עין יצחק חלק ב צז

בלקוטי שמות סעי' ב' כתב באם יש לו ב' שמות מעריסה אברהם יצחק ועולה לתורה וחותם בהם ובפי כל נקרא רק באחד זהו קיצור השם ודי לכתוב אברהם יצחק. אך כיון שהכל קורין שם א' לבד טוב לכתוב ג"כ השם הזה כו' ועיין שם ס"ק ל'. לפ"ז י"ל דה"ה בנ"ד בשם צבי חייקל דהשם שקורין לו בפי כל רק חייקל הוא קיצור השם ואף לכתחילה אין לכותבו רק מצד דטוב לכתוב כו' כנ"ל. א"כ י"ל דזה אינו רק בשם הבעל והאשה עצמם אבל בשם אביהם יש לומר דא"צ לכתוב כלל לכתחילה שם שהוא קיצור השם לכ"ע וממילא הוי שינוי במה שא"צ לכתוב. ואף שהב"ח החמיר שם בתשובה במה שכתבו המכונה על דמתקרי בשם האב ע"ש. י"ל דז"א רק בשם כינוי של האב לפי הכרעת הרמ"א דצריך לכתוב לכתחילה אף כינוי בשם האב א"כ ממילא מקרי זה כמו שינה בכל דבר שצריך לכתוב לכתחילה דפסול וכמש"כ הרמ"א בסעי' ט' דאם כתבו לבסוף פסול אבל בשם שנקרא רק קיצור השם יש מקום להקל בשינוי בזה בשם האב. ואף דבאמת לדינא אין להקל אף בשינה בשם קיצור השם בשם האב דחלילה להקל בזה כלל וגם לכתחילה כותבין אף קיצור השם בשם האב מ"מ בנ"ד דאין השינוי בשם של הקיצור השם רק דהשינוי הוא במה שכתבו המכונה על מה שצריך לכתוב דמתקרי על שם קיצור השם שפיר יש לצרף זה לסניף לקולא כיון דאינו רק בקיצור השם של האב. ולכן אף לפי מש"כ הצ"צ בסי' פ"ג דבגט ע"י שליח גרע ביותר אף בשינוי בשם האב לכ"ע. וכ"כ רע"א זצ"ל בתשובה סי' קי"ז וסי' קי"ח ע"ש. מ"מ בנ"ד אף דהוי ע"י שליח מ"מ כיון דאינו רק השינוי במה שכתבו המכונה ע"כ לא שייך בנ"ד הטעמים של הצ"צ ושל רע"א הנ"ל לכל מי שיראה מה שכתבו שם לטעמיהם כיון דלא הוי שינוי בעצם השם. וע"כ דעתי מסכמת להכשיר הגט בפשיטות ומותרת להנשא בלא שום חשש מכל הלין טעמי: ידידם יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק. סימן לג א) נדרשתי מן רב גדול לחוות דעתי בעצתי ע"ד זוג א' אשר אשתו חטפה מבעלה ממון רב וזה כמה שנים שאין מיתדר ביניהם. וכהיום נגמר ביניהם שתחזיר לו ממונו והבעל יגרשה בג"פ והיא מתחייבת להחזיק בנם מהיום עד שיגדל ותשיאו אשה עם נדוניא כראוי. והאשה סומכת עליו שיעשה הגט באופן שלא יהיה לה חשש ותהיה מותרת להנשא. וחשש כת"ר לחשש גט מעושה וכמש"כ הבית יוסף בשם הרשב"ץ באה"ע סי' קל"ד בכזה. ודרש כת"ר ממני אם יכולין לסמוך על התורת גיטין בסי' קל"ד סעי' ד' שכתב להקל היכא דבשעת שגזלה מבעלה לא הזכירה אז כלל ענין הגירושין דאין זה בכלל גט מעושה וכפי סברת הבית יוסף בח"מ סי' ר"ה שהביא למה שהקשו בהך דגיטין (דף נ"ה) גבי סיקריקון דאגב אונסי' גמר ומקני. והקשו דהא הוי תליוה ויהיב ותירץ בתירוץ השני דשא"ה דלא הזכיר המתנה בשעת האונס רק נתן מעצמו כדי לפדות נפשו מן האנס דהוי מתנה: ב) הנני להשיבו כי לדעתי יכולין לסמוך על סברת התורת גיטין. וכן כתב הנתיבות בסי' ר"ה ס"ק ח' בשם המהרח"ש שהכריע לדינא כהך תירוץ של הב"י ולכך באנסוהו ונתן מעצמו מתנה להפטר מהאונס הוי מתנה עי"ש. וכן מוכרח סברא זו בכתובות (דף כ"ו ע"ב) בתוס' ד"ה וע"י נפשות אסורה לבעלה שכתבו אפילו לבעלה ישראל דשמא נתרצת כדי למצוא חן שלא יהרגנה כו' עכ"ל. וההפלאה שם הסביר לדברי התוס' הנ"ל דכיון דהאונס לא היה על הזנות רק שהיא מצלת א"ע מן האונס ע"י הזנות הוי זה כרצון עיי"ש. ומזה הוי סייעתא לתירוץ הב"י הנ"ל וכדברי התורת גיטין: ג) ואכתוב כאן מה שכתבתי מכבר לתרץ דברי הרמב"ם פ"ה מהל' יסודי התורה ה"ד וזהו שכל מי שנאמר בו כו' ואל יעבור ועבר ולא כו' הרי זה מחלל השם כו' וביטל מצות עשה אבל אין עונשין אותו. והנה שם ה"ו כתב אם עבר ונתרפא מהנך דאין מתרפאין מהם אפילו במקום סכנה עונשין אותו עונש הראוי לו. והקשו ע"ז דמ"ש ובאמת הדבר צריך ביאור. והעליתי לתרץ דברי הרמב"ם בהקדם הא דכתובות (דף כ"ו) דע"י נפשות אסורה לבעלה ישראל דחיישינן שמא נתרצית וכמש"כ ההפלאה שם דדוקא כשבא מתחילה לאונסה על הזנות זה מקרי אונס ומותרת לישראל אבל ברוצה להורגה ולא תבעה לזנות והיא רוצה להציל א"ע ממיתה ומפייסתו בזה שתבעל ליה כדי שירחם עלי' זה מקרי רצון ואסורה לבעלה ישראל עיי"ש וכן אי' בב"י ח"מ סי' ר"ה שתירץ למה דהקשו בגיטין (דף נ"ה) גבי סיקריקין דגזרו קמייתא ומציעתא כיון דקטלי אגב אונסי' גמר ומקני והא ה"ל תלוי' ויהיב ותירץ הב"י דשאני היכא שהאנס אינו תובע ממנו כלום אלא שרוצה להורגו וזה נותן לו קרקעו כדי שלא יהרגנו בזה אמרו דגמר ומקני וזהו כעין סברת ההפלאה בחילוקו הנ"ל. וי"ל דזה מקרי אונסא דנפשי' וכמו שמחלק הש"ס בב"ב (דף נ"ז) ובח"מ סי' ר"ה סעיף י"ב דשאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני: ד) וכיון דעיקר מה דכתב הרמב"ם דאין עונשין למי שעובר בעונש זהו נלמד מקרא דלנערה לא תעשה דבר וכמש"כ הרמב"ם שם והמל"מ שם בשם הרמב"ם בפ"ק ה' סנהדרין שכתב כן. וכ"כ התוס' ביבמות (דף נ"ד) עפ"י סוגית הש"ס דע"ז (דף נ"ד) דזה ילפינן מן ולנערה לא תעשה דבר ועיין בסנהדרין (דף ס"א ע"ב) בתוס' ד"ה רבא אמר פטור כו'. א"כ ליכא למילף מזה רק היכא דהיה האונס בשביל העבירה כמו בהא דולנערה לא תעשה דבר דמיירי באונסין אותה להבעל כמו דמפורש שם בקרא. אבל היכא דהאונס בא עלי' לא בשביל העבירה רק היא באת להנצל ע"י העבירה בזה לא מצינו למילף מקרא דולנערה כו' משום דזה מקרי רצון. רק למאן דיליף בע"ז (דף כ"ז) מן וחי בהם דס"ל דקאי גם על ג' עבירות ובצינעא דמותר אף לרפאות בהם וכעובדא דבן דמא דשם שהכישו נחש. אבל לדידן דקיי"ל דוחי בהם כו' קאי רק על שארי עבירות חוץ מן השלשה עבירות. ועיקר מילתא דאין עונשין להאנוס ע"ז. נלמד מקרא דולנערה לא תעשה דבר דאף בעשתה מעשה קאמר קרא דפטורה ממיתה וכמש"כ התוס' ביבמות (דף נ"ד). א"כ ליכא למילף רק דומיא דקראי. אבל היכא דהאונס בא עלי' שלא בשביל העבירה רק היא באתה להנצל ממנו ע"י העבירה בזה ליכא הילפותא דנא ע"כ דינו כרצון ונענש ע"ז בעונש הראוי לו ושפיר פסק הרמב"ם. כ"ז אמרתי כבר לכמה רבנים שהקשו ממני על דברי הרמב"ם הזה: ה) ומן דברי הרמב"ם דנא הוי סיוע לסברת הבית יוסף וכפי שכתב התורת גיטין דהיכא שאין האנס בא עליו בשביל זה רק הנאנס מעצמו מפייסו בדבר הזה דזה מקרי רצון בודאי בלא שום ספק דאם היה איזה ספק לא היו יכולין לעונשו כלל דהא ספק נפשות להקל וע"כ מוכח כן א"כ יש לנו לסמוך על דברי התו"ג בזה ולפ"ז אין לחוש בנ"ד לחשש גט מעושה. והנה ראיתי שנית בנתיבות סי' ר"ה ס"ק ח' שהביא בשם המהרח"ש בקונטרס מודעא ואונס באנסוהו ונתן מעצמו מתנה להפטר מהאונס הוי מתנה אבל כשמסר מודעא המתנה בטילה עכ"ל. א"כ לפ"ז עדיין יש לחוש בנ"ד דשמא ימסור מודעא ואז אף במקום אונס כזה המתנה בטילה וה"ה הגט. אך גם לזה אין לחוש דהא מבטלינן להמודעות א"כ ממילא הוי כמו שלא היה לנו מודעא מעולם כלל. ובמקום אונס כזה הא נתבאר דאין לחוש כלל וכפי סברת התו"ג: ו) ובעיקר הענינים הללו לצאת מחשש גט מעושה. נלע"ד