עין יצחק חלק ב צג

הרא"ש וסייעתו עם הסמ"ג וסייעתו בפירושם להך והוא דאתחזק כו'. וכמש"כ בארוכה מזה בספרי שם דנידון כזה תלוי בפלוגתתם. ע"כ יש לנו ספק ספיקא להיתירא בנ"ד. וידוע מה שכתבו הפוסקים להתיר בכמה עגונות ע"י ס"ס דפלוגתא וזה לא מקרי ס"ס נגד חזקת איסור א"א משום דשאני ספיקא דדינא כמו שכתבו האחרונים דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין. ובמק"א הארכתי בזה הפרט ובפרט בנ"ד דלא הוי רק חשש דרבנן וכנ"ל. וגם בספק א' יש לדון להיתירא דהוי כמו כל ספק דרבנן דאזלינן לקולא. אך אין אנו צריכין לזה דהא יש לנו ספק ספיקא מעליא: ח) ועוד דהא יש לנו ע"פ שיטות רוב הפוסקים לדון להיתירא ואף דאין זה מטעם אחד עכ"ז הא מבואר בח"מ סי' כ"ה ש"ך ס"ק י"ט וביו"ד סי' רמ"ב דבאיסור דרבנן יש לנו לדון למיזל בתר רובא אף דאינן מסכימים מטעם אחד יע"ש א"כ בנ"ד הא אינו אלא חשש מדרבנן כנ"ל. ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ז'. וע"כ יש לנו ע"פ שיטות הפוסקים דיש מהן דס"ל להקל בשינה שם אביו לגמרי בכל גווני ויש מהן דיסברו להקל היכא דלא ידעו ולא עברו על תקנת חז"ל בפשיעה כנ"ל. א"כ יש לנו עפ"ז שיטות רוב פוסקים דלדידהו מותרת האשה להנשא ואף דאין זה מטעם אחד עכ"ז בדרבנן יש לנו להקל עפ"ז. וכיון דבנ"ד הוחזק שם מזמן רב כן בשם אביו דאין זה רק דרבנן ע"כ יש לנו לסמוך להקל על סמך הרוב הנ"ל: ענף ג ט) וכן יש לנו לסמוך על הגהות תוס' יו"ט לטור אה"ע הנדפס בחי' הרשב"א לקידושין בסוף. עלה דאה"ע סי' קכ"ט דכתב דאם החזיק לאביו בשם השינוי דמהני כמו דמהני בשמו. וגם הא הגט מקושר בס"ק כ"ג העלה דמהני החזיק שם אביו כמו דמהני החזיק בשמו. וגם ראיתי בספר נודע בשערים על אה"ע סי' קכ"ט סעי' י' דהביא תשובה בשם הגאון ר' חיים מוואלאזין זצ"ל בגט א' שהחזיק שם אביו במקום כו"נ שלא בשמו האמיתי שהיה לו והעלה להתיר ע"פ הטעם דכיון דלא ידעו במקום כו"נ של הגט מן שמו של אביו רק סברו דאביו נקרא בשם שהחזיק לו בנו ע"כ אין לפוסלו משום לעז דלא שייך חשש לעז בזה כיון דאינם יודעים שם מן השם שיש לאביו במק"א והאריך בזה. וכן ראיתי בתשובת בית דוד סי' כ' שהעלה להקל היכא דאינם יודעים מן השם שיש לאביו במק"א. ואף דמן התה"ד סי' קל"ח שכתב הטעם דאין יכול להעלות שם אחר לאביו לא נראה כן. מ"מ העיקר לדינא דהטעם הוא משום לעז דמקום כו"נ כו'. א"כ לפ"ז בנ"ד דאינם יודעים מן השם שיש לאביו במק"א ע"כ יש להקל בנ"ד: י) ולענ"ד נראה להסביר זה ביותר ביאור דאף דנימא לחוש לחשש לעז של מקום דירתו שהיה לאביו היינו אולי תבא האשה להנשא שם ע"פ סמך הגט שיש בידה לראיה על הגירושין דאז יוציאו לעז באותו העיר. דזה אינו רק בזמן הקודם דלא היו גונזין הגט והיה נשאר הגט בידה לראיה כמבואר בב"מ (דף י"ח). אבל האידנא דגונזין הגט כמבואר בסדר הגט סעי' פ"ו ובב"ש סי' ק"ל ס"ק א' וברדב"ז ח"ג סי' ת"מ. א"כ לא שייך לעז מן אנשי מקום אחר וכיון דבמקום כתיבה ונתינה אינם יודעים כלל מן השם האחר שיש לאביו. א"כ בעת כו"נ ובמקום כו"נ דהוחזק שם בשמו ובשם אביו רק כפי השם שכתבו ע"כ ממילא לא שייך חשש לעז בזה. ומה שיש לדון בזה דהא קיי"ל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אף שבטל הטעם. הנה כתבתי כבר בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ו' להאריך בזה הפרט והעליתי דבכה"ג לא שייך להחמיר משום דבר שבמנין כו' ע"ש. ועוד דהא פסול שם אביו לא היה מעולם התקנה ע"ז למיפסל ליה בפירוש רק דילפינן זה מן שינה שם עירו ועירה דפסלו חז"ל לחוש לחשש לעז וכנ"ל ע"כ לא שייך לדון בזה כלל להך דבר שבמנין וקצרתי: יא) ולכאורה יש להוכיח כדברי התה"ד סי' קל"ח שכתב בפשיטות דאין יכול הבן להחזיק לאביו שם אחר וכמש"כ הב"ש בשמו בס"ק כ'. דהנה בב"ב (ד' קט"ו ע"ב) אמרינן למילף דבני בנים ה"ה כבנים לנחלה מן הא דכתיב אלה בני שעיר וצבעון וענה כו' מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ענה. וכ"כ התוס' בפסחים (דף נ"ד) ד"ה אלה בני שעיר כו' ע"ש. ואי נימא דיכול הבן להחזיק לאביו שם אחר א"כ י"ל דמסתמא לא היה ידוע לכל ממה שבא צבעון על אמו. והיו סבורים שהוא בנו של שעיר והוחזק בפי כל בשם בנו של שעיר ובאמת אף שהיה בנו של צבעון עכ"ז נכתב ג"כ שהוא בנו של שעיר. וי"ל דאשמעינן הך קרא למיכתב עליו דהוא בנו של שעיר להורות לנו דשייך לכתוב בנו של אביו אף בשינוי השם ונפ"מ לכמה ענינים. אכן לפי התה"ד אתי שפיר דהא אינו מועיל החזקת שם אחר לאביו. וע"כ שפיר הוכיחו ממה דנכתב בני שעיר דבני בנים ה"ה כבנים. אכן באמת אין זה ראיה כלל דעדיין י"ל דהיכא דידע הבן מן שם אביו האמת איך הוא רק דרוצה לשנות לאביו בשם אחר. בזה שפיר י"ל עדיין דשייך לכתוב ע"ז לשון בן מי שיש לו שם כזה עכ"פ בפי אחרים שלא בטעות. אבל היכא דאינו יודע הבן את אביו האמיתי שלו רק ע"י טעות סובר שזה האיש האחר הוא אביו כמו בענה דטעה וסבר דהוא בנו של שעיר א"כ מקרי זה הוחזק בטעות ע"כ לא מהני בזה מה דהוחזק ע"ש בנו של שעיר וזה פשוט. וכן י"ל בזה עוד לפמש"כ הרשב"ם בב"ב (דף קט"ו ע"ב) שם מדכתיב בני שעיר יושבי הארץ דענה היה יורש של שעיר. א"כ שפיר הוכיחו מזה דבני בנים ה"ה כבנים לירושה דאל"כ אף דשייך לכתוב בנו של שעיר ע"י מה דהחזיק א"ע בשם אביו כזה עכ"ז אין לו דין יורש שלו. [והנה בוישלח פ' ל"ו פסוק כ"ד כתיב ואלה בני צבעון ואיה וענה כו' ברעותו את החמרים לצבעון אביו משמע מזה דענה ידע דצבעון הוא אביו וקצרתי]. וע"כ עדיין י"ל דאף ע"י מה דהחזיק לו לקרות א"ע ע"ש אביו בשינוי השם דשייך ג"כ להיות מועיל בזה הוחזק כמו דמהני הוחזק גבי שמו: יב) ועוד דאף דנימא דלא שייך למכתב בן מי שיש לו שם כזה היכא דבאמת אין לאביו שם כזה השינוי עכ"ז גבי גיטין אין למיפסל. דהא כבר נתבאר דשיטת הפוסקים הוא דשינה שם אביו אינו פסול אלא מדרבנן משום חשש לעז רק היכא דנתבטל הספירות דברים ע"י זה השינוי אז י"ל דבטל מה"ת. א"כ היכא דהוחזק למקרי בשם אביו בשם השינוי שהחזיק א"ע דבכה"ג אינו בטל מה"ת דבזה לא נתבטל הספירות דברים כנ"ל בארוכה. ועיקר הפסול בזה הוא רק מדרבנן משום לעז כנ"ל. א"כ היכא דבני מקום כתיבה ונתינה אינם יודעים מן השם שיש לאביו במק"א דלא שייך חשש לעז בזה. א"כ זה דומה ממש לשינוי שם מקום לידה דאף דהוי שקר גמור מ"מ כשר בדיעבד במקום הדחק. אך הפוסקים כתבו לחלק דשאני שינוי שם אביו די"ל דהוי שינוי במה שצריך לכתוב א"כ יש בזה חשש לעז וכמש"כ בספרי באר יצחק. או דשם אביו דומה לשם מקום דירתו דנפסל ג"כ משום חשש לעז וכמש"כ הפוסקים. א"כ היכא דהוחזק כאן במ"כ ובמ"נ בשינוי השם לאביו ואינם יודעים כלל מן שם אביו האמת איך הוא נקרא. א"כ כיון דלא שייך חשש לעז בכזה ע"כ אף דנימא דלא שייך ע"ז לשון הנכתב דהוא בנו של מי שיש לו שם השינוי כזה. עכ"ז הגט כשר בדיעבד במקום עיגון כיון דלא שייך לעז בזה ודומה לשינו מקום לידתו וכנ"ל: יג) ועדיין יש לדון להחמיר בנ"ד במה שכתבו עליו הכהן ובאמת אינו כהן דאף דנימא דמהני החזקתו לשם אביו בשינוי השם האחר עכ"ז במה דהחזיק א"ע לכהן במ"כ ונתינה זה אינו מועיל כלל להיות נכתב עליו הכהן. אך גם בזה י"ל דמהני מה דהוחזק לכהן שם אף דהוי בשקר גמור דהא עיקר חומרת הנו"ב במ"ק סי' פ"ט להחמיר בכתבו כהן על מי שאינו כהן משום דזה דומה לשינו שם אביו דפסול משום חשש לעז כו'. וכ"כ בכמה תשובות האחרונים להחמיר ע"פ טעם זה. א"כ כמו דמהני מה דהחזיק שם אביו בהשינוי השם שם במ"כ