עין המים ריט

ממגו, מכש"כ דלא מהני כאן מגו להחזיק כיון דריעא טענתו כולי האי דאפילו חזקת ממון שלו אינו מועיל. ושוב הביא דברי הג"ת שהקשה כעין זו בבא בתרא (דף ה') דאיבעיא לן אי מהימן לאחר זמנו לטעון פרעתיך תוך זמנו במגו דאי בעי אמר פרעתיך לאחר זמנו, אי אמרינן מגו במקום חזקה או לא, וע"ז הקשה הג"ת כיון דתוך זמנו אינו נאמן לומר פרעתיך אלמא דגריעותא דטענתו כולי האי עד דמוציאין ממנו ממון וכיון דלא אמרינן מגו להוציא מכש"כ דלא תועיל הכא מגו כיון דהך חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו עדיפא דמוציאין ממנו ממון, ותירץ הג"ת די"ל דתרווייהו בהדדי מועיל חזקת ממון עם המגו ובזה ניחא ליה על כל מגו דעלמא, אמנם התפלא מעלתו למה הרגיש דוקא במגו דהא על כל מגו דעלמא קשה זאת כיון דלולא המגו לא היה נאמן ומסתמא גרע טענתו עד דמוציאין ממנו ממון, והיאך יועיל המגו, וגם דוחק בעיני על כל יסודי מגו דנימא דוקא תרוייהו בהדדי מועיל, ושוב רוצה מעלתו לומר דרך, דודאי דטענתו גרועה כיון דלולי המיגו היו מוציאין ממנו ממון רק עם המגו נעשה טענה מעלייתא, ובזה לא קשה מידי גם קושיית הגד"ת. זה תורף דבריו בקיצור. ואני אומר בהסברת הדברים לענ"ד, כי בודאי הגאון גדולי תרומה חקר והביט בשכלו הזך בעניני מגו דעלמא וניחא ליה, רק על זה המגו דתוך זמנו נולד לו הך קושיא. ואבאר הדברים. כי הנה הסברא שחידש מעלתו די"ל דבאמת הטענה מצד עצמה גרועה רק עם המגו נעשה טענה מעלייתא נוכל לומר כן רק צריך לזה הסברת דברים כי לכאורה אין טעם לזה דממנ"פ אם הטענה מצד עצמה גרועה מה יוסיף תת כח המגו לעשות מטענה גרועה טענה מעלייתא. אמנם הדברים מחוורים לענ"ד כשמלה והוא זה, שכשאנו רואים שאדם אחד פוטר עצמו בטענה גרועה עד שהב"ד מבינים שהטענה מצד עצמה גרועה מאוד אנו מחייבים אותו מטעם דבודאי שקר הוא דובר דאינו כן כמו שאומר שנפטר בטענה הגרועה הזאת, דאם כן הוא כדבריו דנפטר מתחלה בטענה גרועה למה עשה בתחילה כן ומה לו להכניס עצמו בצרה כזאת עד שיגיד העולם ויחזיקו אותו הכל בשקרו אלא ודאי באמת שקר הוא דובר ולא היה ולא נברא כמו שאומר שנפטר בהטענה הזאת. וכדי להסביר הדברים יותר אנקוט איזה מגו בש"ס שעליהם יובנו הדברים יותר, למשל דקי"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, ובכ"מ אינו נאמן לומר נגד שט"ח פרוע מטעם דשטרא בידי מאי בעי, וכשיש לו מגו דמזוייף נאמן, וכן המפקיד אצל חבירו בשטר קי"ל (ב"ב ע') דנאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו והענין הוא כך דלולא המיגו הטענה גרועה מאוד שפרע ולא לקח השטר, שאיך יעשה זאת, מתחילה להכניס עצמו בצרה כזאת אשר יבינו הכל כי שקר הוא דובר, א"ו דכן הוא דשקר הוא ולא פרע מעולם. וכל זה באופן דלית ליה מיגו אבל היכא דאית ליה מגו ממילא נעשה מטענה גרועה טענה מעליא, דסמך עצמו דכל העולם יכירו כי האמת אתו שפרע ולא לקח השטר כי אם רצה לשקר היה משקר ואומר מזוייף או נאנסו, ולהכי לא חשש ליקח השטר, כי סמך עצמו כי הכל יכירו וידעו כי האמת אתו. זה נ"ל בהסברת הדברים בענין מגו דנעשה מטענה גרועה טענה מעלייא. וכן יש עניני מגו אשר לא נוכל לומר כן, למשל דקיי"ל בחו"מ סי' ע"ב דנאמן לטעון על המשכון כדי דמיו במגו דלקוח ולא שייך לומר דסמך עצמו על המגו, אמנם שם טעמא אחרינא איכא במילתא דבאמת הטענה שטוען אינה גרועה כלל דטוען שכך וכך הלוהו על המשכן, ויכול להיות שכן הוא, אלא דלולא המגו לא היה נאמן להוציא מתח"י חבירו אף בטענה מעלייא אינו נאמן להוציא מתח"י חבירו דהמע"ה, אך כשיש לו מגו דלקוח או שאמר מגו דהחזרתי חשבינן ליה כאילו הוא מוחזק וממילא נאמן על טענתו כי הטענה בעצמה אינה גרועה אם לא מצד שבא להוציא וכשיש לו מגו אינו נקרא מוציא כיון דאי בעי טעין לקוח, רק דעת הגאונים דבעי שבועה בנק"ח, וגרע יותר מטענת לקוח, ואין להאריך בטעמיהם. וממוצא הדברים אתה למד היאך החחכם הגאון בעל גד"ת להקשות דוקא על מגו זו דנשתנה מגו זו מכל מגו דעלמא, דבשלמא בכל מגו דעלמא י"ל כדפרישית דבודאי מצד עצמה הטענה גרועה וכשיש לו מגו נעשה טענה מעלייתא, והיינו בהסברת הדברים דבודאי הטענה גרועה מאוד ולולא המגו היו מוציאין מתח"י ממון כי בודאי שקר הוא דלא נפטר מתחלה בהטענה הזאת כי למה בתחלה הכניס עצמו בצרה כזאת אשר יאמרו עליו כי שקרן הוא, א"ו לא נפטר מתחלה בהטענה הזאת וכשיש לו מגו סמך עצמו מתחלה כי הכל יכירו וידעו כי האמת