עין המים רכא

סק"ח דמדמה שם לשלש נגיחות והתפלא שם מעלתו מה ענין זה לזה דאף דשם נימא דג' נגיחות כשמואל בדיכא, אבל הכא גבי שכיר, כיון דלענין איסור קי"ל כרב ועובר על בל תלין, ממילא שייך החזקה דאין בעה"ב עובר על בל תלין ואין שכיר וכו' א"כ ממילא חדא תליא בחברתה. ולא ידענא מאי פשטא למעלתו דהך חזקה אין שכיר משהה שייך לענין בל תלין אלא היא חזקה בפני עצמה היכא דעבר זמנו חזקה אין שכיר משהה וכו' וכיון דבדיני ממונות קיי"ל כשמואל הייתי אומר שנקרא תוך זמנו, ולא שייך בזה חזקה דאין שכיר משהה שכרו, ונהי דאיכא הך חזקה דבל תלין מ"מ בעינן תרוייהו כמ"ש התוס' בסוגיא דשם, וא"כ הייתי אומר לענין ממונא קי"ל כשמואל ונקרא תוך זמנו, ולזה חידש הש"ך מהך דשלש נגיחות דממילא קי"ל בכל ענין כרב, וממילא אף לענין ממונא ושייך גם החזקה שאין שכיר משהה שכרו וכו'. זה ראיתי להשיב למעלתו. וע"ד הפלפולים לא עיינתי כי אין הזמן מסכים עמדי, ואם יוסף לדבר אלי יקצר בפלפולים רק באיזו קושיא חמורה או הערה נכונה אזי בל"נ כאשר יספיק הזמן אשיבהו כפי שיעלה ה' בדעתי. יותר אין לחדש. מנאי אוהבו דו"ש: סימן ט כבוד גיסי יקירי הרב החו"ב הגביר החכם השלם מו"ה יעקב נפתלי הירץ נ"י: זה זמן רב שהגיעני מאתו חדושי תורתו ומחמת סכות שונות שעברו עלי לא יכולתי להשיבו לפי כבודו ואחר עד עתה, ואף כעת רבות טרדותי, אך אמרתי לאו אורח ארעא לשהויי כולי האי וכו', לכן אמרתי לעיין כעת בדבריו וכו': פתח דבריו העיר במ"ש בספרי בסי' ד' לתרץ קושיית מהרש"א בסוגיא דהמטמא והמדמע והמנסך למה לא פריך מהך דעושה מלאכה במי חטאת ופרת חטאת, גם למ"ד היזק שאינו ניכר לא שמו היזק ליחייב מטעם שלא יהא כל אחד הולך וכו', ותירצתי ע"פ דברי התוס' ב"מ (דף ל') דהכא מיירי שהיה שותף דאי לא"ה אינו נאסר במלאכה כיון דלא ניחא ליה לבעלים, והתוס' כתבו דהיכא דהמזיק ג"כ מפסיד לא שייך למגזר שלא יהא כל אחד הולך וכו', ומעכת"ה כתב שכיון ג"כ לזה רק הוסיף בה דברים, וזה תורף דבריו, דבאמת התוס' כתבו עוד תירוץ בזה לא בעינן ניחותא דבעלים רק ניחותא דעושה מלאכה, וכתב מעלתו דשני התירוצים של התוס' תליא בפלוגתא אי אדם אוסר דבר שאינו שלו או לא, דלתירוץ דלא בעינן ניחותא דבעלים סברי התוס' דאדם אוסר דבר שאינו שלו, ולתירוץ דאית ליה שותפות בגויה סברי התוס' דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולהכי בעינן דוקא שותפות בגויה, וכתב מעלתו דבזה לא אמרינן לצעורי מכוון, דוקא בע"ז דחזקה דאין אדם עובד ע"ז תלינן לצעורי מכוון אבל לא בשאר איסורים, ובזה ביאר מעלתו דברי הרמב"ם התמוהים דהביא הך אוקימתא דהכניסה לרבקה אף דפסק היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, משום דהש"ס דקאמר למ"ד היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ניחא, ולא תקשי ליחייב מטעם שלא יהא כל אחד וכו' משום די"ל דהוא ס"ל כמ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וע"כ מיירי בדאית ליה שותפות בגויה א"כ צריכין הך אוקימתא להלכה שלא תיקשי לחייב מטעם כ"א וכו'. זה דברי מעלתו, ואף שהמה דברים נחמדים לכאורה תמהני עליו שלא שם לבו כי מרא דהאי דינא דס"ל היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק הוא ר' יוחנן ור"י גופיה ס"ל (חולין מ' וע"ז נ"ד) דאדם אוסר דבר שאינו שלו, וגם בעיקר דבריו איני מסכים אתו כי לפענ"ד להמעיין בתוס' אינו ענין להך פלוגתא דאדם אוסר דבר שאינו שלו או לא, כי שם גזה"כ היא כמ"ש התוס' דמתרבי מעובד מ"מ אף דלא ניחא להו לבעלים מ"מ כיון דלעושה מלאכה ניחא קרינן בהו עובד דומיא בדיעבד דניחא ליה: בסימן י' מה שהקשיתי בספרי על מ"ש התוס' בחולין (דף ח') דמותר לשחוט בסכין של עכו"ם דהוי קילקולו יותר על תקונו, והקשיתי דמ"מ לא גרע משלא כדרך הנאתן דאסורה בע"ז, ומעלתו צווח ע"ז דמה ענין שלא כדרך הנאתן דקילקולו יותר על תיקונו גרע משלא כדרך הנאתן ותורף ראייתו דהא לענין בשר בחלב מתירין נ"ט לפגם אף שלא נפסל כנבלה הוא משום שעושה טעם פגום ואילו הגדיל האיסור בכמות כיון דנהנה יותר בכמות האיסור ממה שהוא פגום בעעמו וכי מתירין היינו שקילקולו הוא יותר על תיקונו והא בב"ח אסור שלא כדרך הנאתו א"ו קלקולו יותר על תיקונו גרע משלא