עין המים קצד

אם בגדלותו משמר דת יהודית בצנעה ואין לו דרך המלטה להמלט יש לנו להעמידו על חזקת כשרות שהיה מעיקרא דמסתמא הוא יהודי, ויותר מבואר בתשובת הרשב"א שהביא מרן הב"י ביו"ד בסי' קי"ט ששמע מחכמי צרפת כי מומר והוא הולך ממקום למקום ובעיר אחת מראה א"ע כמומר בפני נכרים ובעיר אחרת נכנס בבית ישראל ואומר שהוא יהודי כיון שאומר לנו שהוא יהודי מן הסתם הוא נכנס בתורת יהודי ואינו עושה יי"נ כו' ע"ש, וה"נ יש לנו חזקה דמסתמא הוא תופס בדת ישראל. אמנם להצטרף לשאר ספיקות אפשר נוכל לעשות זה לדעת הסוברים דס"ס במקום חזקה אמרינן: ד ועתה נבא אל יסוד היתר השני הוא שהנער לא נבדק בסימנים בעת הנשואין לא בתחלה ולא בסוף רק הגיע לשנים וקי"ל כשמואל (ב"ב קנ"ו) בודקין לקדושין והוי ספק קדושין כ"ז שלא נבדק. ובטרם אעיין בגופא דהך מילתא בהך חזקה דרבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים אשר הוא מעין עמוק והגאון שי' בתשובתו הראה בזה עוצם ידו החזקה. הנה גרסינן בנדה מ"ח ת"ר כל הנבדקות נבדקות ע"פ נשים ע"ש הסוגיא ופסק האלפס בפסק מ"ט דלאחר הפרק דאית לן חזקה דרבא נבדקות ע"פ נשים בין לחליצה בין למיאון והאריך שם האלפס בהך פסקא ובעל המאור השיג עליו בזה וכתב אילו היה כותב כל הנבדקות ע"פ נשים הלכה הוא לחליצה אבל לא למיאון היה הדבר נכון משום דחזקה דרבא מסייע להו לחליצה אבל לא למיאון. והרמב"ן בס' המלחמות כתב לבאר דעת האלפס דהא בלא"ה קי"ל דאי בעל אחר זמן חוששין שמא נשרו ואפי' בדקו אותם עדים אינן ממאנות רק בלא בעיל דליכא אלא ספיקא דרבנן אין חוששין שמא נשרו ובזה נבדקות ע"פ נשים כדאמרינן בפסחים הימנוהו רבנן בדרבנן, וע' רמב"ם פ"ג מהל' אישות ה"ב מבואר כן ובה"ה שם כתב וכפסק הזה נראה מן ההלכות וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א, וכוונת ה"ה כמו שביאר המלחמות ה' דברי האלפס הנ"ל, ובב"ש בסי' קנ"ה ס"ק כ"ג השיג על ה"ה מ"ש שגם הרי"ף פוסק דאנ"ל ויותר מסתבר דפוסק דוקא לחומרא נאמנות ולא לקולא דהא כתב שם בסתם מדת"ק ור"א ור"י כולהו בחדא שיטתא קיימי לאחר הפרק נשים בודקות דאיכא חזקה דרבא ש"מ היכא דליכא חזקה דרבא ס"ל אין הנשים נאמנות, ואין ספק אצלי שהב"ש לא ראה ד' המלחמות ה' שביאר בהדיא דעת האלפס כמו שהבין ה"ה ובודאי לא היה משיג עליו כי הוא הרא"ש נושא כלי רבינו האלפסי ופשוט למעיין בלשון האלפס בעצמו דמוכרח כן דכתב בהדיא דנבדקות ע"פ נשים בין לחליצה בין למיאונים, גם הב"ש בס"ק כ"ט שחידש שם סברא מחודשת דאם נשארו הני שערות שהיו קודם הגעת הזמן ולא נשרו חו לא חיישינן שמא הביאה שאר שערות ונשרו מאחר דראינו הני שערות שהיו בה ולא נשרו מהיכא תיתי לומר שהביאה אחרות והם נשרו, ג"כ לא ראה דברי המלחמות ה' הנ"ל שמפורש בדבריו להיפך וז"ל ואם בעיל לאחר זמן דהו"ל ספיקא דאינש אפי' היה שם מאה עדים ששערות הללו שומא הן חוששין שמא הביא שערות אחרות לאחר זמן ונשרו עכ"ל. אמנם קושית התוס' בנדה שם שהביא הב"ש שכתב דל"ל שומא נינהו ותמאן דהא קתני סיפא דא"נ למיאון והקשה הב"ש דהא בלא"ה אינו ממאנת דחיישינן שמא נשרו ואי בלא בעיל איירי אמאי אין נשים נאמנות לכן רצה להכריח מדברי התוס' דגם בלא בעיל אין נשים נאמנות להקל, י"ל כוונת התוס' דהתם לר"י קיימא דסובר תוך הפרק כלאחר הפרק ובתוך הפרק ליכא חזקה דרבא והא דחוששין שמא נשרו היינו מכח חזקה דרבא כמ"ש התוס' א"כ איכא לפרושי כוונת התוס' דמיירי בבעיל תוך הפרק וגדולה היא לר"י רק דלא חיישינן בזה שמא נשרו כיון דליכא חזקה דרבא ולהכי נשים א"נ, וכוונת התוס' דל"ל שומא נינהו ותמאן קאי אתוך הפרק ונשים אמרו ששערות הללו היו קודם הפרק ומיירי בבעיל דאיכא ספיקא דאורייתא ולהכי נשים א"נ, אף שקצת לא משמע כן ל' התוס' מ"מ נוכל לפרש כן ובפרט שלא יחלקו על סברא הפשוטה שכתב הרמב"ן במלחמות ה' דבמידי דרבנן מהימנינן לנשים דהימנוהו רבנן בדרבנן: ה אמנם קשיא לי לפי סברת הרמב"ן הנ"ל דבדרבנן בודאי נשים מהימני משום דהימנוהו רבנן בדרבנן א"כ קשה בסוגיא דנדה דמ"ח ע"ב דר"י סובר תוך הפרק כלאחר הפרק ותוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא מהימני וכן לר"ש דסובר גם לאחר הפרק ליכא חזקה דרבא לא מהימני לענין חליצה וקשה לי דהא רוב הפוסקים סוברים דחליצת קטנה היא מדרבנן ולדעת האלפס בדיעבד חליצתה כשרה ואף לדעת הרמב"ם דחליצה פסולה