עין המים ר

חיישינן שמא נשרו וסיים בצע"ג. והנלענ"ד בזה דהנה כבר בררנו דהתוס' בנדה שם קאי על בעל דאיכא ספיקא דאורייתא א"כ קשה אמאי כתבו דמכח חזקה דרבא חוששין שמא נשרו ולמה ל"ח בלא"ה שמא נשרו בספיקא דאורייתא. ונראה דכוונתם דבלא חזקה דרבא אין חוששין שמא נשרו והיינו דמוקמינן לה אחזקת קטנות וכבר כתבתי בתשובתי דחזקה דקטנות הוי חזקה אלימתא וכן מפורש במרדכי פ' מצות חליצה א"כ כוונתו דבלא חזקה דרבא לא היו חוששין שמא נשרו דהוה מוקמינן לה אחזקת קטנות, א"כ י"ל נהי דכ' תוס' ב"ב קנ"ד שאחר שהיה זה גדול שהגיע לכל"ש ולא היו לו סימני גדלות ליכא חזקה דרבא היינו דליכא חזקה דרבא להחזיקה בחזקת גדלות אבל מ"מ גם חזקת קטנות אזדה כיון דסוברים כרבא דקטנה שהגיעה לכלל שנותי' חזקה שהביאה סימנים נהי דהשתא איתרע חזקה דרבא דחזינן שכבר הגיעה לכלל שנותיה ולא הביאה סימנים מ"מ בכל עת היא עומדת לכך שתביא סימנין דחזקה דקטנות ליכא שכבר הגיעה לכלל שנותיה והתוס' בנדה מיירו תוך הפרק או לאחר הפרק לר"ש דל"ל חזקה דרבא א"כ היא עדיין בחזקתה ולהכי אין חוששין שמא נשרו דמוקמינן אחזקת קטנות, משא"כ התוס' ב"ב הנ"ל למאי דקיי"ל כחזקה דרבא שפיר חוששין שמא נשרו, ונהי דבחשש השני שמא נשרו בקידושי שני עכצ"ל דאצל קדושין לא היו לה סימנים דאי לא"ה ממנ"פ א"צ גט משני מ"מ כיון דליכא חזקה דקטנות שכבר הגיעה לכלל שנותיה ונהי דאיכא ריעותא שלא הביאה סימנים בעת הגדלות מ"מ גם חזקת קטנות ליכא בזה, דכבר הגיע לכלל שנותיו ובכל עת אנו חוששין שמא הביאה ונשרו, וכן מוכח סברא בש"ע, סי' קנ"ה סעיף כ' וע"ש בב"ש סי' ק"ל שהביא דברי הפרישה דהפירוש דקאי על השני דצריכה גט משני והקשה הב"ש ל"ל גט משני ממנ"פ אי גדולה היא אין קדושי שני כלום ואי קטנה היא תצא במיאון משני ומותרת לראשון ממנ"פ, ותירץ דהספק הוא שמא תחת הראשון לא היו לה סימנים ותחת השני היו לה ונשרו, וקשה ג"כ כנ"ל דאם תחת הראשון לא היו לה סימנים כבר הגיעה לכלל שנותיה ולא הביאה סימנים ואזדא לה חזקה דרבא א"כ אמאי חוששין אצל השני שמא נשרו, א"ו סברא זו דכתיבנא נהי דאזדא לה חזקה דרבא מ"מ חזקת קטנות ליכא ודמיא לההיא לדמישלם שית שכתבו התוס' בקדושין ע"ש דליכא חזקה דבגרות וחזקה דנערות. כנ"ל ברור, (ע"כ נדפס): יב עוד ראיתי להגאון נ"י בתשובתו שצירף עוד ספק אם היבם הוא בחיים כיון שהוא זמן מרובה מאוד לפי דברי השואל שאמר האב שזה ערך ארבעים שנה קודם מכרו להאדון והיה אז בן ח' וט' שנים ומאז ועד עתה ג"כ קרוב לעשרים שנה, נמצא אם הוא חי הוא קרוב לשבעים שנה ואף דקי"ל למיתה לא חיישינן כדין מביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לו בחזקת שהוא קיים ברור דהיינו מטעם חזקה כמ"ש כל הפוסקים אבל לצרופי לס"ס שפיר נוכל דהא דעת הרבה פוסקים דס"ס במקום חזקה אמרינן וכמ"ש הרמ"א בי"ד סי' ק"י אף שיש חולקים ע"ז מ"מ בנ"ד יש שני ספיקות על עיקר הזיקה ספק אם מומר זוקק וספק אם הוא בחיים וכ"ש שיש ספק בעיקר הקדושין דהא לא נבדק בסימנין. ומה שבא עוד בתשובת הגאון נ"י שהאשה אמרה שלא נבעלה, לענ"ד אין האשה נאמנת בזה דקיי"ל אחר ל' יום לא מוקי איניש אנפשיה וע' יבמות קי"א ובאה"ע סי' קס"ז, אמנם בנ"ד אין נפקותא בזה דהא לא דר עמה רק שנה וחצי ועדיין היא בספק קטנות אם, נימא דחזקה דרבא לא חזקה מעליא היא וע' מ"א בא"ח סי' ל"ט דעד י"ח שנה עדיין הוא בספק קטנות וע' דגול מרבבה שם. ומה שראיתי לצרף בזה עוד סניף להקל דהנה לפי המבואר לא היה מוחזק באחים כלל רק אחרי מות בעלה אמר האב מחמת קטטה דהיה לו בן זה יותר ממ' שנה אשר מכרו לאדון אחד וז"פ שרוב הפוסקים כמעט רובם ככולם דע"א א"נ להעיד שיש לו אחים ע' באה"ע סי' קנ"ז סעיף ו' אף שהב"ש הביא קצת פוסקים דע"א נאמן בזה כבר הארכתי בזה בתשובה ונדפס בחיבורי ח"ב סי' ג' דאין ראיות הב"ש מוכרחות ורוב הראשונים סברי דע"א א"נ ובפרט שאמר מחמת קטטה רק שהביא העדים שאמרו שראו מאז לו הבן הלז וזה בודאי לא העידו העדים שהמה ידעו בבירור שזוכרים שנולד לו הבן כי זה יותר מארבעים שנה בודאי אינם יכולים לידע זאת בבירור רק זאת מעידים שראו אותו בביתו והנה מבואר בקדושין דף פ' דסוקלין ושורפין על החזקות כדרבה בר רב הונא איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין זע"ז ונשרפין זע"ז, והנה אף