עין המים רטז

אחד"ש הטוב מכתבו קבלתי יתן ה' בלב עמו בני ישראל להיות ביניהם שלום אחוה וריעות, ונזכה אי"ה לקבל פני משיח צדקנו. ובעיקר שאלתו אשר שאל אשר התעוררו עוז אנשי יראי ה' לאמץ חילם וקשרו בקשר אמיץ וחזק שלא לשאול שאלה בהוראות איסור והיתר אם לא אל פני מעכת"ה וסיעתו, והיה בזה הסכם רוב העיר. וצד השני שכנגדו טוען אף שהמה מועטים מאחר שלא הסכימו בזה הדעזאוושי גם אנשים אשר מכונים בשם טובי העיר אין ממש בכרוז, אף שהמה מועטים. דעו לפענ"ד בעיקר דין תורה שהכרוז שלהם שריר וקיים, כי לפענ"ד בודאי עיקר דין הולכין בתר רובא דבר תורה, ואחר רבים להטות כתיב, והנה הגם שהיה תיקון בזה בימי חכמי הש"ס להתנהג ע"פ טובי העיר וכדמצינו במגילה בפרק בני העיר לא שנו אלא שלא מכרו טובי העיר במעמד אנשי העיר וכו' ובודאי כל תקנה שנתקנה בעיר שיתנהגו על ידה בודאי תקנתם קיימת, אמנם זה דוקא היכא דידעינן בבירור שהופקדו איזה אנשים בהסכם כל העיר לפקח על עסקיהם, ובירושלמי דמגילה (פ"ג ה"ב) ג' מבני הכנסת כבה"כ שבעה מבני העיר כעיר מה אנן קיימין אם כשקבלו עליהם אפילו אחד נמי, אי בשלא קבלו עליהם אפילו כמה, אלא הב"ע בסתם, ופירש שם המפרש שהפקידו עליהם שבעה טובי העיר, סד"א דלמכור תשמישי קדושה ובה"כ לא עלה על דעת בני העיר קמ"ל, הרי בהדיא דבעינן עכ"פ בבירור שהופקדו עליהם מתחלה איזה אנשים שבעה טובי העיר מתחלה. וכ"ז דלא ידעינן בבירור שהופקדו עליהם מתחלה בהסכם כל העיר או רובה ע"י איזה אנשים להתנהג על ידם לאו כלום הוא, ואין דעתם כלום ומועטים הם לגבי רבים, ואזלינן בתר הרבים כמו בכל דין תורה דאזלינן בתר רובא, ולא עוד אלא אפילו היה מתחילה מבורר אצלנו שהסכימו תחלה אנשי העיר או רובן להתנהג ע"י איזה אנשים, ואח"ז באיזו תקנה אשר רצו רוב אנשים למחות על ידם שבעה טובי העיר, אזלינן בתר רובא, ואין דעת אנשי טובי העיר כלום אצלם, אחרי שמיחו מיחו ואזלינן בתר הרבים, ודעת שבעה טובי העיר אינו מועיל אלא כל זמן דלא ידעינן בבירור שרוב אנשי העיר מוחין בידם, אמרינן דמסתמא כיון דכבר נתרצו להתנהג על ידי שבעה טובי העיר מסתמא הם מרוצים בכל מה שיעשו, לא כן כשמוחין עתה בפירוש נגד דעת אנשי טובי העיר בודאי רובא מן התורה הם ואזלינן בתרייהו. והכי מוכח להדיא בדברי המרדכי פ"ק דב"ב וז"ל מה שטען האפוטרופוס שראשי הקהל הסכימו שלא לקבל כו', ע"ז אשיב אם הובררו טובי העיר מתחלה להנהיג קהל ע"י אפילו יחיד שביררו מה שעשה עשוי בתקנות הקהל, ויפתח בדורו כשמואל בדורו, אע"ג דבפרק בני העיר אמר רבא ל"ש אלא שלא מכרו שבעה טובי וכו' ואמתניתין קאי דאוקימנא בשל כפרים אבל בשל כרכים לא מהני שבעה טובי העיר, ה"מ בסתם אבל אם ביררו אפילו בכרכים מהני ואפילו יחיד דגרסינן בירושלמי דמגילה פ"ג הלכה ב' שלשה בני הכנסת כבני הכנסת שבעה מבני העיר כבני העיר מה אנן קיימין אם שקיבלו עליהם אפילו ביחיד ואם בשלא קיבלו עליהם אפילו כמה, אלמא משם אנו למידין היכא דביררו אפילו יחיד מהני וכי היכי דמהני ברירה בכפרים ה"נ בכרכים, וכיון שכח בידם להפקיע בית הכנסת מקדושתו אע"פ שיש לכולן חלק בה כדאיתא במסכת מגילה ה"ה בכל מעשה הקהל מעשיהם קיימין, ופירוש במעמד אנשי העיר שעושין בפרהסיא ואין מוחה, שאם תפרש שצריכין לומר הן, א"כ לא עשו טובי העיר אלא כולם ואפילו בכרכים נמי, ונראה שאם אחד מן הקהל מוחה בדבר שאם רוצין ראשי הקהל לעשות איזו תקנה אם רוב הקהל מסכים עם ראשי הקהל חלה התקנה כאשר אברר, ואם לא הסכימו רוב הקהל ומיחו אך הראשים עשו יכולין למחות דמה לי קבלו בתחלה ומה לי בסוף לפי הירושלמי, אבל אם הרוב הסכימו והמיעוט מיחו חלה עליהם התקנה בע"כ דגרסינן בפרק שני דע"ז אין גוזרין על הציבור גזירה אא"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בה שנאמר במארה אתם נארים וגו' אי איכא גוי כולו אין ואי לא לא, ובפרק קמא דהוריות מייתי לה ומסיק הכי דכתיב הגוי כולו ורובו ככולו ש"מ שתלה הגזירה בהסכמת הרוב אע"פ שאינן יכולים לקבלה עכ"ל. העתקתי לשון המרדכי ז"ל כי ממנו יכולים ללמוד בבירור מה שכתבתי לעיל דאף דנתמנו שבעה טובי העיר להתנהג ע"י עניני העיר כל שמוחה רוב הקהל בפירוש אין דעת אנשי טובי העיר נחשב לכלום כיון שמיחו בפירוש וה"ה להיפך היכא דהעיר