ב"ב מ"ז:) שכ"מ שאמר ידור פלוני בבית זה, יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום, עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו, ומסיק הש"ס דמילתא דליתא בבריא ליתא בשכ"מ וכיון דבבריא לא נתפס קנין בזה דדירה אין בו ממש, וכן פירות דקל זה אינו מועיל קנין דהוי דשב"ל לא מהני בשכ"מ, ועיין עוד בש"ס (דף קמ"ח ע"ב) דקאמר שם הש"ס יטול ויזכה ויחזיק ויקנה כולן לשון מתנה הם, ושם מיבעיא ליה להש"ס, אי יהנה יראה יעמוד ישען אי הוי לשון מתנה ונשאר הש"ס בתיקו והביאו הפוסקים להלכה, מכל זה נשמע דבעינן דוקא לשון מתנה בשכ"מ דבזה תקנו חז"ל דמועיל בלא קנין, אבל היכא דלא אמר לשון מתנה אינו מועיל. ויש לעיין אם נמצא בזה לשון מתנה מה שהשיב באחרונה בזה"ל, טוט וויא איר ווילט. ולכאורה דבר זה במחלוקת שנויה, רבינו גרשון מ"ה ז"ל עם הרשב"ם ז"ל וכפי מה שהעתיק המרדכי בס"פ יש נוחלין, השיב ר"ג על ראובן שצוה לשמעון אפוטרופוס שלו תן לבני כך וכך ולבנותי כך וכך, אז ודאי דברי שכ"מ ככתובים ומסורים דמי, אבל אם אמר ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי לחלק בין רב בין מעט, יש ללמוד שלא נתן מחיים כלום אלא שיסכים לעושה מעשה שיעשה שמעון אחר מיתת ראובן, ומשעת יציאת נשמתו נפלו הנכסים לפני הבן ויצאו מרשות ראובן ואין לו לאפוטרופוס שלו כלום אלא לנהוג בנכסי היורש כשאר אפוטרופוס, ואע"ג דהאי דינא אינו כתוב בפירוש ולא תנינא נמי בפירוש, גמרינן לה מדיוקא דקרא, מיתת אב עוברת, ולא כשימליך האפוטרופוס לאחר מיתה, וכתב ביום הנחילו את בניו והעברתם את נחלתו וגו' האב מנחיל מחיים ולא האפוטרופוס, וזה ראובן לא הנחיל כלום, הלכך זכה היורש, ומדיוקא דמתניתין, דתנן המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד וכו' דבריו קיימים משמע על פיו דוקא ולא אפוטרופוס, וא"ת כיון דאמר עשייתך כעשייתי על פיו קרינן ביה הא ליתא דלא מצינו מכל הני לישני דשכ"מ דמהני אלא לשון יטול או לשון מתנה ששם מועיל דבריו בלא קנין ומשיכה ומסירה שמא תטרף דעתו עליו, אבל שיתן אפוטרופוס לאחר מיתה לא שאין כאן לשון ירושה ולא לשון מתנה ויצאו הנכסים ובאו לרשות יורש, ע"ש שהביא עוד ראיות לזה מהא דנמצא דייתיקי קשורה לו על יריכו הרי אינו כלום, ומהא