עין המים קצט

עוד הביא הגאון נ"י בתשובתו דברי הב"י באה"ע כי' מ"ג שכתב בשם מורו הר"י בירב שה"ר דוראן (הוא התשב"ץ) והרשב"א חולקים ע"ז והראה מקום לד' הרשב"א בפ' מי שמת וכוונתו להרמב"ן בחי' ב"ב כמ"ש האחרונים דמוקי לה ההוא עובדא דפ' מי שמת קנ"ו דמכר ומת מיד דאי לא"ה אין ראיה אף שימצא סימנים דילמא השתא הוא דאתו ומזה מוכח דלא סמכינן אחזקה דרבא דלא כדעת הרא"ש בתשובה. הנה בתשובת נו"ב אה"ע סי' ס"א מדחה ראיה מדברי הרמב"ן ויש ראיה ברורה לדבריו ממה שבארתי באות יו"ד דהרמב"ן סובר דחזקה דרבא הוי חזקה אלימתא. אמנם נראה דאף אם נימא כוונת הרמב"ן כמו שהבין הב"י י"ל דלענין ממון ס"ל דאין מוציאין ממון בחזקה זו אבל לענין איסור סובר דחזקה אלימתא היא וכמו שבארתי בדעת הרמב"ם באות ח'. ומצאתי בתשובות מהר"י בן לב ח"ג סי' ז' שכתב שאין להקל בזה נגד הרא"ש כיון דאין דבריהם כתובים אלא מגדולי האחרונים לזה אין ראוי לזוז מד' הרא"ש. מיהו מה שהקשה הגאון נ"י בתשובתו מד' הרא"ש בקדושין דס"ג גבי ברייתא דבני זה בן י"ג שנה וכו' וכתב הרא"ש בפירוש השני שמעיד עתה על מעשה שהיה מכבר כגון עתה ידעינן דבא לכלל שנים והביא סימנים ומעיד שהיו לו מכבר באותו הפעם שנים וסימנים ומבואר דס"ל להרא"ש דאם אב מעיד על מעשה שהיה מכבר על שנים לחוד לא סמכינן אפי' לענין נדרים ואמאי לא תועיל מכח חזקה דרבא דהשתי שערות באו בזמן גדלות א"ו דס"ל דמכח חזקה דרבא לא מחזקינן למפרע א"כ דברי הרא"ש בקדושין ובפסקיו סותרים אהדדי, זה מה שהקשה הגאון נ"י והוא קושיא עצומה מאוד, ולדעתי היה בהעלם מכל האחרונים דברי הרא"ש בקדושין מדלא הביאו. ואפשר לדחוק קצת כיון דנאמנות האב ג"כ לאו דבר ברור הוא לגמרי דהא למכות ועונשין א"נ א"כ אף לענין דמהימנינן ליה דהיינו לנדרים בעינן שיעיד ע"ד ברור לגמרי אבל כי איכא עוד ספיקא דשמא לא הביא שתי שערות באותו זמן מצרפינן ג"כ הך ספיקא דילמא האב משקר רק כי מעיד על דבר ברור לגמרי סמכינן עליה לנדרים: י עוד יש לעיין בהך משנה דיבמות ס"ז ע"ב ספק הביא ב' שערות ספק לא הביא ב"ש אין מאכילין, והגאון נ"י רוצה להוכיח מזה דחזקה דרבא לאו חזקה אלימתא היא, ולא הבנתי דהא אף אם נימא דחזקה דרבא חזקה אלימתא היא מ"מ לחליצה בעיא בדיקה והטעם דהיכא דאפשר נברר לא סמכינן על חזקה וה"נ מספק אינו מאכיל בתרומה דבעינן לברורי כמו בחליצה, אמנם ק"ל טובא לס"ד דנדה דמ"ו דהיה סובר דחזקה דרבא חזקה אלימתא אפי' לחליצה לא בעיא בדיקה היאך הבין המשנה דיבמות הנ"ל, ואין לומר דהיה סובר דמיירי דלא הביאו ב"ש רק דספיקא הוא אם נשרו א"ל, דהא לס"ד דשם רצה הגמ' לומר דרבא ס"ל דאין חוששין שמא נשרו, והוא ק"ע לדעתי. ואפשר לדחוק לשיטה אחרת שהביאו התוס' בקדושין ס"ד דסימנין לחוד ג"כ מועיל אף בלא עדות דמסתמא דהביא סימנים א"כ י"ל דמתני' מיירי שמסתפקים במספר שנותיו והביא שערות רק דאנו מסתפקים אם השערות גופא המה כדינן כגון לכוף ראשן לעיקרן א"ל וכיוצא בזה, והוא דחוק וצ"ע כעת. ועוד נלענ"ד פשטות הסוגיא דנדה (דף מ"ח) משמע דחזקה דרבא חזקה אלימתא היא דקאמר בתוך הפרק אין נשים נאמנות שאין משיאין ספיקות ע"פ נשים, לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים ובדקי, א"כ מדקאמר תוך הפרק דליכא חזקה דרבא אין משיאין ספיקות ע"פ נשים ולאחר הפרק לאו היא בכלל ספק דסמכינן אחזקה דרבא משמע דחזקה מעליא היא אפי' לקולא ולא הוי בכלל ספיקות. שוב מצאתי בתשובת מהרי"ט ראיה זו. אמנם בתשובת מהרי"ט סי' נ"א הביא דעת גדול א' דחזקה דרבא הוי רק חששא בעלמא וכן ראיתי בס' המקנה בקדושין צדד לומר דחזקה דרבא לאו חזקה מעליא היא ויש יתד לתלות בנדון זה לצרף לשאר ספיקות: יא ראיתי לברר בענין זה דבר נכון לענ"ד מה שראיתי בתשובות הגאון מו"ה עקיבא איגר נ"י סי' ז' לפי המבואר בתוס' נדה (דמ"ח ע"ב) דחששא דנשרו הוא רק מכח חזקה דרבא ולפ"ז קשה בדברי התוס' ב"ב (דף קנ"ו) ד"ה בודקים לקדושין דחיישינן שמא נשרו כוונתם דבדיקה דידיה דאם לא ימצאו לה ב"ש הוי ספיקא דקדושין דשמא נשרו וצריכה גט משני וכמ"ש בסמוך ד"ה לחליצה דלקדושין מיירי בין באיש בין באשה הא אף אם לא ימצאו לה ב"ש א"צ גט מהשני דכל שבאתה לומר דבעת שקידשה הראשון לא הביאה ב"ש א"כ הגיעה לשנותיה ולא הביאה ב"ש ואזדא חזקה דרבא ותו לא