עין המים רכו

המסייע פוטר כמ"ש הגהות מיימוני פי"א מהלכות שבועות ע"ש: וליישב דברי רש"י נראה דסובר כיון דהטעם דאינו נאמן באין מקחו בידו משום דלא דכיר לא הוי אפילו כעד אחד, ולא יוכל לסייע לפטור אותו משבועה, ולפ"ז שפיר הוצרך רש"י לדחוק דהמקשה היה סבור דמיירי בנקיט זוזי מחד ונאמן דמידכר דכיר, ולפ"ז נסתלקה קושיית קצה"ח דהמקשה הקשה שפיר, דנהי דמיירי כשאין הבע"ד עומדים לפני המוכר מ"מ הוי כעד אחד עכ"פ, דהא בנקיט זוזי מחד מידכר דכיר, והוי עד המסייע לפטור משבועה, ולזה הוצרך התרצן לתרץ דמיירי בנקיט זוזי מתרוייהו ולא הוי אפילו כעד אחד, כיון דלא דכיר. וראיתי בס' אור חדש על קידושין שעמד על חקירה זו, דלרש"י באין מקחו בידו, אי גרע מעד דעלמא, וכתב להוכיח מדברי הרא"ש דסובר ברש"י דגרע מעד דעלמא, מדהקשה הרא"ש על רש"י אמאי מהימן טפי מאינש דעלמא וכן משמע לשון התוספתא כשאין מקחו בידו הרי הוא ככל אדם, וכתב שתמוה דברי הרא"ש דמאי מוכיח מתוספתא דהא קושיית המקשן וליחזי זוזי ממאן נקיט ג"כ על התוספתא וצ"ל דנקיט זוזי מתרוייהו לכך הוי ככל אדם, וסיים שזה פליאה גדולה על מאור עינינו הרא"ש. א"ו הרא"ש סובר דגרע מעד אחד לכך הקשה שפיר דליכא לאוקמי בנקיט זוזי מתרוייהו דא"כ אמאי הוי כמו עד אחד דהא גרע מעד אחד עכ"ד בקצרה: ולענ"ד במחילת כבודו טעה בזה בדברי הרא"ש דבודאי הרא"ש סובר בדעת רש"י דבאין מקחו בידו הוי כעד אחד מדהשוה פירש"י להרי"ף והרי"ף מבואר בהדיא דבאין מקחו בידו הוי כעד אחד וקושייתו על הרא"ש לק"מ דהרא"ש דקדק שפיר מהתוספתא דהלשון הרי הוא ככל אדם משמע דאינו נאמן בשאין מקחו בידו מטעם דהרי הוא ככל אדם, ולא כן הוא לרש"י, דלרש"י הטעם דלא דכיר ובאמת אי הוה דכיר הוה מהימן כתרי עדים, רק הטעם דלא דכיר, ולשון התוספתא דקתני הרי הוא ככל אדם משמע כיון דאין מקחו בידו לא מהימן המוכר, ולפ"ז אינו נאמן אף בנקיט זוזי מחד, והיינו דכתב הרא"ש וכן משמע לשון התוספתא דבאמת אינו הוכחה גמורה דלדברי בעל אור חדש לא הו"ל לומר וכן משמע, דקושיא גדולה היא קושייתו: אמנם דעת הר"ן בדעת רש"י דגרע מעד דעלמא כמ"ש לעיל בישוב קצה"ח, אמנם לדעת הרא"ש דסובר בדעת רש"י דהוי כעד אחד צריך לישב קושיית התוס' על רש"י הא דבחנם דחק. ואדכרן מילתא מה ששמעתי מאדמ"ו הרב הגדול המובהק מו"ה יוסף מדארהיצין נ"י שאמר ליישב קושיית התוס' על רש"י הכי, דהנה בהגהות אשר"י כתב דהאידנא דתיקנו שבועת היסת אינו נאמן המוכר דעד הצריך שבועה לאו עד הוא, והנה שיטת רש"י דבפקדון אפילו כופר בכל חייב דלא שייך אין אדם מעיז כמו שהביא הטור סי' פ"ז משמו ובהכי מיישב קושיית תוס' על רש"י דשפיר הוצרך רש"י לתרץ דבנקיט זוזי מחד נאמן אפילו באין מקחו בידו, דליכא למימר דקושיית המקשן דיפטר משבועה דעד המסייע פוטר משבועה, דהא לאו עד הוא דהא צריך לישבע ש"ד דלא מכר לו לשיטת רש"י ובפקדון חייב ש"ד בכ"ה, וה"נ צריך לישבע דלא מכר ואמנם בנקיט זוזי דנאמן והיינו לאו מטעם עד רק הוי כמו בעלים דלהכי נאמן כשני עדים, וא"כ כיון דלאו מטעם עדות אתינן עלה נאמן אף דצריך לישבע ש"ד עכ"ד: והצצתי בדבר מעכת"ה מ"ש ליישב קושיית הרא"ש על הרי"ף דמאי דוחקיה לוקמיה באין מקחו בידו וידע, ותירץ מעכת"ה דהגמרא הוכרח לאוקמה במקח בידו דקשיא קושיית התוס' על הסיפא דזה אומר כולה שלי וזה אומר חציו שלי ליהימן במיגו דכולה שלי וצ"ל דמיירי במקחו בידו והמוכר אומר דחצי שלו ועל חציה אינו יודע עכ"ד בקצרה. ק"ל על דבריו דעדיין לא מתורץ בזה קושיית הרא"ש דהא קשה על דבריו דלא הוי רישא דומיא דסיפא, דסיפא מיירי דידע מחציה ורישא ע"כ מיירי דלא ידע כלל דאי ידע מחציה אמאי צריך שבועה אותו שהמוכר מסייע דהא נאמן במקחו בידו וצ"ל דאין חושש דליהוי רישא דומיא דסיפא א"כ הדרה קושיית הרא"ש לדוכתיה דלוקי רישא כפשטה באין מקחו בידו, וסיפא מיירי במקחו בידו ולא הוי רישא דומיא דסיפא ודו"ק. אמנם במ"ש כת"ר ליישב קושיית תוס' דמאי מהימן טפי מעד דעלמא באין מקחו בידו, ותירץ מעכת"ה דהקושיא הכי אזלה דמשמע באין מקחו בידו א"נ בכל ענין