עין המים רטו

בלע וילפינן כל היתרא בלע מבב"ח, וה"פ בגמרא תחלה ר"ל הטעם דבב"ח הוי חידוש דכל חד וחד לחודיה שריא ובהדדי אסור, ופריך דאינו חידוש דגם בכלאים הוא כן, אלא דזה חידוש דכבוש מותר משום דבהיתרא בלע ולכן גם האיסור לא ילפינן, וא"כ חמץ ילפינן מבב"ח דגם חמץ הוי היתרא בלע דכבוש מותר ובישול אסור ושאר איסורים לא ילפינן מבב"ח רק חמץ ילפינן מבב"ח. זה תורף דבריו והאריך בזה. ולא ידעתי כוונת מעלתו היאך קרי לה מעלתו בב"ח היתרא בלע, כיון דבעת הכבישה נאסרו, רק הש"ס קאמר דכל חדא וחדא שריא ולא היתרא בלע דלא מיקרי היתרא בלע אלא אם בעת הכבישה לא בא זמן האיסור רק אח"כ כמו חמץ בפסח ושביעית דבעת שנבלע האיסור לא היה האיסור רק אח"כ בא האיסור. גם לפי דברי מעלתו דבחמץ בפסח נוכל למילף מבב"ח תקשה רבנן דר"א דכותח הבבלי דלית להו טעם כעיקר ועיין ברש"י שם בסוף הסוגיא דרבנן דכותח הבבלי ס"ל דמשרת להיתר מצטרף לאיסור וגיעולי עכו"ם סבירא להו דחידוש הוא, ואם איתא לדברי מעלתו הלא חמץ בפסח ילפינן מבב"ח דהוי ממש דוגמתו, א"ו ליתא לדברי מעלתו בזה כי גם חמץ בפסח לא נוכל למילף מבב"ח רק חמץ בפסח דמי לשאר איסורים והפוסקים הוא שחדשו מדעתם דבהיתרא בלע לא אמרינן כבוש הרי הוא כמבושל. ובעיקר פירושו בגמרא שכתב לפרש דדחיית הש"ס כך הוא דאי ילפינן טעם כעיקר ממילא גם כבוש אסור והכא כבוש מותר, עיין בספרי בח"א סי' צ"ח סק"ח שכתבתי דיש לפרש כן לשיטת רש"י בע"ז, אבל לשיטת התוס' בע"ז דחלב הנבלע בבשר מיקרי טעמו וממשו ואף אי טעם כעיקר לאו דאורייתא מ"מ החלב שנבלע בבשר מיקרי טעמו וממשו, שפיר יש לפרש כפשוטו דהחידוש הוא דאי תרי ליה כוליה יומא בחלבא שרי וכו', היינו מה שמותר ע"י כבוש אף הבשר, ואף אי טעם כעיקר לאו דאורייתא מ"מ החלב שנבלע בבשר הוי טעמו וממשו, וע"ש בספרי שהארכתי בזה. ואגב אזכיר מה שפירשתי דברי התוס' במ"ק (דף ח') ד"ה נפקא ליה בסוף דבריהם, וק"ק אליבא דר"י שמה שיש בחומרא חידוש אין ללמוד הימנו קולא דקאמר משום דחידוש הוא דהא עצים ואבנים לא מטמא אין ללמוד ממנה אלא דכוותיה אמרינן בפרק כל הבשר בשר בחלב חידוש הוא ופירש רבינו יעקב דאי תרי ליה כוליה יומא בחלבא שרי וכי מבשל ליה אסור וחידוש אינו מן האיסור דבהדי הדדי אסור והאי לחודיה והאי לחודיה שרי דהא כלאים נמי כל חדא שריא ובהצטרפות אסירי כדמסיק בפרק אלו עוברין, משמע כשהאיסור חידוש אין ללמוד ממנו קולא עכ"ל. נראה ביאור דבריהם דהכי הוא שטח דבריהם, דרצו להביא ראיה דיש בחומרא חידוש אין ללמוד הימנו קולא, והוא דמצינו כה"ג גבי בשר בחלב דרצה למילף חומרא דטעם כעיקר אסור בשאר איסורים מבב"ח, ודחה הש"ס דחידוש הוא, אף דשם הקולא חידוש ולא החומרא אעפ"כ אין ללמוד הימנו חומרא אף דיש בקולא חידוש ולא בחומרא, וה"נ מצינו לומר להיפך היכא דיש בחומרא חידוש אין ללמוד הימנו קולא ותרוייהו שקולים הם כמו דהיכא דמצינו בקולא חידוש אין ללמוד הימנו חומרא וה"נ היכא דחומרא חידוש אין ללמוד ממנו, קולא, ומה שכתבו בסוף דבריהם משמע כשהאיסור חידוש אין ללמוד הימנו קולא לא קאי אסוגיא דכל הבשר דשם הוא להיפך דהקולא הוא חידוש ואין למידין הימנו חומרא, אלא קאי אסוגיא דשמעתין דהחומרא הוא חידוש ואין למידין הימנו קולא, כנ"ל ברור בס"ד כוונת התוספות, ובמהרש"א ז"ל נתקשה בדבריהם וע"ש כי אין דבריו מובנים, וגם תמיה לי לפי הבנתו דמ"ש כשהאיסור חידוש אין ללמוד הימנו קולא קאי אסוגיא דכל הבשר הלא דבריהם סותרים תכ"ד דמעיקרא כתבו דהחידוש אין מן האיסור, אמנם כוונת התוס' ברור כמ"ש בס"ד. אח"ז מצאתי בנ"ב מה"ת חלק יו"ד הביא דברי המהרש"א והאריך להשיג עליו בהגהות בן המחבר ע"ש, ואפס הפנאי לעמוד על דבריו, אמנם כפי הנראה גם הוא ז"ל לא עמד על עיקר דברי התוס'. כ"ז ראיתי לטייל קצת ומחמת חלישת כסי לא יכולתי להאריך עוד, וה' יהיה בעזרי ובעזרתו לתת לנו כח לעשות חיל חילנו לאורייתא, א"ד ידידו דוש"ת יעקב מאיר פאדווא: סימן ז ג' ר"ח תמוז הדר"ת. שלום לאהובי ש"ב ידידי הרב המאוה"ג חו"ב המפורסם מו"ה מנחם נחום נ"י האב"ד דק"ק קאסטין יצ"ו: