עין המים קצח

קטן וכתב דאין לתרץ דאתיא כר"א דאמר לאחר שאתגייר וכו' מקודשת דהא להאי לישנא אפיקנא לה מר"מ ואוקימנא לה כר"ש וה"נ מה"ט קשיא ליה להרשב"א ולא ניחא ליה מטעם חזקה דרבא משום דאליבא דר"ש קיימינן, ובאמת מה דמתרץ אליבא דרב מטעם ה"ה בוגרת לפנינו ומחזקינן למפרע באותו יום א"ש דמרא דהך מימרא בשופעות הוא רב ע"ש: ולענ"ד דעת הרמב"ן והרשב"א מבוארים להדיא להיפך דהך חזקה דרבא חזקה אלימתא היא ככל החזקות ועיין בס' המלחמות פ"ק דחולין בהסברת טעם הגאונים דסברי דאע"ג דאמרינן רו"מ א"ש מומחין הם אעפ"כ היכא דאיתיה לקמן למבדקיה בדקינן ולא סמכינן ארובא וכתב לתרץ וכתב וראיה לדבר מדאמרי' בפ"ק דפסחים המשכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק ומהדרינן נשייליה ומשני דליתיה קמן דנשייליה ה"ה דאפשר לברורי לא סמכינן אחזקה אע"ג דבלא אפשר סמכינן ואמרינן נמי בכה"ג קטנה שהגיעה לכלל שנותיה א"צ בדיקה, ואמרינן כי אמרינן חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה. הרי בהדיא מחשבו הרמב"ן לחזקה גמורה אלא דלחליצה בעי בדיקה מטעם דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה, וכד' הרמב"ן במלחמות כתב כן הרשב"א בחי' בריש חולין ומביא ג"כ ראיה מהך חזקה דרבא דבעיא בדיקה לחליצה מטעם דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה הרי בהדיא מחשבו לחזקה גמורה. וגדולה מזו מצאתי בתשובת מהרי"ט סי' מ"א שהוכיח מתשובת הרשב"א אלף רי"ו שכתב הלכך אשה זו כיון שנסתפקו בכלל שנותיה חוששין שמא הגיעה לכלל שנים ומקודשת ד"ת ואם נבדקה ולא מצאו לה סימנים אנו חוששין שמא נשרו, וכתב אע"ג דאיכא ס"ס איני רואה בזה להקל, וביאר מהרי"ט ז"ל דלא הוי ס"ס שמא לא הגיעה לכלל שנותיה ואת"ל הגיעה לכלל שנותיו שמא נשרו דחזקה דרבא חזקה אלימתא היא ולא אמרי' דל"ח לנשרו אלא להחמיר בשל תורה בחליצה אפילו בספק הרחוק אבל לעולם חזקה גדולה היא שהביאה ואין כאן אלא ספק א' שמא לא הגיעה לכלל שנותיה דכל שהגיעה לכלל שנותיה בודאי הביאה סימנין. הן אמת דדברי מהרי"ט בזה תמוהים בעיני ול"מ כן הסוגיא דנדה (דמ"ה) ודברי הרמב"ם פי"א מה"ג וד' הטוש"ע באה"ע סי' קנ"ה דמוכח בהדיא דהוי רק ספק מקודשת היכא דבעל לאחר זמן עש"ה, ואף אם נימא דחזקה דרבא חזקה אלימתא היא היינו מסתמא כל שהגיעה לכלל שנותיה ולא ידעינן אי הביאה סימנים מחזקינן לה בודאי מכח חזקה דרבא אלא דלחליצה בעיא בדיקה מטעם דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה אבל היכא דנבדקה ולא מצאו סימנים בודאי הך ספיקא דשמא נשרו ספק גמור הוא כדמשמע בהדיא מש"ס ופוסקים שרמזתי, רק טעם הרשב"א דהחמיר בזה בס"ס הוא מטעם דלאו ס"ס גמור דהוי כמו שם אונס חד שכתבו התוס' בסוגיא דפ"פ והאחרונים בכללי ס"ס דלאו ס"ס הוא וה"נ הכא הוי רק כמו ספק אחד אם היא גדולה או קטנה וכ"כ מהרי"ט בסוף תשובתו וכ"כ הב"ש בסי' קנ"ה וזה מוכרח ולמדין מד' הרשב"א והרמב"ן דהוי חזקה גמורה כ"ז שלא נבדקה: ט עוד הביא הג' נ"י בתשובתו ד' הריטב"א בקדושין ע"ט בסוגיא דקדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר פלוגתא דרב ושמואל דרב סבר דה"ה בוגרת לפנינו ושמואל סבר דחוששין לקדושי שניהם ומקשה הש"ס אי בתוך ו' מ"ט דרב ואי לאחר ו' מ"ט דשמואל ומוקי לה ביומא דמישלם שית וכתב הריטב"א ז"ל הא דלא מוקי לה בדלא ידעינן אימתי אייתי סימנין כדי דנידע אימתי כלו ששה חדשים וכתבו דמשמע בהא לכ"ע חוששין לקדושי שניהם ולא מחזקינן למפרע שהביאה סימנים תיכף בכלות י"ב שנה ויום א' כדי שנחשב מזה ימי בוגרת ומזה הוכיח הגאון דחזקה דרבא לאו חזקה מעליא ויפה הוכיח מזה דס"ל להריטב"א דחזקה דרבא לאו חזקה מעליא היא. אמנם מ"ש עוד הגאון אף לסברא שניה שכתב שם הריטב"א דאפשר דבכה"ג נמי פליג וחדא מינייהו נקט נמי סובר דחזקה דרבא לאו חזקה מעליא אלא לרב מצרפינן הך סברא דה"ה בוגרת לפנינו, בזה לא מסתבר לי ד' הגאון נ"י, כי אם נימא דסובר בסברא שניה ג"כ דחזקה דרבא לאו חזקה לא היה מועיל לרב ה"ה בוגרת לפנינו דהא בתוך ששה חדשים אינו מועיל לעשות בוגרת למפרע א"כ אמאי מהני כי מספקא לן אם היא בתוך ששה או לאחר ששה, אלא דנראה דלסברא שניה סובר הריטב"א דחזקה דרבא חזקה מעליא היא וסמכינן ע"ז דהוי ביומא דמשלם שית ולהכי לרב אין חוששין לקדושין דמועיל בכאן ה"ה בוגרת לפנינו כיון דע"י חזקה בעינן הוא יומא דמשלם שית: