עין יצחק חלק ב פה

אבינו ובשם האשה נכתב בהגט שם אבי אביה והוא מקום עיגון גדול וכפי שכתבו ודרשו ממני לחוות דעתי בזה: תשובה בקצרה א) והוא כי בשם הבעל שכתבו בן אברהם אבינו הנה באמת היה להם לכתוב רק שמו וכעין שתוקי או אסופי כמבואר בסי' קכ"ט סעי' ט'. אך הגט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק מ"ח הביא בשם הלבוש דמשמעות דבריו דגם בשתוקי ואסופי כותבין בן אברהם כו'. אף דהג"פ חולק ע"ז מ"מ הא מבואר באו"ח סי' קל"ט סעי' ג' ברמ"א דאסופי ושתוקי קורין לו בשם אברהם כו'. ע"כ במקום עיגון יש לסמוך ע"ז דבכה"ג לא מקרי שם שינה שם אביו והגט כשר בעת הדחק. וע"ד מה שכתבו בשם אבי האשה שם אבי אביה ולא שם אביה כלל. הנה דעת הרא"ש בתשובה והובא בסי' קכ"ט בב"ש ס"ק י"ט דפסול דבזה בני בנים אינם כבנים. ומהרש"ל כתב דאם נכתב בשם אבי אביו דכשר במקום עיגון וכ"ש היכא דהוחזק לקרוא לס"ת כן עכ"ל הב"ש. והנה מן דברי הב"ש משמע דאף דלא המיר אבי המגרש דג"כ כשר בנכתב שם אבי אביו. וכן הביא בתורת גיטין מהגאון מליסא בסי' קכ"ט בחידושים ס"ק י"ז בשם המהרש"ל כן לדינא ולא כתב דזה דוקא בהתנכר אבי המגרש ע"כ במשמע דבכל גווני כשר הגט בכתבו שם אבי אביו. וכן ראיתי בבאר היטב בסי' קכ"ט ס"ק ט"ז שהביא לדברי היש"ש שהובא בב"ש ומשמע דבכל גווני כשר הגט: ב) ולכאורה הדעת נוטה כשיטת הרא"ש דהא מבואר בב"ב (דף קמ"ג) דבלשון בני אדם בני בנים אינן כבנים וביו"ד סי' רי"ז סעי' מ"ו דבנדר מן בנים מותר בבני בנים וכן הוא בח"מ סי' רמ"ז סעי' ג'. אך י"ל דאין מזה הכרע דהנה הגט פשוט בסי' קכ"ח ס"ק כ"ו כתב דאם נכתב הגט חוץ לעיבורה של עיר ובתוך התחום וכתב במתא פ' דלכאורה הדעת נוטה דהגט פסול דהא בנדרים בלשון ב"א הנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה. אמנם בתשובת מיימוני כתב דנהר שהוא חוץ לעיבורה של עיר שכותבין שם הנהר בגט משום דאפילו חוץ לעיבורה של עיר בתוך התחום חשוב כעיר כו'. והקשה המהר"י ווייל ע"ז דהא בלשון ב"א אין תחומה של העיר כהעיר והנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה וכתב לחלק דבנדרים הולכין אחר לשון ב"א דחוץ לעיבורה לא מקרי עיר ומ"מ גבי גיטין לא הוי כמו שינה שם עירו כו' עכ"ל. וי"ל דהכוונה הוא דכיון דבלשון תורה אף בתחומה של העיר נחשב כהעיר ע"כ אין זה מקרי שינה שם העיר אף דבלשון ב"א אינו כן. ולפ"ז ה"ה בהך דכתב שם אבי אביו בגט בלשון אביו דכיון דמה"ת בני בנים כבנים כמבואר ביבמות (דף ס"ב) אף דבלשון ב"א אינו כן מ"מ אין זה מקרי שינה שם אביו. כן יש לומר בטעמו של היש"ש והב"ש בזה. ואין לומר דשאני הא דמהר"י ווייל דהוי חשש בדרבנן דהא גם בחשש שינה שם אביו ג"כ אינו רק מדרבנן: ג) ועוד י"ל בכוונת המהר"י ווייל שמחלק בין גיטין לנדרים הוא משום די"ל דהא דבנדרים בנודר מן בנים מותר בבני בנים זה הוא משום דבני בנים רחוק לפרשו בלשון בנים בפירוש מורווח רק בלשון דוחק יש מקום לפרש ולכלול בלשון בנים דקאי בבני בנים ואזלינן בתר פירוש מורווח. והנה מצינו בח"מ סי' מ"ב סעי' ה' בהיה כתוב למעלה כו' ולמטה דבר אחר ואפשר לקיים שניהם מקיימין ופירש הסמ"ע בס"ק י' דאף שהקיום הוא בדוחק מ"מ מקיימין משום דאין דרך הבריות לחזור כו'. ועיין בש"ך שם ובספרי נחל יצחק שם. הרי דמצינו דהיכא דיש סברא דאין דרך לחזור דאז מפרשינן אף בפירוש דוחק. וה"ה בנ"ד דאם נימא לפרש בפירוש מורווח יהיה אז בשם שינה שם עירו או שינה שם אביו דזה הוי בגדר שם חזרה במה דפוסל את הגט ע"י זה ע"כ מפרשינן אף בפירוש דוחק בכדי שלא יופסל הגט ולא יתבטל לגמרי וכעין הך דח"מ סי' מ"ב סעי' ט' דהיכא דבטל לגמרי כו'. וכעין סברא זו כתב הג"פ בסי' קכ"ח ס"ק כ' בשם הריב"ש בכתבו בגט אנא פ' הדרה במקום כו'. דאף דיותר נוטה פירוש לשון הדרה דר"ל עכשיו מ"מ לא נפסל הגט משום דיש מקום לפרשו בפירוש דחוק ובכדי שלא יהיה בשם שינוי דעכ"פ שינוי לא מקרי ובזה לא יהיה חשש לעז. והובא בקצרה דברי הריב"ש גם בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק מ"ז גבי ענין אחר. וכללא הוא דלא מקרי שינוי אלא כ"ז דאין מקום לפרשו אף בפירוש דוחק אבל היכא דיש מקום לפרשו בפירוש דוחק דלא יהיה מקרי שינוי מפרשינן שפיר כן ואין זה בכלל שינוי ובכה"ג לא שייך חשש לעז [וזהו במה דאם לא כתבו כשר ועיין בתורת גיטין סי' קכ"ח ס"ק ז' וקצרתי]. וכיון דשינה שם העיר או שינה שם אביהם לא הוי רק חשש דרבנן משום חשש לעז ע"כ יש לסמוך ע"ז ולהקל: ד) ולכן בכתבו שם העיר על תחום העיר אף דבנדרים בלשון ב"א כל שהוא חוץ לעיבורה אין שם העיר ע"ז. מ"מ לענין גט כיון דבלשון דוחק יש לפרש דקאי שם העיר גם על תחומה. ע"כ אין זה מקרי שינוי שם העיר ולא מבטלינן בכה"ג את הגט וכמו בשטרות כנ"ל. א"כ מה"ט גם במה שכתבו שם האב על אבי אביו כיון דבלשון דחוק ג"כ יש לפרש דבן בנו נכלל בלשון בנו דאם לא כן אמאי אמרו בנודר מבנו דאם אין לו בן דאז נאסר מן בן בנו וכמש"כ הנימוקי יוסף בב"ב פ"ט. והא בנדרים בעינן לבטא בשפתים ואין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו כמבואר בשבועות (דף כ"ו) וביו"ד סי' ר"י. וע"כ מוכח דבאמת גם בלשון בנו נכלל גם בן בנו אך דהוי זה בפירוש דוחק והיכא דיש מקום לפרש בפירוש מורווח יותר טוב לפרשו בפירוש מורווח בטוב. אך היכא דאין לפרשו בלשון טוב ומורווח אז בע"כ מפרשינן בלשון דוחק. וע"כ בכדי שלא יתבטל הגט ובכדי שלא יהיה מקרי שינוי השם של אביו מפרשינן גם בלשון דוחק בכדי שיוכשר הגט. וכעין זה כתבו התוס' בפסחים (דף ז' ע"ב) ד"ה כי פליגי בעל ביעור כו' פי' ר"ת לשעבר משמע טפי מלהבא אבל מ"מ משמע נמי קצת להבא דאי לא משמע כלל להבא כו' עכ"ל ע"ש וקצרתי. כללו של דבר דשיטת המהר"י ווייל הוא דאף במה דחזינן דבלשון ב"א אינו כמו שנכתב בהגט מ"מ היכא דבלשון תורה לא הוי שינוי השם בהגט או היכא דבלשון דוחק עכ"פ יש לפרשו דלא יהיה מקרי שינוי בהגט דבכזה לא נפסל הגט משום שינוי וגם משום לעז אין לחוש בכה"ג ואחת משתי אלה ס"ל להמהר"י ווייל. וה"ה בנ"ד לפ"ז דאין זה מקרי שינוי שם אביו. וע"כ אין להזניח שיטת היש"ש והאחרונים שהביאו דבריו בסתימות דאף בלא התנכר אביו דג"כ כשר וכפי שנראה מן התורת גיטין והבאר היטב כנ"ל: ה) והנה בעיקר פסול דשינה שם אביו הנה הג"פ בס"ק מ"ט הביא שיטת הפוסקים החולקים וס"ל דבשינה שם אביו לא מיפסל הגט כיון דא"צ לכתוב שם אביו ע"ש. ובספרי באר יצחק סי' י"ב בענף ד' וענף ה' וענף ו' העליתי לדון בעז"ה דבעיקר ראיותם בשיטת המחמירים בשינה שם אביו מן הרא"ש לפסול בזה משום לעז דהעליתי דזה אינו רק היכא דפשעו העדים והסופר והב"ד כו'. וכן כתבתי שם עוד מילתא חדתא דאין הכרע מהרא"ש דיהיה ס"ל לפסול משום לעז אף במה שא"צ לכתוב דאין לזה הכרח כו' ע"ש בספרי באר יצחק ע"כ יש לפ"ז יסוד גדול להקל בעיקר הפסול דשינה שם אביו כל זמן דאינו ידוע אם פשעו כו' ואחזוקי אינשי לפושעים לא מחזקינן וחזקה על ב"ד והעדים דעשו הכל כהוגן. אלא תלינן דעשו זה מפני איזה טעות לפי דלא ידעו באמת מן שם אבי האשה כיון דלא היתה שם בעת כתיבת הגט ואיזה עדות הטעתם בזה כידוע בענינים כאלה. א"כ לא פשעו הב"ד והעדים והסופר בזה וכמו שכתבתי בספרי שם בענף ד'. וגם אף אם היה ספק אם פשעו או לא פשעו ג"כ יש להקל לפ"ז דהא עיקר הקולא שכתבתי בספרי שם בזה הוא מה דאמרו בגיטין (דף ל"ד ע"ב) והוא דאיתחזק כו' היינו דהיו יודעים במקום כתיבה מן שם מקום נתינה כו' א"כ התקנה לפסול לא היה רק בידעו בודאי ולא בספק דבזה לא החמירו חז"ל: