עין יצחק חלק ב צ

צריך תנאי כפול והובא בטור אה"ע סי' ל"ח ובטור ח"מ סי' רמ"א. וע"כ בנ"ד כיון דלא היה ת"כ א"כ לשיטת הרא"ש יש להכשיר גט השני. ע"כ אין מקום להחמיר בנ"ד לכל השיטות. ואף דאין ההיתר בנ"ד מטעם א' לכל השיטות דהא לרוב שיטות הטעם הוא להקל מחמת גט הראשון דהוי שינוי בדבר שא"צ לכתוב. ולשיטת הרא"ש הטעם הוא להקל מחמת גט השני דלא היה ת"כ ואף דהוי במעכשיו דעת הרא"ש דגם במעכשיו בעינן ת"כ. עכ"ז הא העליתי בספרי באר יצחק סי' ז' דאף בדאורייתא יש להקל היכא דהוי היתר לכל השיטות אף דאינן מסכימים לטעם אחד. וכש"כ בדרבנן וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' כ"ה דאף היכא דאין מסכימים הרבים להקל מטעם אחד ג"כ מהני ע"ש בספרי. וכיון דעיקר החשש בנ"ד בגט הראשון בחשש שינה שם אביו זהו רק מדרבנן. וכמש"כ הג"פ וש"פ דזה נובע מפסול שינה שם עירם דאינו רק מדרבנן וכמש"כ כן רע"א זצ"ל בסי' קי"ז. ע"כ יש להקל בפשיטות בנ"ד אף דלא הוי מטעם אחד. ובספרי שם הבאתי ראיה לזה מירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב ע"ש. ומה דיש לחלק לפי סברת הש"ך בח"מ סי' כ"ה שם דאם הם לפנינו שאני. הנה כבר השיג עליו הבית אפרים ביו"ד בק"ה סי' ל"ט ס"ק י"ג בשם המהרי"ט ח"ב סי' ט' דאינו מחלק בזה. ועיין בירושלמי הוריות פ"א ה"א וקצרתי: ענף ג יא) ועוד דהא יש בנ"ד שלשה ספיקות להקל והוא דהא המחבר באה"ע סי' ל"ח סעי' ג' הביא פלוגתת ראשונים אי בעינן ת"כ במעכשיו. ואף דהביא דעה הראשונה שם בסתם ודעה אחרונה בשם יש חולקין עכ"ז הוי ספק השקול דהא הובא בבית יוסף שם דהרבה פוסקים ס"ל דבעי ת"כ אף במעכשיו. ואף דמבואר באה"ע שם סעי' ד' די"א דלא בעינן בתנאי ד' דברים אלא במקום חומרא ולא במקום קולא. עכ"ז הא כתב בתשובת משאת בנימין בסי' ע"ה בגט מווינא ובסי' ע"ו בשם מו"ר המהרש"ל בתשובה סי' כ"ה דהעיקר לדינא דבגיטין בעינן ת"כ אף במקום קולא. ודלא כהמהר"ם מלובלין בסי' קכ"ב ע"ש. ומשמע מהמ"ב והמהרש"ל דאף במקום מעכשיו בעינן ת"כ דהא בכל גט אומר לה הא"מ מעכשיו כו'. ואפ"ה כתבו להקל משום דלא היה ת"כ א"כ לכה"פ הוי זה ספק השקול: יב) ובענין זה ראיתי להמל"מ פ"ו ה' אישות ה"א בד"ה ואם חסר התנאי א' מהם כו' שתמה על הרמב"ם וסיעתו דס"ל במעכשיו לא בעי ת"כ דלפ"ז בתנאי דלעבר לא בעי ת"כ. דלפ"ז מאי מקשה הש"ס בקידושין פ' האומר דלר"מ חנקי מבעיא לי' והא התם בסוטה דהוי תנאי לשעבר דלא בעי בזה ת"כ כיון דהמעשה בתנאי לשעבר חל מעכשיו ונשאר בצ"ע ע"ש. גם הוכיח מזה דאף בתנאי לשעבר בעי ת"כ. ולענ"ד אין זה קשה כלל דהא מבואר בסוטה (דף י"ח ע"ב) דר"מ אומר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא. וכן פסק הרמב"ם בה' סוטה. ואפשר דס"ל להרמב"ם דר"מ לא פליג על ת"ק רק מוסיף על דברי הת"ק. עכ"פ הא ר"מ דס"ל דסוטה נשבעת על להבא שלא אטמא ע"כ שפיר מקשה הש"ס על ר"מ חנקי מבעי ליה ואין זהו סתירה כלל ולהוכיח מזה על תנאי לשעבר ובמק"א הארכתי בזה ואכמ"ל: יג) נחזור לעניננו דבנ"ד יש להסתפק הרבה ספיקות. ספק א' דילמא היה גט הראשון כשר. ועוד ספק שמא הלכה דאף במעכשיו בעי ת"כ. ועוד ספק שלישי שמא היה אמירת התנאי שלו לאחר נתינת הגט לידה. אך בזה הספק השלישי יש לדון עדיין לשיטת הרמב"ם דס"ל בפי' מעשה קודם לתנאי היינו עשיית המעשה ואפ"ה פסק דבמעכשיו אף במעשה קודם לתנאי מהני התנאי ואף דלא הוי ת"כ. ואף דהטור בסי' ל"ח תמה עליו דהא אין לאחר נתינת גט כלום משום דבגט לא מהני חזרה אף בתכ"ד. אך הב"י שם והכ"מ בפ"ו ה' אישות תירצו לדברי הרמב"ם דס"ל דשאני תנאי מחזרה דהוי כעין פירוש ותשלום דבריו הראשונים ע"כ מהני התנאי בזה אף לאחר עשיית המעשה ע"ש. א"כ לשיטת הרמב"ם הנ"ל יש להחמיר בנ"ד אף דנימא דהיה התנאי לאחר הנתינה משום דהיה עכ"פ בתכ"ד ולא הוי בתורת חזרה רק בלשון תנאי: יד) אכן י"ל דגם להרמב"ם יש להקל אם היה התנאי לאחר הנתינה לידה דהא שיטת הרמב"ם בפ"א ה' גירושין והובא באה"ע סי' קל"ו סעי' א' דהמגרש צריך שיאמר ה"ז גיטך ואם לא אמר ה"ז גט פסול היינו רק מדרבנן. וכתב שם הב"ש ס"ק א' דאף דבקידושין אם לא אמר אין בזה חשש קידושין כלל דשאני בגט דלשון הגט הוא לשון הבעל כו' מיהו הטור והר"ן כתבו דאם אינו מדבר כלל הגט בטל מה"ת עכ"ל הב"ש. הרי דשיטת הרמב"ם דלשון הגט דהוא לשון הבעל הוי כמו שאומר בפיו בע"פ. ע"כ יש לדון דכיון דנוסח הגט הוא דתיהויין רשאה ושלטאה למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצביין ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם כו'. וכיון דשיטת הרמב"ם הוא דמה שכתוב בהגט הוי כאומר בע"פ. א"כ לפ"ז התנאי שאמר לה שלא תנשא קודם ממני הוי זה כמו חזרה וסותר לדבריו הראשונים דהא בעת נתינת הגט לידה הוי כאומר בע"פ דלא ימחא בידה מיומא דנן כו'. וכיון דהתנה תנאי זה לאחר הנתינה א"כ הא הבעל והב"ד ימחו בידה שלא תנשא תיכף מקודם שיקויים התנאי היינו שישא הבעל המגרש מקודם לאיזה אשה כו'. ע"כ הוי זה בגדר חזרה ממש דלא מהני בגיטין אף בתכ"ד. ואין זה דומה לכל התנאים די"ל בהו דהוי כמו פירוש ולא חזרה. משא"כ בתנאי שבנ"ד הוי זה בגדר חזרה דלא מהני בתכ"ד. ואף דשיטת הטור והר"ן בסי' קל"ו דמה שכתוב בנוסח הגט לא הוי כאמירה. עכ"ז הא שיטת הטור והר"ן בפירוש מעשה קודם לתנאי דלא כהרמב"ם וכמבואר בסי' ל"ח ובטור וב"י שם ע"כ לכל השיטות יש להקל אם היה התנאי לאחר הנתינה. ואף דאין זה מטעם אחד הא כבר נתבאר דהיכא דיש היתר לכל השיטות סמכינן להיתירא אף דאינן מטעם א' וכמש"כ בספרי ח' או"ח סי' ז' כנ"ל: טו) ועוד דאף אם נימא דלשיטת הרמב"ם מהני התנאי אף אחר הנתינה. ודלא כמש"כ לחלק בין תנאי דנ"ד לשארי תנאים. ואף במעשה קודם לתנאי ס"ל להרמב"ם דמהני התנאי לבטל המעשה כיון דאמר מעכשיו וכנ"ל. עכ"ז הא רוב פוסקים חולקים על שיטת הרמב"ם בפירושו למעשה קודם לתנאי וכמבואר בטור וב"י בסי' ל"ח ובב"ש שם ס"ק ב'. [ועיין בש"ך ח"מ סי' רנ"ג ס"ק ט"ז וקצרתי]. ע"כ אין לנו לחוש לשיטת הרמב"ם בזה ובפרט דיש מקום לדון דגם הרמב"ם מודה בנ"ד דהוי בגדר חזרה ממש דלא מהני בגירושין אף בתכ"ד. וכמבואר באה"ע סי' קמ"א סעי' נ"ט. ועיין בסי' ל"ח סעי' ל"ד ובב"ש ס"ק נ"ו ובסי' מ"ט וב"ש שם ס"ק ג'. וע"כ יש לדון להך ספק דשמא אמר כן לאחר נתינת הגט לידה לספק שלישי דהוי זה הספק לספק השקול ומצרפינן ליה לעוד שני ספיקות דיש לנו זולתו ג"כ. וכיון דיש בנ"ד שלשה ספיקות א"כ הא ידוע שיטת הש"ך ביו"ד בכללי ס"ס דבמקום דיש שלשה ספיקות אז אף במקום חזקה מקלינן: טז) וכן יש לדון עוד לפ"ז אף ע"י גט השני יש להתירה אף בלא גט ראשון דהא יש ס"ס להקל ספק א' דילמא הלכה דבעי ת"כ אף במעכשיו ואת"ל דלא בעינן אכתי ספק שמא היה התנאי אחר נתינה ואף דהוי ס"ס נגד חזקת א"א הא ידוע דבספק בדין לא שייך לאוקמי אחזקה. ואף דבספק ב' הוי ספק במעשה עכ"ז הא כתב הפרמ"ג ליו"ד סי' כ"ג בש"ך אות ח' דזה הוי ס"ס מעליא. והובא בתשובת רע"א זצ"ל סי' ל"ז ואף לפמש"כ רע"א שם בתשובה לעיין בזה עכ"ז י"ל דבנ"ד לא שייך לדון לחזקת א"א משום דהא מבואר בח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ג בהג"ה דאם נסתפקו אם עבר קודם שהעיד מוקמינן ליה אחזקת כשרות וכל מה שהעיד כשר כו'. ומשמע אף דהעדות היה על גירושין ולהוציא מחזקת א"א אפ"ה מהני עדותו אף דאיתרע עכשיו משום דחזקת כשרות עדיפא מחזקת א"א.