עין יצחק חלק ב צד

ובמ"נ דאם כתבו כפי השם שהחזיק לאביו שם דכשר כיון דלא ידעי שם במ"כ ובמ"נ כלל מן השם שיש לו באמת וכנ"ל. דממילא ה"ה במה דהחזיק שם לכהן זמן רב וסברו הכל שם שהוא כהן ע"כ ממילא לא שייך חשש לעז דעיקר הפסול הוא בזה ג"כ משום חשש לעז וכמש"כ האחרונים. א"כ בכה"ג דסוברים במ"כ ובמ"נ דהוא באמת כהן דהוחזק שם לכהן זמן רב א"כ ממילא לא שייך חשש לעז בזה כמו בשם השינוי של האב דמהני מה דהוחזק שם ולא ידעי כלל משם אביו האמיתי כנ"ל: יד) ולכאורה יש להביא קצת ראיה לזה ולדון דאף מי שאינו כהן באמת עכ"ז כיון דהוחזק לכהן יכולים לכתוב עליו דהוא כהן. דאל"כ יש להעיר לפי מה שכתב המג"א בסי' ר"א ס"ק ד' דאין אנו בקיאים ביחוסי כהונה ע"ש. א"כ לפ"ז יש להעיר איך כותבין כהן לכתחילה בגט הא לכתחילה בודאי יש לחוש שמא הוא אינו כהן באמת וכתיבת כהן בגט אין זה לעיכובא. וע"כ מוכח דבאמת זה אינו חשש כלל דכיון דהוחזק בפי כל לכהן א"כ ממילא צריכין לכתוב עליו דהוא כהן כמו דהוחזק. א"כ ה"ה בנ"ד כיון דהוחזק עכ"פ שם לכהן לא שייך חשש לעז כלל בזה. ואף דעל זה הראיה קשה לסמוך משום דיש לחלק בפשיטות בזה. אך כעין זה מצינו בב"מ (דף ק"ד) וב"ב (דף ז') בהאומר בית כור אני מוכר לך כו' והוא דמתקרי בית כור. הרי דאף דבאמת אינו כן עכ"ז כיון דנקרא כן בפי כל ע"כ שפיר שייך ע"ז לשון בית כור וה"ה בנ"ד ועיין בב"ב (דף ל') נכסי דבר סיסין כו' וקצרתי: ענף ד טו) ועוד דהא כבר כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ב בקונטרס מיוחד על גט שכתבו כהן על אינו כהן דיש להכשירו במקום עיגון וביארתי שם בטוב טעם הכל על נכון בעז"ה. והנה כעת נזכרתי מה דיש להעיר בעיקר מילתא דנא מן מה דכתב החלקת מחוקק באה"ע סי' י"ג ס"ק ז' ובב"ש ס"ק י"ג שם להשיג על המהר"ם מלובלין סי' קי"ז שכתב בגט א' דטעה הסופר וכתב בגט הראשון לוי והוא לא היה לוי וכתבו גט שני דהעלה להקל שלא להמתין צ' יום לאחר גט שני ע"פ סברת הר"ת דגיטין (דף צ') והשיגו עליו כי דין של הר"ת הוא דוקא בגט הניתן משום חומרא אבל אם גט הראשון הוא בטל מן הדין בזה צריכין להמתין צ' יום לאחר גט שני ע"ש. א"כ מבואר להדיא בח"מ ובב"ש דס"ל בכתבו לוי על מי שאינו לוי דהגט בטל מן הדין. א"כ ה"ה בכתבו כהן על מי שאינו כהן הגט בטל מן הדין. ומוכח מזה דלא כמש"כ בספרי להקל בזה במקום עיגון. ותמהני על הנו"ב במ"ק סי' פ"ט ובנו"ב מ"ת סי' ק"ט ששקיל וטרי בזה וכן רע"א זצ"ל בתשובה ולא הביאו להעיר מן הך דסי' י"ג בח"מ וב"ש הנ"ל. אכן באמת י"ל דהמהר"ם מלובלין דס"ל שם לדמות עובדא זו להך דגיטין (דף צ') בתוס' שם בשם הר"ת בגט הניתן רק מפני חומרא ולעז ולא מן הדין משום דס"ל באמת כמו שכתבתי בספרי באר יצחק להקל בכתבו כהן על מי שאינו כהן אם הוא מקום הדחק. ע"כ שפיר דימה זה המהר"ם מלובלין שם להך דהר"ת משום דס"ל להמהר"ם מלובלין דגט זה אינו בטל מן הדין. ומיושב באמת לפ"ז השגת הח"מ והב"ש הנ"ל עליו. ויהיה סייעתא מן המהר"ם לובלין הנ"ל דס"ל כמש"כ בספרי שם: טז) אך בנ"ד דהוחזק לכהן בעיני כל במ"כ ובמ"נ בודאי יש להקל במקום עיגון וכמש"כ בשינוי בשם אביו כנ"ל. ואחר כותבי כ"ז מצאתי ראיתי בשו"ת מים חיים מהגאון ר' חיים כהן ראפפארט זצ"ל מאוסטרהא סי' מ"א בגט א' שכתבו עליו הלוי והוא אינו לוי והוחזק שם ללוי בעיני כל. דכתב לדמות זה לשינה שם אביו והוחזק והעיר ג"כ בכמה ענינים כעין מה שכתבתי וכוונתי לדעתו בעז"ה. ואף דשם מיירי בנשאת ובנ"ד הא לא נשאת עכ"ז הסברות שלו כפי מש"כ שם זה שייך ג"כ לדון להקל מטעם זה אף בלא נשאת ע"ש. ומה שכתבתי בספרי באר יצחק סי' י"ב סוף ענף ו' להחמיר בכזה בקיבלה הגט ע"י שליח דזהו ע"פ דברי הצ"צ סי' פ"ג דכתב להחמיר בגט ע"י שליח. זהו דוקא בשינו שם אבי האשה מהטעם דלא עשאו שליח לגרש אשה זו כלל כמש"כ שם הצ"צ. אבל היכא דנעשה השינוי בשם אבי האיש לא שייך סברא זו דהא אומר בפיו בפירוש דהוא מגרש את אשתו. וגם בעיקר דברי הצ"צ העיר בתשובת רע"א זצ"ל סי' קי"ז להקשות עליו. ושם בסי' קי"ח כתב רע"א לדון מטעם אחר דלכן גרע ע"י שליח משום דכיון דיש ריעותא בהגט אינו נאמן השליח לומר דהוא שלוחו של הבעל הלז כו' ע"ש. וי"ל דזהו דוקא היכא דליכא עדים אחרים להעיד ע"ז זולת השליח. אבל בנ"ד דהב"ד שסידרו את הגט יודעים מזה באר היטב ע"כ לא שייך להחמיר מטעם הלז ג"כ בנ"ד. ובפרט דהוחזק שם במ"כ ובמ"נ בשם זה כפי שנכתב בהגט וגם לא ידעו שם מן שם אחר של אביו והוחזק שם לכהן מכבר ע"כ אין זה מקרי ריעותא כלל דהא לפי דעתם דהיו סוברים באמת דכן הוא שמו של אביו כפי שנכתב בהגט והוא כהן ע"כ לא היה באפשרי בידם לכתוב באופן אחר לפי דעתם וע"כ אין זה מקרי ריעותא כלל. ולכן יש להקל בנ"ד אף דהיה הגט ע"י שליח כיון דהוא מקום עיגון: ידידו יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק סימן ל נשאלתי ע"ד גט א' שנכתב בו שם הבעל יעקב יוסף בן מנחם נחום כי כן הגיד אז הבעל שנקרא כן בשם זה וכן אבי האשה אמר כי במכתביו שהיה שולח להם היה חותם כן וכן אמר אז גיסו של המגרש. ועכשיו אחר הגט מערער הבעל כי בעירו באברויסק נקרא רק בשם יוסף וכן אביו נקרא רק בשם נחום. ובפי כל נקרא במחנם במקום כתיבת ונתינת הגט בשם יוסף לבד. וכת"ר סידר לכתוב יעקב יוסף דמתקרי יוסף בן מנחם נחום דמתקרי נחום. והאשה ניסת כבר ואינה שומעת להפרד מן הבעל שניסת לו. ודעת כת"ר וכן דעת שארי הרבנים הגאונים דמחנם שלא להפרידה מבעלה. וביקשו ממני לחוות דעתי בזה: תשובה בקצרה א) והוא דהא בעת הגט אמרו כן אבי האשה וגיסו והיו נאמנים אז משום דהוי עביד לגלויי דהא אמרו כי במכתביו שהיה שולח להם היה חותם כן בשם יעקב יוסף בן מנחם נחום והם קרעו המכתבים לאחר הגט אבל בעת הגט הי' ת"י המכתבים א"כ היה אז מילתא דעביד לגלויי בקל דהא אז אם אמרו להם שיראו המכתבים היו מוכרחין להראות המכתבים וע"כ הוי זה אז עביד לגלויי בקל והיו נאמנים אז ע"ז. וכדין המבואר בסי' ק"כ דאף קרוב נאמן ע"ז. וכן הא גם בדיעבד אם נכתב ע"פ דברי הבעל בעצמו הא דעת הח"מ באה"ע בסי' ק"כ ס"ק ח' דאף בלא שעת הסכנה נאמן הבעל להכשיר בדיעבד [וידעתי למש"כ שם התורת גיטין על דברי הח"מ] וזהו משום דמדאורייתא נאמן הבעל על שמו וכמש"כ התוס' כה"ג ביבמות (דף ק"ו) ד"ה ורבא כו' בסה"ד. והא דאמרו שלא לכתוב הגט ע"פ דברי הבעל אף בידוע דהיא אשתו וכמש"כ הב"ש בסי' ק"כ ס"ק ד' זהו רק מדרבנן. והנה המהרש"א לב"ב (דף קס"ז) כתב בכוונת הרשב"ם דשם דלכן צריכים להכיר שמותם משום דחיישינן שיקלקלה במתכוין. ועיין במהרש"ל שם ובגט פשוט סי' ק"כ ס"ק י"א מזה: ב) וזהו רק מצד חומרת חז"ל התם אבל מן הדין לא חיישינן שיכוין לקלקל לאשתו וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ב'