עין המים ריג

פלגא כמר ופלגא כמר, מ"מ בנידון דידן דכתבו דאם לא יסכימו השני פשרנים לדעת אחת בררו לפלוני למכריע ביניהם ובשטרות ובנדרים הולכים אחר לשון בני אדם, ואע"ג דבלשון המשנה והברייתא לא הויא הכרעה שבקינן לישנא דמתניתין ואזלינן בתר לשון ב"א, וכיון דבלשון ב"א הכרעה הוי היכא דקאמר דמכריע דעת ממוצע בין שני הדיינים ואע"ג דלא הוי פלגא כמר ופלגא כמר, ולפעמים מפרשים דבריהם דכל מה שיאמר המכריע יהא מקובל עליהם, ויראה לי דאפילו דכתב הכי אם אמר המכריע יותר משניהם דלאו כל כמיניה דאפילו בלשון ב"א מכריע לא הוי אלא היכא דקאמר דעת בין שתי הדעות ולא יותר מהם, ואע"פ שפירש בשטר דכל מה שיאמר יהא מקובל עליהם לאו להכי נתכוונו דהוי מילתא דלא שכיחא, אלא לישנא יתירא לפרושי אתי דכל מה שיאמר המכריע בין ב' הדעות ופלגא כמר ופלגא כמר או חד פלגא כמר ותרי פלגי כמר שיהא הכל מקובל עליהם, ואי קשיא כיון דלפעמים מפרשים דבריהם משמע דהיכא דהוי סתמא אין כוונתם אלא פלגא כמר ופלגא כמר, לא הוא, דאדרבא איפכא מסתברא דכיון דרוב פעמים מפרשים דבריהם כבר ידענא שבלשון ב"א מיקרי מכריע היכא דמכריע דעת ממוצע בין שתי הדעות, ואע"ג דלא הוי פלגא כמר ופלגא כמר, ואע"ג דאירע דלא כתבו הכי ילמוד סתום מן המפורש, ודמי קצת למ"ש הרשב"א בתשובת שאלה וז"ל אמרת משמי שאני אומר שהשיור הנוהג בארץ הזאת אע"ג דלא כתוב כמו שכתוב דמיא. תשובה כן הוא האמת ועליו נסמכתי ודבר ברור הוא דכל מה שרגילין הדיוטות לכתוב כל מי שמקבל דבר אע"פ שלא כתב כמו שכתוב דמי, דכל המקבל סתם על דעת מה שנוהגים לעשות מקבל וכו', והביא כמה ראיות לדבר, וקאמר דכל מקום שאמר שכן כותב, ה"ק שכן דרכו לכתוב, והיינו דקאמר בפ"ק דמציעא ב"ח גובה השבח שכן כותב מוכר ללוקח וכו', וכן בכל השנויים בפרק המקבל שכן נהגו לכתוב וכו', וכן בנ"ד אמרינן הכי כיון דכתבו הכי ברוב שטרות אנו למדין דבלשון ב"א מיקרי הכרעה כל היכא דמכריע בין שתי הדעות, ואע"ג דלא הכריע פלגא כמר ופלגא כמר כדכתבינן ואזלינן בתר לשון ב"א, משם יש קצת ראיה לנידון דידן דברוב השטרות הורגלו לכתוב השליש יהא מכריע, אע"ג דלא נכתב כמו שנכתב דמיא. זה הנלענ"ד בזה: א"ד ידידו דוש"ת יעקב מאיר פאדווא. סימן ו שלום לאהובי ש"ב הרב המאה"ג חו"ב יראתו קודם לחכמתו מו"ה אהרן שלמה זעליג אב"ד ור"מ דק"ק קאדני יצ"ו: מכתבו קבלתי, שמחתי בשמעי משלומו הטוב, והנני להשיבו כפי ענ"ד הגם כי אינני בקו הבריאות לכבודו פניתי מעט לעיין בדבריו. וזה דבר השאלה, ראובן קנה אצל שמעון עורות שועלים, והנהוג למנות במסחר ההוא ג' בעד ב' או ד' בעד ג', לפי שיש עורות שחסרים מהם, ע"כ משלימים באחרים את החסרון מהראשונים, ופגע לוי לראובן בדרך נסיעתו עם מסחר הנ"ל ואמר לוי לראובן מכור לי סחורתך והשוה עמו על המקח כך וכך בעד כל עור, ועל המנין והמספר נתן לוי נאמנות לראובן, שימכור לו כמו שקנ' אצל שמעון, וסיפר ראובן ללוי שבמקום אחר קנה מספר מרובה בפחות, וחקר שם לוי ומצא כדבריו כן הוא, שהמנין כאשר אמר לו ראובן, ועוד קנה ראובן במק"א עורות הנ"ל ושם לא חקר עוד לוי אם האמת כדברי ראובן, עכ"פ נתן לוי נאמנות לראובן על המנין והמספר, וקנה לוי אצל ראובן מספר מרובה, וחלק אותם לשלוח למקום לוי על אחריות ראובן על שני זמנים, ושלח ראובן למקום לוי הסחורה פעם ראשונה, ויהי כאשר ראה לוי את הסחורה טען עם ראובן שהונה אותו על המנין והמספר שחסרים מהמנין עשרה עורות, והשיב ראובן שכך קנה אצל שמעון וע"ז נתן לו נאמנות, ואמר ראובן ללוי שאינו רוצה לשלוח לו פעם שנית הסחורה כי פעם השנית היה המנין יותר, ואם חשב החסרון בפעם ראשונה עשרה יחשוב בפעם השנית ט"ו לפי ערך מנין הא', והשיב לוי שבפעם הזאת יהא עפר ואפר, ושלח לו בפעם הבי ויהי כאשר ראם לוי טען גם בפעם השנית שחסרים ט"ו שועלים, וראובן טוען הלא נתת לי נאמנות על המנין ובזה המנין קניתים, וע"ז שטען ראובן שאמר לוי עפר ואפר השיב שלא עלה על דעתו שיהא החסרון כל כך: הנה נלענ"ד דיפה הורה כבודו, דהיינו הך