עין יצחק חלק ב פג

העיקר כהמרדכי והמהר"ם פאדווה ואף ביש לאביהם עוד בנים ג"כ כשר וע"כ יש לנו להקל בנ"ד שכבר נישאת. ועיין מזה לעיל בסוף סימן כ"ג וקצרתי: ידידו יצחק אלחנן החופ"ק. סימן כה נשאלתי ע"ד גט הבא ממרחקים ונכתב שם האשה בסיה בסמ"ך ובאמת הא שם בתיה הוא שם לה"ק וכפי הכתוב בדברי הימים א' קפיטל ד' פסוק י"ח שם בתיה בתי"ו ולא בסמ"ך. וזה דומה למה שכתב בטיב גיטין בליקוטי שמות ס"ק מ"ב בשם האשה ריבה וכתבו ריווא בוא"ו והעלה דפסול דהשמות שמקורם מן שמות הקודש צריך לכתוב כפי שם הנחת שם הקודש. וכעין זה כתב הגט מקושר בשם משה שכתבו משא באל"ף דפסול. ועיין מזה בקונטרס השמות של הפתחי תשובה בשמות נשים בשם ריבלא ובשמות אנשים בשם מתתי' ע"ש. וכן נ"ד דומה לזה כיון דבתורה נכתב בתיה בתי"ו והם כתבו בסיה בסמ"ך א"כ הוי זה שינוי השם דפסול. וכאשר נ"ד הוא במקום עיגון ע"כ נשאלתי מה לעשות בזה ולהצילה מכבלי העיגון: ענף א א) תשובה בקצרה. הנה בשם ריבה דכתבו ריוה יש לדון דיהיה כשר דמצינו כה"ג בפאה פ"א משנה ב' ולפי רוב הענוה והרע"ב שם אית דגרסי ענבה בבי"ת ע"ש. ובתוס' יו"ט שם כתב לקמן במשנה ז' פ"ו כתב דענוה בוא"ו כמו בבי"ת. וכן הוא לקמן פאה פרק ו' משנה ז' דכתב הרע"ב ענוה בוי"ו כמו ענבה בבי"ת כלומר גרגיר שעורים עכ"ל. הרי דמצינו גם שם לה"ק דמשתנה מן בי"ת לאות וי"ו דנראה דשם ענבה בבי"ת הוא שם לה"ק. וע"כ ה"ה אם כתבו שם ריבה בשם ריוה. רק אם כתבו ריווא או ריווה בשני ווי"ן בזה י"ל דפסול לפי דבשני ווי"ן יש לדון דהא נשתנה הלשון היינו דיש לקרות ריו וה. או בשם משה דכתבו משא באל"ף דיש לקרות כמו בשם משא של שמות נשים בשם משא וכן כל כיוצא בו דיש למקרי בשינוי לשון בזה הדין נותן דפסול אבל היכא דלא נשתנה הלשון יש לדון דלא יפסל. וכעין מה שהובא בבית שמואל בשמות אנשים בשם מתתיהו דהביא שם בשם סדר שמות בשם מהריב"ל דאם כתב אל"ף בסוף כשר בדיעבד ואפילו לכתחילה אם הוא שעת הדחק כו' ע"ש. ומשמעות הלשון הוא דאף דלא חתם באל"ף ג"כ מכשיר במקום הדחק כיון דלא נשתנה לשון המבטא בזה. ועיין בטיב גיטין שם ס"ק כ"ט דשקיל וטרי שם בדברי המהריב"ל דמכשיר בכתב מתתיא באל"ף במקום מתתיה בה"א. ועיין מזה בספר עזרת נשים למהר"ם בן חביב בשמות נשים אות א' בשם אפנדרה בסופו שכתב דבשמות לשון הקודש דכתב א' במקום ה' יש להכשיר במקום עיגון כו'. וכן הביא לדברי הריב"ל בשמות נשים בשם זוי באות ז' ובסופו דהכשיר בכתב מתתיא באל"ף במקום ה' דכיון דאין הרגש במבטא אין זה מקרי שינוי. וכ"כ שם בשם מתתי' לדברי הריב"ל. וכ"כ הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק קי"ט וס"ק קל"ה וס"ק קמ"א שהביא לדברי הריב"ל הנ"ל וכ"כ הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק ק"ל בשם המביט ח"א סי' ק"כ בשם קיראנה שכתבו כיראנה דכשר כיון דלא נשתנה המבטא: ב) וכעין זה מצינו בשו"ע או"ח סי' תר"צ סעי' י"ד גבי מגילה דאין מדקדקין בטעותי' היכא דהלשון והענין אחד כו': וביותר מצינו כן באו"ח סי' קמ"ג סעיף ד' בנמצא טעות בס"ת בשעת קריאה כו' דכתב המג"א שם ס"ק ז' דדוקא בטעות שנשתנה קריאת התיבה כגון כבש כשב אע"פ שיש לו פירוש א' מוציאין אחרת כו' ע"ש. והחכם צבי בסי' נ"ד העלה בכללא דכל הניכר במבטא אף שהאותיות קרובות ופירוש א' להן צריך להוציא ס"ת אחרת כו' ע"ש. ובחינוך בית יהודה סי' ה' כתב דבכבש כשב כיון דפירוש א' להן אף שניכר הטעות במבטא א"צ להוציא אחרת ע"ש. ועכ"פ לדברי כולם היכא דהענין והלשון אחד הוא אין זה טעות גמור וע"כ אין להוציא אחרת. ואף שיש טעות בכתיבת האותיות מ"מ כיון דהענין והלשון אחד הוא אין להוציא אחרת משום דבזה אין דינו כס"ת שנחסר ממנה אות א' דפסולה וכמבואר בב"ב (דף ט"ו ע"א) דכיון דהענין והלשון א' הוא לא נפסלה הס"ת: ג) ולפ"ז ה"ה בנ"ד בהגט שהיה להם לכתוב בתיה וכתבו בסיה בסמ"ך דיש לדון דכיון דאין שינוי בהלשון דהא מבטא אחת הוא לשם בתיה ולשם בסיה. וגם הענין הוא אחד דהא שניהם הם שמות של אשה ע"כ אין דינו כנחסר שם האשה וגם נידון כזה מקרי ספירות דברים. [דהא דלא כתב שמם בהגט בטל הוא משום ספר כריתות ספירות דברים וכמש"כ הר"ן בפ"ב דגיטין ובספרי באר יצחק סי' י"ב ענף ג' וקצרתי]. כיון דלא מקרי כזה בשם נחסר. וכמו בס"ת דכה"ג לא מקרי חסר. ואין לומר דשאני בס"ת לפי הטעם שכתב הרמ"א שם באו"ח סי' קמ"ג הנ"ל דבחסירות ויתירות אין להוציא אחרת שאין ספרי התורות מדוייקים כל כך שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר כו' עכ"ל. דזה אינו דאילו היה בזה שם חסר ודאי היה שם פסול על הס"ת ולא היו סומכין על סברא זו דהא בזה היה לנו לדון כיון דס"ת זו ודאי פסולה והאחרת היא ספק פסולה וגם הא כל זמן שלא נתחזק בפסול יותר מסייע לנו להחזקה בחזקת כשירה והיה לנו להוציא ס"ת אחרת מספיקא. ובע"כ מוכרח דמחמת חסירות ויתירות לא נפסלה הס"ת כלל רק היה לנו לדון ולהדר אחר הכשירה ביותר. בזה כתב הרמ"א הסברא דכיון דאין הס"ת שלנו מדוייקות כ"כ שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר. ועוד והוא העיקר דאין סברא כלל להכשיר ולקרות בס"ת הפסולה ולברך משום הסברא דאין לנו ס"ת מדוייקת כו': ד) ומן לשונו שכתב שהאחר יהיה יותר כשר ולא כתב שהאחר יהיה כשר רק בלשון יותר כשר. מוכח מזה ג"כ דבאמת גם הס"ת שנמצא הטעות היא כשירה אם הוא מן חסירות ויתירות ובאופן שלא נשתנה הענין והלשון רק דהיה לנו לדון ולהוציא אחרת הכשירה ביותר. על זה כתב הרמ"א דאין הס"ת שלנו מדוייקים כ"כ שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר היינו לשון יותר כשר וכנ"ל. ולפ"ז יש סעד להסברא שכתבתי לעיל בשם המהריב"ל בשם מתתיא דבנכתב באל"ף כשר הגט דכיון דלא נשתנה הענין והלשון דהא מתתיהו בה"א הוא חד לישנא עם שם מתתיאו באל"ף וגם המבטא והלשון הוא אחד ע"כ מקרי זה בשם ספירות דברים דהא הוי כמו דנכתב שמו בהגט ואין ע"ז שם חסר כלל וכמו בס"ת דאין בכיוצא בזה שם חסר כלל. ה"ה בגט אין בכה"ג שם חסר כלל והוי כמו דנכתב שמותיהם בהגט ומקרי ספירות דברים: ה) ולכאורה יש לדון ולחלק דשאני בגט דיש לפסול משום חשש שינה שמו מדרבנן משום לעז דנהי דיצאנו בכה"ג מן מה דבעינן ספירות דברים מה"ת אבל חשש שינה שמו אפשר עדיין לדון דיופסל מדרבנן. אכן באמת מוכח דבכה"ג כיון דמקרי זה בשם כתב שמו ושמה כיון דלא נשתנה הענין והלשון ממילא לא מקרי כזה בשם שינה שמו וכו'. וראיה לזה מן התוס' בגיטין (דף כ' ע"א) ד"ה הא בעינן שמו ושמה כו' דהקשו דלמה ליה למינקט שינה שמו יותר ה"ל למינקט לא כתבו כלל כו'. ואי נימא דהיכא דלא נשתנה הענין והלשון יצאנו עי"ז מה דבעינן דיכתבו שמותם משום ספירות דברים ועכ"ז מיפסל מדרבנן משום פסול דשינה שמו מחשש לעז א"כ הוי אתי שפיר מה דתני שינה שמו ולא נקט לא כתבו כלל דהא הוי