עין המים ריח

הטור דכאן משמע דס"ל דהלוקח מיקרי תמיד מוחזק ולקמן בדין היכא דאמר מדה בחבל הן חסר הן יתיר כתב דלהרשב"ם הוי הלוקת תמיד מוציא דקרקע בחזקת בעליה עומדת, והראב"ד ס"ל דתליא בנתינת מעות, ומ"ש כיון דהלוקח מיקרי מוחזק, וכתב לתרץ וז"ל, ונלע"ד דוקא בכאן שהסכימו בהתחלת המקח שהן חסר הן יתיר יהיה המקח מקח, ולולא אומדן של חכמים ז"ל שאמרו שאם הוא יותר מכדי רובע לבית סאה דלא הוי מחילה לא היה להן פתחון פה לזה על זה, נמצא דהבעיא הוי ספיקא דדינא בענין המקח שנעשה ונגמר כבר מש"ה איקרי הלוקח לכ"ע מוחזק משא"כ בסמוך דהמוכר אומר דעתי היה במכירתי על לשון מדה בחבל או איפכא דוקא וזולת זה לא מכרתיהו, וכיון דיש לו טענה בגוף המכר מש"ה מיקרי המוכר מוחזק, עכ"ל. הרי מוכח בהדיא מדבריו שהבינו דהברירה בידו ליתן לו מעות אף אם ירצה המוכר דוקא קרקע וכן מוכח בהדיא מלשון הסמ"ע סי' רי"ח ס"ק ל"ט, ותימה גדולה אמאי יהיה הברירה ביד הלוקח ליתן לו מעות אם רוצה המוכר דוקא, כיון דממנ"פ יש לו קרקע, וכמו שנתבאר, ותימה על הש"ך ושאר אחרונים שלא הרגישו בדברי הסמ"ע. שוב מצאתי בב"ח שביאר בהדיא דעת הרא"ש והטור כמו שכתבתי והשיב על לשון הב"י דנראה קצת מדבריו שהבין דהברירה ביד הלוקח ג"כ ליתן מעות אם ירצה דוקא המוכר קרקע, אמנם אכתי לא יתישבו דברי הטור לכאורה נהי דכוונת הטור כמו שכתבתי דלענין זה יש לו להלוקח ברירה ליתן קרקע ולא מעות כיון דהוא ספק דלוקח מוחזק והא לענין מדה בחבל הן חסר הן יתיר הביא דעת הרשב"ם דס"ל דבכל ענין מיקרי המוכר מוחזק, ומשמע בהדיא מדברי הטור אף דפיחת כל שהוא והלוקח לא נתן עדיין המעות יכול המוכר לומר דנתכוונתי להלשון הן חסר הן יתיר ולכן צריך לשלם לו בעד כור אף דהלוקח מוחזק במעותיו מ"מ כיון דהספק הוא במכירה והמוכר מוחזק בהמכירה נגד הלוקח, ואי"ה יתבאר דלענ"ד דעת הרשב"ם אינו כן, אמנם עכ"פ הטור שהבין כן דעת הרשב"ם דאף דהלוקח מוחזק במעות מ"מ לא מהני חזקה נגד המוכר ואמאי ס"ל כיון דהוי ספק ביד הלוקח הברירה ליתן קרקע. ונלע"ד ברור דטעמו של הטור לאו משום חזקה אתינן עלה מטעם שכתבתי לעיל בדעת הנמ"י כיון דהחזרת המעות הוא תקנה והחזרת קרקע הוא דינא וכל היכא שהתקנה נגד הדין תורה ויש ספק בתקנה גופא מוקמינן אדין תורה כנ"ל ברור. ע"כ העתקתי ממה שרשום אצלנו, ומדברים אלו יש ללמוד ג"כ דעת הנמ"י והטור דכל היכא דהתקנה הוא נגד הדין תורה ויש ספק בהתקנה מוקמינן אדין תורה אפילו להוציא ממון, א"כ פשיטא דבנ"ד אזלינן בתר עיקר דין תורה. וכל זה כתבתי לרווחא דמילתא כפי שהיה נהוג בדורות הראשונים להתנהג עניני העיר ע"פ שבעה טובי העיר. הרחמן יתן בלבנו לב אחד לעבדו ולאהבו, ונזכה אי"ה בשוב ה' את שיבת ציון, א"ד הדורש טובת ישראל, ומצפה לתשועת ה' אשר ירחם ה' על עמו: יעקב מאיר פאדווא. סימן ח א' א' אלול תקב"ץ קארלין. שלום לידידי המופלג חריף שנון ומחודד המושלם מו"ה איסר יהודה נ"י (מה שהשבתי לו בימי עלומינו, וכעת הוא רב ומאוה"ג מ"ץ דפה ק"ק בריסק יצ"ו): מכתבו עם קונטרס חידושי תורה הגיעני ובתורתו שעשעתי וישר חילו לאורייתא כי ראיתי לכל תכלית הוא חוקר, אפס כי לא אוכל להשיבו באריכות כי טרדותי מרובות מכל צד ובפרט שאני עוסק כעת בענינים אחרים, אמנם למען כבודו כי ראיתי כי חפץ הוא לתשובתי פניתי מעט לעיין בדבריו: פתה דבריו העיר להקשות ע"ד חידוד היכי יצוייר מגו דעלמא לד' הסוברים דלא אמרינן מגו להוציא אלמא דחזקת ממון עדיפא ממגו, ולפ"ז היאך יצוייר מגו להחזיק כיון דצריכין למגו ולולא המגו לא היה נאמן והיינו מוציאין ממון מתח"י אלמא דגריעותא דטענתו כולי האי אפי' חזקת ממון שלו אינו מועיל, א"כ אמאי מהני לן המגו כיון דחזינן דמגו להוציא לא אמרינן אלמא דחזקת ממון עדיפא