עין המים רא

אם נימא שהיה בכאן חזקה גמורה שהגדיל בתוך ביתו ומחשבינן ליה לחזקה מ"מ נראה דכאן איתרע החזקה טובא ואיכא חזקה להיפך דחזקה דאב חייס על בנו ואנו מבקשים מאת השי"ת כרחם אב על בנים כן תרחם עלינו, וע' בפירש"י בחומש פרשת משפטים ע"פ אם זרחה השמש עליו ופירש"י אם הדבר ברור לך שאינו בא להרוג אפילו יעמוד בעל הממון כנגדו כגון אב החותר לגנוב ממון בנו בידוע שרחמי האב על הבן ואינו בא על עסקי נפשות דמים לו אם הרג בעה"ב, וע' בסנהדרין דף ע"ב לא קשיא כאן באב על הבן כאן בבן על האב ע"ש במהרש"א מה שהביא דברי הרא"ם ובדבריו שם. עכ"פ חזינן דמחמת הך סברא דחזקה דאב חס על בנו נהרג בנו עליו אם הרגו הרי דמחשבינן זה לחזקה גמורה עד שנהרג בשביל זה, וא"כ בנ"ד שראינו שמכר את הבן לאדון מה שהוא אכזריות גדולה א"כ כיון דלא ידעינן שהוא בנו אלא מכח חזקה שהגדילו בתוך הבית יכולה חזקה זו לדחות חזקה שהגדילו ועכ"פ להשוות לספיקא כיון דאיתרע טובא הך חזקה ובפרט דלא ידעינן כלל שהיה בנו אלא מתוך העדים שאמרו שראוהו בביתו והמה בעצמם מעידים שמכרו לאדון א"כ המה בעצמם מרעים חזקת בנו והוי קול ושוברו עמו, ולענ"ד נוכל לעשות זה לסניף לשאר הספיקות שנולדו בנ"ד: והנה מה שהעיר החכם השואל לעשות ספק קדושין ע"פ דעת מהר"ם ז"ל שנסתפק אם הלכה כר"נ בקדושין י"ט אומר אדם לבתו צאי וקבלי קדושיך מדריב"י והיא היתה קטנה וכבר כתב הגאון נ"י לפי המנהג שנהגו שהאב מוליך את בתו הוי כאילו קיבל בעצמו כמבואר באה"ע סי' ל"ז וגם הגאון נ"י לא רצה לדבר ביסוד זה להטיל ספק קדושין בדבר שנהגו אבותינו ואבות אבותינו לכן גם אנכי לא רציתי לעיין בפרט זה, וכבר כתבתי בתחלת תשובתי כי לא אדון אנכי להכריע בזה וחכמי הדור המה ידינו בזה. וה' יאיר עינינו במאור תורתו ויורינו דרך האמת שלא נבוש ולא נכלם. כתבתי למען האמת והצדק, ושמעתי שכבר בא היתרא גם מכבוד הגאון אב"ד דק"ק בריסק נ"י וכדאי הגאונים ההמה לסמוך עליהם בשעת הדחק ועיגון גדול כזה. כתבתי יום ב' י"ט תמוז תקצ"ו לפ"ק פה קארלין: סימן ב להרב הגאון הגדול מו"ה מרדכי זאב עטינגער נ"י מלבוב יצ"ו: נדון השאלה אשר נדרשתי מאת כת"ה בדבר שו"ב מלבוב אשר אנשים בלתי הגונים הדיחו אותו משם ונסע לק' פרעמיסלא וקבלו אותו לשו"ב, והנה לפי דבריו התנה עם אנשי ק"ק פרעמיסלא תנאי מפורש וכפול, שלא יחול ההתקשרות עד אשר יתנו לידו כתב אשכנזי כנמוסי וכתבנית כתב יהודי אשר נתנו לו, והיינו שיכתב שמה שלא להדחות אותו כל ימי חייו, ואחר זה נתאספו ובקשו מאתו ליתן כתב תעודה שחלילה לעזוב אותם ולילך לעיר אחרת. וכפי שהבין השו"ב אשר נכתב בו בלשון שבועה חתם א"ע בלי קריאת הכתב ובמכוון עשה זאת שלא יהא שבועה מפיו. ועתה פקד ה' את עיר לבוב לטוב להחזיר עטרה ליושנה ולקחת השו"ב דוקא אשר היה להם מלפנים, ועתה טוען השו"ב כי אינו יכול להיות בק"ק פרעמיסלא מחמת שאשתו אינה רוצה לזוז מלבוב, וע"פ דינא דהש"ס אינו יכול לכוף אותה לילך עמו לק"ק פרעמיסלא, ורוצה השוחט לחזור בו מהקשר שעשה עם אנשי פרעמיסלא, ועכשיו באו אנשי עיר פרעמיסלא מכח הכתב שקבל עליו בשבועה שלא לזוז מעירם, גם באו עליו שתקע להם כף. והשוחט השיב כי על כתב השבועה היה בתנאי וכפול שיהיה כתב אשכנזי ממש כתבנית כתב יהודי, ולא קיימו תנאם כי בכתב האשכנזי נכתב רק על שלש שנים ולא לכל ימי חייו. גם בנדון הת"כ, השיב שלא היה מעשה, רק שבעת האסיפה שתו משקה, ותקע כל אחד לחבירו בהשתיה לחיים כנהוג, וגם הוא כאחד מהם, אבל לא התכוון כלל לתקוע כף על גוף הענין. והנה כת"ה פתת בהצלה תחלה לבטל הכתב שבועה ע"פ התנאי שהיה מקודם ביניהם, אף כי לא היה התנאי בשעת כתיבת הקשר אשר אז היה עיקר קבלת השבועה, אעפ"כ מועיל התנאי שקדם לבטל הכתב, מהא דאיתא בח"מ סי' ר"ז סעיף א' בהגה"ה אם התנו תנאי ואח"כ כתבו שטר סתם, על תנאי ראשון כתבוהו וחתמוהו. שוב העיר מעכת"ה מדברי הר"ן פ"ב דקדושין שחולק ע"ז, גבי האי דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל כו') וכתב הר"ן שהיה כפול ממש אעפ"כ הוי דברים