עין המים רכז

אפי' בדברים עשויים להשאיל ולהשכיר דיש לו מיגו למוכר דאי בעי אמר השאלתי לך עכ"ד. ישרו בעיני דבריו וגם אנכי כוונתי לזה: אמנם אנכי לא ידעתי מה הרעש הזה שהרעישו הראשונים על רש"י דמאי מהימן טפי מעד דעלמא דהא מצינו כה"ג לענין איסור דאין עד נאמן לאסור דבר שחזקתו מותר כמבואר בגיטין (נ"ד:) ע"ש, רק היכא שבידו נאמן. ואיתא שם פלוגתא היכא דהיו בידו פעם אחת ועתה אין בידו דאביי סבר דאינו נאמן ורבא סבר דנאמן וקי"ל כרבא הרי מבואר דאף דעד אחד אינו נאמן להוציא דבר מחזקתו מ"מ היכא שהיה בידו פעם אחת נאמן ולמה לא נימא ג"כ לענין ממון דמהימן טפי המוכר מעד דעלמא כיון שהיה בידו פעם אחת אף דעתה אין בידו אמנם ליישב הראשונים נראה דהמה הכריחו שיש תילוק בזה בין ממונא לאיסורא, דהנה הרא"ש הביא תוספתא דשליש כל זמן ששלישותו בידו נאמן, אין שלישותו בידו אינו נאמן, ואמאי א"נ כשאין שלישותו בידו והא היה בידו פעם אחת א"ו דלענין ממון אינו נאמן כשעתה אין בידו. ואין לומר דהטעם דא"נ משום דלא דכיר, דהא בגיטין ס"ד אמרינן מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דלהימניה משמע דהטעם דא"נ כשאין שלישותו בידו משום דלא מהימן ולא מטעם דלא דכיר וכן פירש"י ע"ש. אמנם ליישב שיטת רש"י נראה דרש"י לשיטתו שפירש שם דהא דשליש נאמן כששלישותו בידו מטעם מיגו ולפ"ז שפיר יש לחלק דבשלמא בשליש דעיקר נאמנותו מטעם מגו וכיון דאין עתה בידו אזיל המגו אבל בעד אחד דנאמן הוא מטעם דהוי עליו בעלים כיון שהוא בידו הוי עליו בעלים כמו שכתב הרא"ש בגיטין פרק הניזקין סי' ת' בחילוק י"א וי"ד ע"ש היטב וכיון דנאמן מטעם דהוי עליו בעלים נאמן אף כשאין עתה בידו כיון שהיה עליו בעלים פעם אחת, ולפ"ז ה"ה הכא כשאין מקחו בידו דנאמן מטעם דהוה עליו בעלים פעם אחת. אמנם היא גופא צריך להבין דאמאי לא מהימן בשליש מטעם דהוה עליו בעלים כיון שהוא ברשותו: ונראה די"ל דרש"י ס"ל לחלק דלא שייך לומר דהוה עליו בעלים אלא דבר שהוא שוויא לדידיה כמו יין וכיוצא בזה אבל בגט לא שייך לומר דהוה עליו בעלים כיון דלא שוויא לדידיה מידי לא שייך לקרוא עליו שם בעלים רק מטעם מגו וכיון דעתה אין בידו אזיל המגו ואינו נאמן, והא דקתני בתוספתא כשאין שלישותו בידו דא"נ הוי בכל ענין אף בדבר דשייך לקרוא לו בעלים רק הטעם דאינו נאמן דלא דכיר. ואחר שבררתי כל זה יש ליישב בזה קושיית התוס' בגיטין על רש"י דפירש דעיקר נאמנותו דשליש משום מגו והא בסנהדרין מוכח דאפילו בלא מגו דאתחזק בב"ד ואפ"ה הימניה מטעם שליש, ולפמ"ש יש ליישב דבדבר דשייך לקרותו בעלים גם רש"י מודה דנאמן אפילו כשאין לו מגו מטעם דהיה בידו פעם אחת והיה עליו בעלים, ולפ"ז י"ל דבסנהדרין מיירי בשט"ח שאין כתיב שם הלוה בשטר ושייך שפיר לקרותו בעלים ולכך שפיר נאמן אף כשאין לו מגו רק ששלישותו בידו דדכיר ונאמן מטעם דהוה עליו בעלים פעם אחת. כנ"ל נכון ודוק היטב, ואח"ז מצאתי בש"ך י"ד סי' קכ"ז שהעיר קצת בקושיא על הראשונים הנ"ל. כ"ז כתבתי לכאורה כי אנכי טרידנא טובא בשעורין הקבועין עלי אך למען כבודו פניתי א"ע על זמן מועט לעיין קצת בדבריו הנעימים, ומה שנלענ"ד כתבתי. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח ושלום תורתו יעקב מאיר באאמ"ו הרב המפורסם מו"ה חיים נ"י: סימן יב להרב הגדול המופלג וחריף ש"ב מו"ה אליעזר ליטמאן נ"י: קבלתי חדושי תורתו ובאתי להשיבו. הנה מ"ש לפרש כוונת הש"ך סי' מ"ת דהש"ך לא בא להשיג על הסמ"ע כ"א לפרש דבריו דע"כ מיירי דעדים ידעו זמן הלואה ראשונה דאז איכא למיחש דיוקדם שלא כדין לב"ת האחר המוקדם להלואה ב' דהעדים יעידו שהכ"י בזמנו נכתב ולא ידעו מהפרעון שבינתים אבל אם אין עדים על הלואה ראשונה לא יועיל הכ"י להיות מוקדם לב"ח האחר, דיטעון מי יאמר שבזמנו נכתב דילמא הקדמתו בכונה, וא"כ אפילו בזמן אחר יכול ללוות בו, זה כוונת הש"ך, ומ"ש וא"כ אפילו ביום אחר יכול ללוות בו, קאי אדסמיך דהלווהו שלא בעדים, עכ"ד מעלתו. לע"ד לא משמע כפירושו להמעיין בלשון הש"ך, גם