עין יצחק חלק ב פו

ו) וכן מורה לשון הרא"ש בגיטין פ"ד סי' ז' ובב"ש סי' קכ"ט ס"ק ו' שהביא שם שיטת הרא"ש וסייעתו וכתב אם יודעים במקום כתיבה דיש לו שם אחר כו'. ומשמע דעיקר התקנה לפסול כעין זה הוא רק בידעו בודאי כו'. וזה הוא עיקר מקור הגזירה לפי דעיקר פסול שינה שם אביו ואביה משום לעז נובע מן המשנה דשינה שם עירם כו' וכמש"כ בארוכה בספרי שם. ובפרט דהדעת נוטה דלא היה פשיעה וודאית מהם וחזקה כו' ע"ש בספרי היטב וכעת קצרתי בזה וסמכתי שיעיינו היטב בספרי שם וימצאו טעם טוב בעז"ה. וזה הוא יסוד גדול להמציא קולא בעז"ה בענין שינה שם אביו. ולכל הפחות הוי זה לספיקא דדינא בעיקר פסול דשינה שם אביו. וע"כ בנ"ד דיש עוד ספק שמא הלכה כהב"ש בשם היש"ש דבנכתב ע"ש אבי אביו לא מקרי שינה שם אביו ובפרט בשם האשה דבזה יש להקל ביותר ויש לנו ספק ספיקא בדינא להיתירא ובס"ס בדינא יש לסמוך להקל אף באיתחזק איסורא כידוע ובפרט במידי דרבנן. ועיין בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק נ' וקצרתי: ידידו יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק סימן כז ב"ה יום א' יו"ד כסלו תר"ל נשאלתי מכבוד הרב הגאון המפורסם מו"ה אליעזר לנדא זצ"ל מק"ק וואלקאוויסק אודות גט שהיה במדינת אמעריקא באחד שנתן ג"פ לאשתו מידו לידה והמסדרי הגט שאלו אותו ע"ש אביו והשיב כי אביו נקרא אלי' והב"ד והעדים והסופר טעו וכתבו בשם אביו אלי' אלעזר. ובאמת לא היה נקרא אביו רק בשם אלי' לבד אלא אבי אביו היה נקרא אלעזר. והוא מקום עיגון גדול מחמת כי ברח הבעל ולא נודע מקומו איו וביקש כת"ר ממני לעיין בשריותא דהך איתתא. ובאמת זהו ענין חמור הנוגע לאיסור א"א. אך מחמת גודל העיגון לא יכולתי להעלים עין מזה וכבר שקדו חז"ל על תק"ע. ולפי ספורה של האשה המוכ"ז היה הענין כן כי הבעל אמר להם ששם אביו הוא אלי' אלעזרס והם טעו וסברו דשם אביו הוא אלי' אלעזר. ולבא בארוכה קשה עלי מחמת טרדתי וחולשתי לא באתי רק בקצרה: ענף א א) והוא בעז"ה כי ידוע שיטת עבודת גרשוני להקל בשינה שם האב. אך האחרונים השיגו עליו ועיין מזה בנו"ב ובתשובת רע"א זצ"ל והג"פ סי' קכ"ט ס"ק מ"ג כתב בשם העיטור להקל בשינה שם אביו אבל לא הסכים לזה. אכן לפמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ב להקל בכתבו כהן על אינו כהן. וכתבתי שם יסודות נכונות וראויות בעז"ה להקל בזה. וכן השגתי שם על היסודות שראו האחרונים להחמיר בזה. והעליתי שם דלשיטת ר"י בעל התוס' ושיטת הרשב"א ולאית דגרסי בגיטין (דף כ') הא בעינא שמו ושמה כו' דמוכח מהם דס"ל דאינו פסול שינה אלא במה שצריך לכתוב. ע"כ לפי מה דהכריע הגט מקושר דאף שם אביו א"צ לכתוב לכתחילה. לכן יש לדון בשינה שם האב דיהיה כשר. אך במש"כ בספרי שם בענף ד' להקל לשיטת הרא"ש בפסקיו משום דלא פשעו העדים כיון דכתבו כן ע"פ הגדת העד כו'. א"כ זה הטעם לא שייך בנ"ד דהא כתבו כן ע"פ הגדת הבעל עצמו ובפרט דהסיבה היה מחמת דטעו בלשונו. א"כ י"ל דזה הוי פשיעה מהעדים והסופר ע"כ נדחה ההיתר מש"כ בספרי באר יצחק אליבי' דשיטת הרא"ש שם. ומ"מ הא בספרי שם ענף ה' כתבתי טעם אחר מה דיש להקל לשי' הרא"ש בפסקיו ע"ש. ע"כ יש לנו יסוד גדול להקל בשינה שם אביו כיון דהיה הגט מן יד הבעל ליד האשה ולא ע"י שליח וכמש"כ בספרי שם. ומש"כ הצ"צ בסי' פ"ג לחוש שמא כוון הבעל לקלקלה כו'. הא זה לא שייך בנ"ד דהיה זה מחמת פשיעת העדים והב"ד במה דטעו בלשונו כנ"ל. וע"כ יצאנו בזה מחשש דאורייתא ולא הוי רק חשש דרבנן. וכמש"כ הג"פ סי' קכ"ט ס"ק נ"א. והעיקר כדבריו ודלא כמש"כ הבאר הגולה בסי' קכ"ט ס"ק צ' על המחבר שם סעי' י'. ומ"מ לדינא קשה לסמוך ע"ז ולהקל בשינה שם אביו. דהא כבר הכריע הטוש"ע בסי' קכ"ט סעי' י' בשם תשובת הרא"ש וברמ"א שם סעיף ט' וכן הוא הסכם האחרונים להחמיר בשינה שם אביו ע"כ חלילה להקל נגדם: ב) אכן בנ"ד יש למצוא היתר מורווח והוא כי ע"פ חקירה ודרישה נתברר אשר הנהוג בכל מדינות שמחו"ל לקרוא לשם האיש בשם אביו כגון מי ששמו יעקב בן אלי' קורין לו בשם יעקב אלי' כי שם אביו שייך ג"כ על שם בנו. וכן מצינו בגיטין (דף פ"ז) בזה"ל על מה דקאמרי שם מעיקרא דחתם יעקב עד ומקשו דלמא בשמא דאבוה חתם ומתרץ לא שביק אינש שמי' וחתים שמא דאבוה. ואח"ז מקשו דלמא סימנא שווי' ותירצו דלא חציף אינש לשווי' לשמא דאבוה סימנא עכ"ל הגמ'. א"כ חזינן דהגמ' מקשה דליתכשר בשם יעקב עד על שם בנו. ואף דבנו נקרא בשם ראובן מ"מ י"ל דשם האב שייך ג"כ ע"ש בנו. ומה"ט היה כשר החתימה בשם אביו ע"ש בנו. ומשמע דאף דלא החזיק כן הבן מעולם לקרוא א"ע כלל בשם אביו מ"מ כשר משום דכן הוא הדרך לקרוא לבנו בשם אביו וא"כ פריך הש"ס כן בפשיטות. ועיין בג"פ בסי' קכ"ט ס"ק י"ז. וע"כ מוכח מסוגיא זו דבשם אביו יכולין לקרוא כן לשם בנו. וכפי שנהגו כן במדינות אשכנז כנ"ל: ג) והגמ' תירץ בזה דלא שביק אינש שמי' וחתם בשם אביו. ואח"ז מקשה הגמ' דיהא מועיל שם אביו בתורת סימן. אלמא דמעיקרא ס"ל דשם אביו מהני בבנו בתורת שם עצמו אף דלא נקרא כלל בשם אביו. א"כ היכא דכתבו שמו ג"כ אלא דהוסיפו לכתוב שם אביו ג"כ כמו בנ"ד דכתבו אלי' אלעזר.. א"כ לא שייך לומר בזה לא שבק אינש שמי' דהא באמת חתם שמו ג"כ. ולפ"ז י"ל דה"ה היכא דכתבו על שם הבן בשם אביו ג"כ כגון דאם היה שם הבעל עצמו שם אלי' ואביו היה נקרא אלעזר וכתבו בגט בשם הבעל אלי' אלעזר די"ל דאין זה שינוי השם כלל משום דדרך הבן להיות נקרא גם בשם אביו. אך אף דנימא דשאני שם הבעל עצמו דבעינן מה"ת. עכ"פ בשם אביו דמה"ת אינו פסול בו שינוי אלא מדרבנן מיפסל משום חשש לעז דיאמרו דאין זה המגרש כמבואר בגט פשוט. ע"כ י"ל דבנ"ד לא שייך לעז דכיון דהדרך הוא לקרוא לו בשם אביו ע"כ לא יהיה בזה לעז כלל. וכן מצינו בריש לקיש דהיה שמו ר' שמעון בן לקיש ואפ"ה קורין לו בכל הש"ס בשם ריש לקיש וזהו על שם אביו: ד) ולכן כיון דהגט היה כתיבתו ונתינתו במדינה ששם נוהגין לקרוא לבן ע"ש אביו ג"כ. ע"כ דומה זה להא דאה"ע סי' מ"ו גבי חיישינן לקלא. ובגיטין (דף פ"ט) דאם הוי קול ואמתלא עמו לא חיישינן לקלא. וכש"כ בנ"ד דהא ידיע לאנשי שבמקום כתיבה ומ"נ כל זה. ובפרט דכן מוכח מגמ' מפורשת גיטין הנ"ל דדרך הוא לקרוא לבנו ע"ש אביו ג"כ ע"כ לא הוי בזה חשש לעז כלל. ואין לומר בזה דגם במה שכתבו שם אלי' אלעזר ביחד מקרי בזה ג"כ לומר דשבק שמו וחתם שם אביו משום דע"י הצירוף לשם אלעזר נעקר שם אלי' זה אינו דהא מצינו בסי' קכ"ט סעי' י"ד דמי שיש לו ב' שמות כותבין ראובן דמתקרי שמעון. ואם כתב ראובן שמעון יש מי שאומר שהוא פסול. ופי' הב"ש היינו דיש לו במ"כ שם א' ובמ"נ שם אחר משו"ה אם כתב ראובן שמעון יש פוסלין משום חשש דיאמרו דאין זה המגרש כו' עכ"ל הב"ש. ומקורו הוא מן הב"י דהביא כן בשם התה"ד והמהרי"ק דפליגי בזה יעי"ש: