עין יצחק חלק ב צה

ע"ב) ד"ה דאתיוה בי תרי כו' דלא חיישינן שמא החתים במזיד עדים פסולין דאינו חשוד להכשילה וכ"כ התוס' בגיטין (דף כ"ז) ד"ה מעולם לא חתמנו כו' דאור"י דלא חשדינן ליה שישקר במזיד כו' דהא בעל שאמר גרשתי אשתי נאמן. ובב"מ (דף י"ח) בתוס' ד"ה מעולם לא חתמנו כו'. וכן מבואר בירושלמי גיטין פ"א ה"א וחש לומר שמא החתימו בעדים פסולין א"ר אבין אינו חשוד לקלקלה בידי שמים. וכ"כ הרא"ש בפ"א דגיטין סי' ב' ופ"ג דגיטין סי' ג' דאינו חשוד לקלקלה תדע דהא בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן כו'. ולכן זולת הטעם שכתב התורת גיטין בסי' ק"כ ס"ק י"ב על מה דהבעל נאמן מה"ת ע"פ דברי התוס' יבמות הנ"ל גבי חליצה. הנה בגט בידוע דהיא אשתו יש לנו עוד טעם להאמינו משום דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן דבידו לגרשה ולא חיישינן ליה שיכוין לקלקלה: ג) ובשיטת הרמב"ם פ' י"ב ה' גירושין ה"ה שכתב דלכן בעל שאמר גרשתי אשתי אינו נאמן משום שמא בגט פסול גירש ויקלקלה. והובא בב"ש סי' קנ"ב ס"ק ג' הנה במק"א הוכחתי דלדינא גם הרמב"ם מודה דלא חשדינן להבעל שיכוין לקלקלה. ושא"ה באומר גרשתי דזהו בגדר מה דקיי"ל דכל מה דאיכא לברורי מבררינן וכמבואר טעם זה ברמב"ם שם שכתב דאומרים להבעל אם כדבריך דגרשת אותה וחפץ אתה בהגירושין א"כ גרשה שנית בפנינו. ומזה הבאתי ראי' לדברי הט"ז בח"מ ריש סי' רצ"ו דבמיגו אם איכא לברורי מבררינן דהא בבעל שאמר גרשתי דנאמן זהו משום דבידו לגרשה ואפ"ה כתב הרמב"ם הטעם הזה דאם אמת הדבר גרש אותה עתה בפנינו. אבל היכא דלא שייך כן גם הרמב"ם מודה דלא חשדינן להבעל שיכשילנה ומהימן שפיר משום דבידו לגרשה. והארכתי בזה הרבה במק"א ואין העת גורם לי להאריך בזה: ד) ולפי מה שכתבתי הדעת נותן דאם ידוע שהיא אשתו ואין לנו עדים על הכרת שמותם ונכתב הגט ע"פ דברי הבעל דבדיעבד אין לפסול הגט. וידעתי למה שכתב התורת גיטין בסי' ק"כ ס"ק י"ב וס"ק י"ז בדברי החלקת מחוקק שם ס"ק ח'. וע"פ מש"כ יש לדון בדבריו הרבה ובפרט בניסת ודאי יש לנו לסמוך על דברי הבעל משום דהיה נאמן אז לומר גרשתי משום דבידו לגרשה ובפרט דנכתב בנ"ד ע"פ הכרת ע"א דהא קרוב ג"כ נאמן בזה. ע"כ יש לנו בנ"ד לסמוך על דברי העד קרוב שאמר כי במכתביו שהיה כותב להם היה חותם בשמו יעקב יוסף בן מנחם נחום. וכן אמר הבעל אז דלא חשדינן ליה שיקלקל אותה ולא מהימנינן ליה במה שמערער הבעל עכשיו. וכעין זה כתב בחוט השני בסי' י"ז גבי אמתלאה דהיכא דאמר דעשה איסור לא מהימנינן ליה לעקור דבריו הראשונים. וה"ה בנ"ד דכיון דאמר בעת הגט דהיה חותם כן במכתביו ע"כ אינו נאמן לחזור מדבריו הראשונים במה שאמר דעשה איסור אז דהי' כוונתו לקלקלה ואינו נאמן לעקור למה שהוחזקה כבר למגורשת בפנינו. ואף שבעירו באברויסק לא נודע בשם יעקב יוסף רק בשם יוסף לבד. מ"מ יכול להיות כי במכתביו שהיה כותב לאשתו וחותמו היה חותם בשם יעקב יוסף בן מנחם נחום. ויכול להיות כי גם שם העריסה שלו היה כן בשם זה ואין זה מקרי נשתקע כיון דלפעמים היה חותם בשם זה. וגם הא שם הנשתקע דפסול אין זה רק מדרבנן וכמש"כ החמדת שלמה בסי' ס"ו ומתרצינן מעצמינו כן כדי שלא לעקור לדבריהם הראשונים כיון דנאמנים בזה. וכן בשם האב אם החזיק כן בשם זה לשם אביו הא מבואר דבניסת דאין לכופו להוציאה. וגם הא בניסת יש לנו לסמוך על דברי העה"ג בזה וכמש"כ במק"א. וע"כ לדינא אין לנו לכופה להוציאה מבעלה. והנני מסכים לדעת כת"ר שיחי': סימן לא נשאלתי לחוות דעתי ע"ד גט א' הנשלח מטשיקאגע לנויארק והיה בו כמה ריעותות גדולות. א') בהגט נכתב אפרים ניסן וכו' ובאמת קורין אותו שם רק בשם ניסן ולפעמים בשם ניטן. ב') שכתבו המכונה נייטן בשני יודין ובאמת היו צריכין לכתוב בחד יוד. ג') שכתבו דמתקרי פריינק בשני יודין ובאמת היו צריכין לכתוב פרינק בחד יו"ד. ד') שם האשה נכתב שרה דאברה ובאמת כיון דרובא קורין אותה בשם שרה לבד ומיעוטא בשם דאברה לבד. א"כ היו צריכין לכתוב שרה דמתקריא דאברה. והנה בהכתובה שתחת יד האשה נכתב שם האיש בשם אפרים ניסן ושם האשה דאברה שרה. וידוע שקשה לסמוך בזה על הכתובה: א) והנה דעת כת"ר להכשיר על אופן כזה שהאשה תמנה איש אחד בעיר ניישטאדט שיהיה שליח קבלה עבורה שם כיון ששם קורין אותו בשם אפרים ניסן. לדעתי קשה לעשות כן כפי מה שכתב הגט מקושר שהובא בפתחי תשובה סי' קמ"א ס"ק ג' עיין שם. ולכאורה אין עצה בזה רק שהאשה תסע בעצמה לעיר ניישטאדט. אך לפי שזה קשה מאוד ע"כ יש מקום להקל בזה אם יבורר אשר בעיר ניישטאדט קורין אותו בשם אפרים ניסן וכמו שכתב כת"ר. כי יש לסמוך בזה על דברי המל"מ פ"ג מה' גירושין דין י"ג שדעתו להקל במקום עיגון אם כתב את השם שיש לו במקום אחר לעיקר וכו' ובפרט אם יש עוד צדדים להקל כו' והובא בפתחי תשובה סי' קכ"ט ס"ק ט' וס"ק ל"ג עיי"ש. ע"כ ה"ה בנ"ד דאף דבמקום כתיבה ונתינה אין קורין אותו בשם אפרים ניסן עכ"ז כיון דבעיר ניישטאדט קורין אותו בשם אפרים ניסן ובצירוף מה שנכתב בכתובה בשם אפרים ניסן. דברי מהרש"ק הם דברי טעם דאף דעל שם הנכתב בכתובה קשה לסמוך דיש כמה חולקים עליו. מ"מ יש לצרף זה לדברי המל"מ הנ"ל דבכתב שם העיקר לשם שיש לו במקום אחר דכשר במקום עיגון ושעת הדחק: ב) ולרווחא דמילתא עצתי בזה שתסע האשה לעיר אחרת במדינת אמעריקא אשר שם כל השמות שוין הן. היינו שם אפרים ניסן שקורין אותו בניישטאדט. ושם ניטן שקורין אותו בנויארק. ושם פרינק שקורין אותו בטשיגאגא ובעיר אחרת אין יתרון לשם אחד על חבירו ואין שם לא שם עיקר ולא שם טפל. ע"כ יותר טוב שתסע האשה לעיר אחרת סמוכה ותקבל שם את הגט. ויפרסמו שם בביהמ"ד כי יש להבעל שלשה שמות הללו בשלשה עיירות שונות. ע"כ נתבאר על נכון במה שנכתב בגט בשם אפרים ניסן. וע"ד מה שכתבו בגט נייטן בשני יודין דעתי כן אם קורין השם ניטן לפעמים נייטן בציר"י יש להקל בזה עפ"י מה שכתב בפתחי תשובה בקונטרס השמות בשמות נשים אות פ' מה שהביא שם בשם שו"ת בית דוד דהיכא דקורין השם לעז בציר"י אין להחמיר אם נכתב בשני יודין יע"ש. וכן בשם פריינק דעתי ג"כ שאם קורין אותו לפעמים בציר"י ג"כ יש להקל אף אם כתבו בשני יודין. אך העיקר שיחקור כת"ר אם נתחזק שם האיש שלשים יום בשם פרינק דאז יש להקל בנ"ד כנ"ל: ג) וע"ד שם האשה שכתבו בהגט שרה דאברה. ובאמת כיון דרובא קורין אותה בעיר נויארק בשם שרה ומיעוטא בשם דאברה דהן שני שמות מחולקים. ומבואר באה"ע סי' קכ"ט סעי' י"ד דמי שיש לו שני שמות כותבין ראובן דמתקרי שמעון ואם כתב ראובן שמעון יש מי שאומר שהוא פסול. א"כ לכאורה יש להחמיר בנ"ד אמנם לפי מש"כ הב"י שם דדוקא כשנקרא במקום הנתינה בשם א' ובמ"כ בשם אחר אז פסול וכמו שכתב הב"ש שם ס"ק כ"ד. א"כ לפ"ז יש להקל בנ"ד. ואף דהג"פ חולק ע"ז מ"מ לדעתי העיקר הוא כדברי הב"י ויש לי ראיה ע"ז ועת לקצר. ועוד נ"ל כיון דבעיר ניישטאדט קורין אותה בשם דאברה שרה וכמו שנכתב בכתובה. ע"כ שפיר כתבו בשם שרה דאברה דאף שכתבו בהגט את השמות בהיפוך ממה שנקראת בעיר ניישטאדט. עכ"ז הא בספר ישועות יעקב המובא בפתחי תשובה ס"ק ל"ו דעתו דכשר בדיעבד כזה: