עין יצחק חלק ב פד

נפ"מ לענין כזה. ומדחזינן דהתוס' הקשו כן ותירצו באופן אחר מוכח מזה דבאמת הוא היכא דלא נשתנה הענין והלשון כיון דמקרי זה בשם כתבו שמותם ממילא לא מקרי כזה בשם שינה שמותם כלל. וגם בלא ראיה יש לנו לדון כן מסברא דאין לנו לחוש מדעתינו בענין כזה לחשש שינוי השם מדרבנן משום חשש לעז כיון דיש לנו לומר דכה"ג הוי כמו דכתבו שמותיהם בהגט כיון דלא נשתנה הענין והלשון כנ"ל וממילא לא מקרי זה בשם שינוי השם כלל: ענף ב ו) ובקצרה הוא כיון דמצינו להמהריב"ל דמיקל בשם מתתיה שכתבו מתתיא באל"ף לפי דלא נשתנה המבטא והמשמעות וכתבו האחרונים דבעת הדחק כדאי המהריב"ל לסמוך עליו וכמבואר בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק קי"ט ובטיב גיטין שמות אנשים אות מ' ס"ק כ"ט. וכן הא כתבתי לחזק דבריו בהכלל שלו דשאני היכא דלא נשתנה המבטא והמשמעות דכזה לא מקרי בשם חסר. וכן לא מקרי זה בשם שינוי א"כ ה"ה בשם בתיה דכתבו בסיה כנ"ל. וידעתי דיש לחלק דשאני מתתיה ומתתיא דה"א ואלפי"ן הם מן מוצא אחד משא"כ בשם בתיה ובסיא דתי"ו וסמ"ך הם מן שני מוצאות. אבל באמת נראה מן המהריב"ל דס"ל גם היכא דהם מן שני מוצאות וגם ניכר שינוי לשון כמו בשם גרשם וגרשון דאילו לא היה כתוב בתורה בשם גרשון היה כשר בנכתב גרשון על שם גרשום והיינו אומרים שהוא כינוי לגרשום. וכמבואר הכל בשם המהריב"ל והובא בשמות אנשים להב"ש בשם מתתיהו ע"ש. ועיין בב"ש בשמות אנשים אות א' בשם אושעי' אם כתב באל"ף בסוף וכן הובא בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק קי"ט והעלה שם בשם הר"א ששון דמחלק דשאני נפתא וטפתא דגיטין (דף ס"ג) שיש הפרש גדול בין מבטא נו"ן למבטא טי"ת משא"כ בשם גרשום וגרשון אינו נרגש כל כך וכו' ע"ש בגט פשוט. ע"כ ה"ה וכש"כ בבתיה ובסיה דאף דאות תי"ו ואות סמ"ך הם מן שני מוצאות מ"מ כיון דאין הפרש ניכר ביניהם במדינתינו ודאי דיש להקל בזה לפי דברי הריב"ל בהכלל שלו. ודברי המהר"א ששון הנ"ל הובא בתורת גיטין סי' קכ"ח ס"ק ז' וכן כתב שם בשם המהרי"ט בארהא ארטא ע"ש: ז) והנה בשם ריבה אם כתבו ריוה בוא"ו בזה נראה דאין להקל לפי דיש לדון דכזה מקרי נשתנה המשמעות כיון דאין כותבין כלל שם ריבה בוא"ו. ודעת שוטים הוא לכתוב שם זה בוא"ו ע"כ מקרי זה נשתנה הענין דאין להקל. אבל בשם בתיה ובסיה דחזינן להרבה כותבים דבשם זה יש כותבים בתיה ויש הרבה כותבים בסיה בסמ"ך. ואף דבגט היו צריכים לכתוב בתיה בתי"ו וכמו דכתיב בד"ה מ"מ אם כתבו בסיה בסמ"ך ג"כ מקרי לא נשתנה הענין והמשמעות כיון דכותבים על שם זה גם בסמ"ך ומקרי זה לא נשתנה הלשון והמשמעות דנתבאר דיש לנו להקל בעת הדחק ובמקום עיגון. ועפ"ז יש לנו לדון הרבה להיתירא בשם יהודה שכתבו באל"ף. ועיין מזה בב"ש שמות אנשים אות ג' בשם גרשון ובטיב גיטין ס"ק ל' ובשם יהודה בסדר שמות של הב"ש ובטיב גיטין בשם יהודה ס"ק ח' וס"ק ט' והענינים ארוכים ועת לקצר. ועכ"פ בנ"ד יש לנו יסוד נכון להיתירא: ח) ועוד יש לנו יסוד להיתירא עפ"י דברי המהר"ם פאדווה בשם מרדכי הארוך בסי' ל"ה בשם חזקיהו שכתבו בלא וא"ו דהכשיר מטעם דיש לנו לסמוך על מה שכתבו בן פלוני דעי"ז אנו יוצאים ג"כ במה שצריך לכתוב שם הבעל בהגט ע"ש. ואף שהרשב"א חולק ע"ז וכמש"כ הגט פשוט בשמו בסי' קכ"ט ס"ק א' מ"מ יש לנו לסמוך על דברי המהר"ם פאדווה בשם המרדכי שהובא שם בג"פ וכמש"כ במק"א מזה. וכמו שנראה מן הג"פ שם דדעתו נוטה להקל כדברי המהר"ם פאדווה. ובמק"א העליתי דאף דיש לאביו עוד בנים ג"כ יש לדון דכשר בכתבו בן פ' או בת פ'. וע"כ כיון דכתבו בסיה בת פ' יש לדון דכשר דנסמוך על מה שנכתב בת פ' וכדברי המהר"ם פאדווה והמרדכי הנ"ל. ולכל הפחות יש לנו ספק ספיקא דדינא בכל הנ"ל היינו ספק א' שמא הלכה להיתירא ע"פ מה שנתבאר לעיל בנ"ד בשם בתיה שכתבו בסיה וכפי דברי הריב"ל הנ"ל כפי שנכתב הכל בארוכה. וספק ב' שמא הלכה כדברי המהר"ם פאדווה והמרדכי הנ"ל דלכל הפחות יש לנו לדון לכל היתר בעצמו לספיקא דדינא ויש לנו ספק ספיקא בדינא מעליא דגם במקום דיש לנו חזקת איסור דיינינן ס"ס דדינא או בפלוגתא כמו שכתבו האחרונים דאין זה כמו כל ס"ס במקום דאיתחזק איסורא. משום דשאני ס"ס בדינא דהא ע"י החזקה לא ישתנה הדין וע"כ יש לנו יסוד נכון בנ"ד להיתירא במקום עיגון. ובפרט דכל ספק בפני עצמו נוטה הדעת לדון כן להיתירא כמו שנתבאר בעז"ה: ט) מכתב שני בענין הזה והוא דהנה עיקר הסברא דאין הרגש בהמבטא כתב כן הב"ש בסדר שמות אנשים בשם יהודה באל"ף כיון דאין הרגש במבטא ע"ש. וכיוצא בזה ראיתי בעזרת נשים שמות נשים אות ה' בשם הירמוזא שכתב אירמוזא באל"ף בתחילת תיבה דהעלה דהגט כשר כיון דאין ניכר הרגש גדול בין שם הירמוזא בה"א בתחילת תיבה לאירמוזא באל"ף בתחילת תיבה כו' עכ"ל בעזרת נשים להרב ר' משה בן חביב זלה"ה והובא דברי הע"נ הזה בטיב גיטין שמות נשים אות ה' ס"ק א' וכתב דאין לסמוך על דבריו לפי דבמדינתנו הברת הה"א נרגשת הרבה במבטא ואם כתב אינדא במקום הינדא וכיוצא בזה נראה דפסול עכ"ל הטיב גיטין. ולדברי כולם היכא דאין ניכר הרגש גדול אף הטיב גיטין מודה לדברי הע"נ דהגט כשר. והנה בנ"ד בשם בתיה שכתבו בסיא בסמ"ך ידוע לכל דאין הפרש במבטא ביניהם במדינתינו ואף אם יש איזה הפרש בהרגשת המבטא ביניהם דהא הם מן שני מוצאות מ"מ ודאי אין הרגש גדול ניכר החילוק ביניהם בהמבטא ע"כ יש לנו יסוד דהיתירא בנ"ד גם מן דברי הע"נ הנ"ל: י) וסעד קצת לסברא זו מן מה דמצינו בשבת (דף ע"ז) דאיבעיא להו כדי גמיאה או כדי גמיעה כו' גראינין או גרעינין וכן איבעיא להו מאמצין או מעמצין. והנה מצינו במגילה (דף כ"ד) דיש חילוק בין אלפין לעיינין וכן הוא בברכות (דף ל"ב) וכן הוא באו"ח סי' נ"ג סעי' י"ב ובמג"א ס"ק ט"ו ובסי' קכ"ח סעי' ל"ג במג"א ס"ק מ"ז ע"ש. [ועיין בעירובין (דף נ"ג ע"א) דאמרו מאברין או מעברין. ובע"ז (דף ב') דחד תני אידיהן וחד תני עידיהן. ובע"ז (דף ל"ב ע"א) גודא לחוד וגודע לחוד]. ואם היה הרגש גדול החילוק בין אלפין לעיינין הסברא נותנת דלא יהיה שום ספק להו בכל הנך דודאי היה נרגש כל זה במבטא לשונם בתורה שבע"פ. ומדחזינן דאיבעיא להו בכל הנך אם באל"ף או בעי"ן. מזה נראה דאף דבאמת יש הרגש חילוק בין אל"ף לעי"ן מ"מ לא היה הרגש גדול בהחילוק ביניהם ע"כ מספקא להו בכ"ז וחזינן דבהרגש קצת חילוק בין אל"ף לעי"ן עבידי למטעי ולכן בשמות גיטין אם יארע טעות כיוצא בזה היכא דלא הוי הרגש גדול בהחילוק במבטא דהדין נותן להכשיר לפי דגם זה מקרי בשם ספירת דברים כיון דעבידי למטעי בכזה ע"כ אין זה מקרי שינוי השם וגם אין בזה חשש לעז משום דעבידי למטעי בכ"ז. ואין לנו לעשות חומרות מדעתינו וכמו דנראה מן הפוסקים שהבאתי בעז"ה: ידידו יצחק אלחנן החופ"ק. סימן כו נשאלתי ע"ד הגט שנשלח מן אמעריקא שהמגרש הוא בן א"י הבא על בת ישראל ונכתב בגט בן אברהם