עין יצחק חלק ב צט

סימן לד נשאלתי בנידון זוג אחד שלא הי' מיתדר ביניהם זה איזה שנים. והבעל הי' מסרב מלילך לב"ד ולא היתה יד האשה תקיפה בזה ונתגלגל הדבר אח"ז ונתהווה שבאו לפני המושלים הממונים על העובדי אדמה כי הבעל הי' ג"כ מהעובדי אדמה. וטענו לפני המושלים והאשה אמרה שאין לו גבורת אנשים והבעל הכחישה ועוד שארי טענות ובקשה האשה גט והפחידוהו המושלים להבעל שאם לא יתן לה גט יכו אותו בשוטים עד שלסוף נתגלגל הדבר ששלחו המושלים את הזוג לפני הרב שיגמרו ביניהם ונעשה פשר שהאשה תתן להבעל עשרה רו"כ והבורר של הבעל רצה דוקא שתתן לו חמשה עשר רו"כ רק השליש והבורר השני גמרו על עשרה רו"כ ונתרצה ע"ז הבעל וגרשה וניסת האשה לאיש ועתה קמו מערערים והפרישו האשה מבעלה השני מפאת שחששו בזה לגט מעושה שלא כדין ונשאלתי לחוות דעתי בזה: ענף א א) תשובה בעזה"י מתחלה נבאר עיקר הדין באשה שטוענת אין לו גבורת אנשים בפני הבעל והוא מכחישה דס"ל לרוב פוסקים דכופים אותו להוציא משום חזקה אין אשה מעיזה כו' ואף דלא טענה בעינא חוטרא לידי כו' כמש"כ הב"ש בסימן קנ"ד ס"ק י"ח והדרכי משה שם ס"ק ה' בשם תשובת הרא"ש כלל מ"ג ובתשובת הרשב"א סימן אלף רנ"ה והובא בב"י שם. וכן דעת הר"ן והתוס' סוף נדרים (ד' צ') גבי השמים בינו לבינה דאפילו לא אתיא מחמת טענה יוציא ובתוס' יבמות (דס"ה ע"ב) וש"פ וכ"כ המל"מ פרק ט"ו הלכות אישות הלכה ט"ו להדיא וספר גבורת אנשים של הש"ך אינו ת"י כעת. ומה שטענה מתחלה עם הבעל שלא בפני ב"ד משום זה לא איתרע האי חזקה דאין אשה מעיזה כמבואר בנו"ב מ"ת חאהע"ז סימן צ"א דודאי אף שלא בפני ב"ד רק שהי' בפני בעלה שייך הך חזקה כו' יע"ש. וראיתי בדברי המערער שהביא דברי הריב"ש סימן קכ"ז שכתב שם דהיכא דקאמרה שלא בפני בעלה ואח"ז אמרה כן בפני הבעל דאינה נאמנת משום דבזה עבידא לאחזוקי דיבורא ובאמת איני יודע אם הי' המעשה כן בנ"ד כי לפי המבואר במכתבם ניכר שטענו הזוג הנ"ל ביחד בפני המושלים. אך אף אם היתה טענתה שלא בפני הבעל עכ"ז נעלם מהמערער דברי הרשב"א סימן אלף רנ"ג והובא בחלקת מחוקק סימן י"ז ס"ק ג' דכתב בפי' דלא אמרינן כן אלא לעולם נאמנת כל שאומרת עכשיו בפני הבעל והובא בב"י סי' י"ז ובטור אהע"ז סימן קנ"ב. אך הד"מ שם כתב בשם הריב"ש הנ"ל דחולק בזה. ועיין בב"ש סימן י"ז ס"ק ג': ב) והנו"ב סימן צ"א שם הביא ראיה להרשב"א הנ"ל מיבמות (ד' קט"ז) דמבואר שם על הא דקטטה בינו לבינה אינה נאמנת באומרת לבעלה גרשתני ולהימנא מדרב המנונא כו' ולדברי הריב"ש הוי מצי הגמ' לשנויי דמיירי באמרה מתחלה שלא בפני בעלה ע"כ אינה נאמנת אף דאמרה אח"כ בפני בעלה יע"ש בנו"ב. ולענ"ד יש לדחות ראיית הנו"ב נגד הריב"ש דהא מבואר בכתובות (ד' כ"ג) דחד מ"ד ס"ל דאף שלא בפניו ג"כ אמרינן הך חזקה. דשלא בפניו נמי אינה מעיזה וכן מבואר הך פלוגתא בגיטין (דפ"ט ע"ב), ועיין בתוס' גיטין שם ד"ה ואידך כו' ובתוס' יבמות (דקט"ז ע"ב) ד"ה באותה שעה אמרו כו' ולתי' קמא דהתוס' יבמות הנ"ל מוכח דס"ל דאף היכא דלא הי' לה מיגו מעולם עכ"ז למאן דאית ליה דלרב המנונא אף שלא בפניו סמכינן על הך חזקה דאיזה מעיזה אף שלא בפניו לענין דאם ניסת לא תצא כמבואר כוונתם בתשו' מוהרי"ק סימן ע"ב והא דאמרו שם ביבמות דקטטה בינו לבינה אינה נאמנת מבואר בריטב"א כתובות (דכ"ב ע"ב) ובמהרי"ק שם דמשמעו דאף בניסת אינה נאמנת ותצא מהשני ועיין בר"ן פ' התקבל בסוגיא דשליש. ע"כ שפיר מקשה הגמ' להך מ"ד דס"ל דאף שלא בפניו איתמר הך דרב המנונא דתקשה עליו מהך משנה דקטטה כו' וכן דרך הש"ס להקשות אף על מ"ד דלית הלכתא כוותיה כמבואר בש"ך ריש סימן מ"ב בח"מ ובתוס' כתובות (דכ"א ע"ב) ד"ה הא אמר ר"פ כו' ובשאגת ארי' סימן נ"א ובספרי באר יצחק. ונדחה ראית הנ"ב נגד הריב"ש. ובעיקר דברי הרשב"א ובדברי הנו"ב ובדברי הירושלמי יבמות ר"פ חמשה עשר דהוא כעין הש"ס כתובות (ד' כ"ב) אכמ"ל אמנם עיקר קושיתו של הנו"ב הנ"ל נעלם ממני דכבר הקדימו בקושיא זו בתשו' מהרי"ק סימן ע"ב וכן הקשה שם דה"מ לאוקמי דמיירי בתובעת כתובה וכעין קושית הנו"ב שהקשה זה ג"כ שם ותירץ בטוב טעם יע"ש ובאמת הירושלמי ביבמות פט"ו ה"א מתרץ דמיירי בתובעת כתובתה אך הש"ס דילן לא מתרץ כן וע"כ אין הכרח מירושלמי לזה כיון דמש"ס דילן מוכח דאינו כן ושפיר הקשו. אך המהרי"ק תירץ זה כנ"ל: ג) ושיטת התוס' בב"מ (די"ז ע"ב) ד"ה הוציאה גט כו' ובכתובות (ד' פ"ט) דהקשו על מה דמבואר שם דמקשה הגמ' לרב דנהי דעיקר לא גביא תוס' מיהו תגבי ומתרץ רב יוסף דהב"ע באין שם עידי גרושין דמיגו דיכול לומר לא גרשתיך כו' והקשו והא"ר המנונא אשה שאמרה גרשתני נאמנת. ותי' דמיירי בקטטה או בתובעת כתובה והוכיחו מזה הפוסקים דהיכא דתובעת הכתובה או קטטה אינה נאמנת וכמבואר גם ברא"ש יבמות פט"ו סימן ו' וקשה הא י"ל דמיירי שלא בפניו ואף דהתוס' כתבו שם הגירסא דמיגו דלא גרשתיך יע"ש וזהו לשון נוכח א"כ משמע דמיירי בפני הבעל. עכ"ז הא י"ל דמיירי דמתחלה אמרה כן שלא בפני הבעל ואח"ז אמרה כן בפני הבעל דבכה"ג מעיזה אליבא דידן דקיי"ל דשלא בפני הבעל מעיזה. ואליבא דמ"ד דס"ל דאף שלא בפניו איתמר הך דרב המנונא הא י"ל דס"ל כשמואל דאליביה אינו קשה כלל כמבואר בסוגיא שם דעיקר קושית הש"ס הוא רק לשיטת רב א"כ מנ"ל להתוס' והרא"ש להוכיח מהאי סוגיא דבתובעת הכתובה לא שייך הך חזקה דרב המנונא והא י"ל כנ"ל וע"כ מוכח דס"ל להתוס' והרא"ש כשיטת הרשב"א ע"כ שפיר הוכיחו כן: ד) שוב ראיתי דג"ז אינו ראי' לפי המבואר בגיטין (דף פ"ט) דרב הונא ס"ל דאשה שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת לשני משום דס"ל דהך דרב המנונא שייך אף שלא בפניו ומבואר בשבת (ד' קכ"ח) ובתוס' ב"ב (ד' קנ"ג) דרב הונא עביד בכל מילי כרב. א"כ שפיר הוכיחו התוס' והרא"ש דבתובעת כתובה אינה נאמנת דאל"כ איך קאמרי התם אליבא דרב דמהימן במיגו דלא גרשתיך והא איהי נאמנת משום חזקה דרב המנונא דאין לומר דמיירי דהתחילה שלא בפניו דהא תקשה עדיין לרב הונא דס"ל להך חזקה אף שלא בפניו ועביד בכל מילי כרב א"כ תקשה עליו האי קושיא דמקשה הש"ס אליבא דרב ונדחה הוכחתי הנ"ל. והא שכתבו התוס' בכתובות (ד' פ"ט) בקושיתם דהא מצינו דריו"ח אית לי' דרב המנונא יע"ש ולפמש"כ ה"מ התוס' להקשות ביותר אליבא דרב הונא דס"ל בגיטין (ד' פ"ט) כרב המנונא וס"ל בכולי ש"ס כרב וכמש"כ: ה) ועכ"ז ראיתי דשפיר הוכחתי דהא כבר כתבתי דלמ"ד דשלא בפניו ג"כ שייך הך חזקה דרב המנונא מ"מ ז"א רק בניסת דלא תצא או להחמיר להצריכה גט משני דאל"כ תקשה ממה ששנינו במשנה כתובות דאם יש עדים אינה נאמנת לומר גרושה אני. או כתי' שכתבו התוס' בגיטין (ד' פ"ט ע"ב) דדוקא בהי' לה מיגו מתחלה אבל להנשא לכתחלה בודאי לכ"ע אסורה להנשא היכא דהי' שלא בפניו ע"כ אף לרב הונא דס"ל דשלא בפניו שייך ג"כ הך דרב המנונא יש מקום לאמר דהא דכתובות (ד' פ"ט) מיירי באמרה כן שלא בפניו ואף דאמרו שם בלשון נוכח עכ"ז הא כיון דהי' כן מתחלה שלא בפניו אמרינן