עין יצחק חלק ב פא

סימן כד א) נשאלתי ע"ד גט א' אשר שם האשה היא בתיה והמסדר צוה לכתוב בשם האשה באסי והאשה נשאת לבעל שני ועתה נודע הדבר שיש לפקפק על הגט כזה. ושאלו מן הרב המסדר על מה עשה כן והשיב כי האשה אמרה לו כי חותמת תמיד בשם באסי. ובאמת קשה להעמיד יסוד על חתימת האשה דיכול להיות שחותמת בטעות ולאו בדיוק ובכוונה ועיין מזה בקונטרס השמות של הפתחי תשובה בשם יו"ד בד"ה יצחק. בשם יהודה מה שהביא שם בשם שו"ת קרית חנה. ובשם יהושע ובשם מתתי' דאם כתב ראוון כאשר הוא חותם כן דמקרי שינוי ע"ש. ובנ"ד דנשתנה המבטא ע"י זה קשה לסמוך על חתימתה. ועיין בט"ג אות ב' ס"ק ז' וס"ק ט' ובאות יו"ד ס"ק ט' וס"ק י"א ובאות ק' ס"ק ז'. ועיין בסוף קונטרס השמות בכללים השייכים לדינים הללו אות א' ובפ"ת שם. וננעלו דלתי ההיתר ממני כעת בחומר הענין הזה: ענף א ב) ועם כל זה הנני לדון להיתירא והוא דהגט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק א' הביא בשם הרשב"א דגט שכתוב בו בן פלוני ובת פלוני ולא פרש שם המתגרשים דאינו כשר כו'. ובתשובת ר"מ פאדווה סי' ל"ה מייתי שמצא במרדכי הארוך בלשון זה על מעשה שהיה שם המגרש חזקיהו ולא נכתב הוי"ו והכשיר הגט משני טעמים חדא דלא חשוב חסרון דמצינו גם חזקיה בלא ו' ועוד דאפילו לא כתב שם המגרש כלל רק בן פלוני כשר מאחר שהיה ידוע שאין לאביו בנים אחרים אלא זה בלבד מכשירו כמו בן פלוני עד דמתניתין דהמגרש עכ"ל של המהר"ם פאדווה כו' עכ"ל הג"פ. ולשיטת הרשב"א דס"ל דבשם הבעל או בשם האשה לא מהני מה שכתבו בן פ' או בת פ' אף דבחתימת העדים מהני מה שחותם בן פ' מוכח דס"ל לחלק דשאני בשמות הזוג דבעינן לכתוב שמותם משום ספר כריתות ספירות דברים וכמש"כ הר"ן בפ"ב דגיטין ופ"ק דקדושין והרשב"א בתשובה דהובא בב"י סי' קכ"ט ע"כ לזה בעינן שמותם דוקא. משא"כ בחתימת העדים דבאים להעיד שיהיה לראיה על הגט שנתגרשה ע"כ מהני גם בן פ' דהא גם זה מהני לראיה: ג) אכן המרדכי והמהר"ם פאדווה ס"ל שלא לחלק בין חתימת העדים ובין שמות המתגרשים וכן מסתבר דהא אף למאן דס"ל עדי חתימה כרתי ג"כ מהני בחתימת העדים בחתמו בן פ' עד. וכן קי"ל לדינא לשיטת כמה ראשונים דס"ל להלכה כר"מ בגיטין וכמבואר באהע"ז סי' קל"ג ואפ"ה ס"ל לכל הפוסקים דמהני בחתימת עדים בן פ' עד. ואף דלמאן דס"ל ע"ח כרתי הא אינם העדים בחתימתם רק לקיום ולחיזוק הענין ולא לראיה וכמבואר בגיטין (דף ל"ו) ואפ"ה מהני בזה מה שחותמים בן פ'. א"כ ה"ה בשמות המתגרשים כן הוא שיטת המרדכי והמהר"ם פאדווה וכן נראה מן התוס' גיטין (דף ל"ד ע"ב) ד"ה והוא דאיתחזק כו' בסה"ד שהקשו מהך דגיטין (דף פ"ז) דחניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת עושין כן ומשמע אף לכתחילה כו'. ולא כתבו לחלק דשאני בשמות המתגרשים בזה לא מהני לכתחילה שם אחד משא"כ בחתימת עדים. מוכח דס"ל להתוס' שלא לחלק בין חתימות העדים לשמות הזוג וכשיטת המרדכי והמהר"ם פאדווה: ד) וידעתי מה דיש לדון ולדחות זה והוא דשיטת רש"י בגיטין (דף פ"ז) דכתב חניכתו כו' אחר וכך היו נקיי הדעת כו'. אכן התוס' (שם דף פ"ח ע"א) בד"ה וכך היו נקיי הדעת כו' גרסי חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת עושין כו' ובגיטין (דף ל"ד) תוס' ד"ה והוא דאיתחזק כו' הנ"ל שם מקודם שכתבו ובה"ג מפרש וכך היו נקיי הדעת עושין היינו שהיו כותבין חניכתו וחניכתה כו'. משמע דהתוס' מפרשים להך וכך היו נקיי הדעת עושין דהיו נוהגין כן בשמות הזוג המתגרשים לפרש רק חניכתם בלבד. ולפ"ז נדחה מה שכתבתי להוכיח מן התוס' גיטין בסה"ד של התוס' הנ"ל. אכן מן פשט דברי התוס' הנ"ל במה שכתבו לתרץ לקושיתם מהך דנקיי הדעת דצ"ל דנקיי הדעת שבירושלים הי' שמותיהן ידועין כו'. משמע דמפרשי להך וכך היו נקיי הדעת עושין דזה קאי על חתימות העדים דהיו חותמין בחניכתן לעדות דאי נימא דמפרשים להך וכך היו נקיי הדעת עושין דקאי על מה שעשו כן בשמות המתגרשים א"כ אין מקום לתירוצם דמתרצי דנקיי הדעת הי' שמותיהן ידועין דהא מה בכך דנקיי הדעת הי' שמותיהן ידועין הא מיירינן בשמות המתגרשים. ואין סברא להעמיס ללשון התוס' דכוונתם הוא דשמות הזוג היה שמותן ידועין דא"כ ה"ל להתוס' לומר דהתם מיירי דהי' שמותן ידועין היינו של שמות הזוג דבאו לפניהם. ופשט הלשון של התוס' ברור דקאי על הנקיי הדעת עצמם דהיו חותמין רק חניכתם דזה הוא משום דהיה שמותן ידועים. מוכח מזה דס"ל להתוס' שלא לחלק בין חתימת עדים לשמות המתגרשים וכשיטת המרדכי והמהר"ם פאדווה: ה) והנה ראיתי בתשובת מהר"ם פאדווה בסי' ל"ה הנ"ל שהביא בשם המרדכי הארוך בשם חזקיהו שכתבו חזקי' בלא וא"ו וכתב טעם א' משום דאפילו לא כתב שמו רק שם אביו כשר הגט ואינו פסול חסרון אות א' כיון דאף עיקר השם אם נעדר אינו פוסלו כו' עכ"ל. הרי דנקט לכללא דהיכא דאף דלא כתב שמו ג"כ כשר כיון דכתבו שם בן פ'. דה"ה היכא דחיסר אות אחת ג"כ כשר וסמכינן על כתיבתו בן פ' ואף דמצד הסברא יש מקום להחמיר ולחלק דשאני בחסרון אות א' דיש סתירה מכתיבת שמו עצמי למה שכתבו בן פ'. וזה גרע ע"פ סברא מן לא כתבו כלל שמו עצמי רק שם אביו לבד. מ"מ חזינן דעת המרדכי דס"ל לכללא דהיכא דאף לא כתב כלל כשר דה"ה בחסרון אות א' ג"כ כשר וס"ל דאין סברא להחמיר בחסרון אות א' ביותר מן נחסר כל השם עצמי. וטעמו משום דכיון דנכתב שם אביו הוי זה בשם ספר ספירות דברים דע"י שם אביו ידעו מי הוא המגרש ויתלו לומר דמה שנחסר אות אחת היה זה ע"פ איזה סיבה וטעות. ומה לנו להאריך כיון דכתבו לכללא אף בנשתנה השם ע"י חסרון אות א' דמ"מ כשר משום דכתבו שם אביו ע"כ אין אנו צריכים להאריך בזה יותר ולדברי הראשונים אנו שומעין: ו) ובנ"ד דשמה בתיה או באסיא וכתבו בגט באסי ומסתמא כתבו שם אבי האשה. ולכאורה יש להחמיר אף דנישאת וזה הוי שינה שמו ושמה דתצא. אך לפי דברי המרדכי והמהר"ם פאדווה דס"ל להכשיר הגט היכא שנחסר אות א' ולסמוך על מה שכתבו שם אביהם ואף היכא דנשתנה המבטא עי"ז. וה"ה בנ"ד יש לסמוך להכשיר הגט לפי שנכתב שם אבי האשה וכללא הוא דחסרון אות אחת אין להחמיר יותר מן אלו חסרו כל השם עצמי של האשה. ובפרט בנ"ד דיש למתלי דלכן חיסרו לאות א' בסופו לפי שיכול להיות שסמכו על מה שחותמת בשם באסי ובפרט דהאמת היה כן בנ"ד דהמסדר עשה כן לפי שסמך על חתימתה וע"כ לא הוי סתירה מזה למה שנכתב בת פלוני וזהו יסוד נכון להקל בנ"ד דלא תצא [ובשם האשה עדיפא ביותר לפי דהא הוי תפיסתה מוכחת עליו וכמש"כ הפוסקים לדון ולחלק גבי לא הזכיר שם אבי האשה משום דבאשה הוי תפיסתה מוכחת. אך הרשב"א מחמיר גם באשה אם לא כתבו רק בת פ'. והמרדכי ומהר"ם פאדווה מקילים זאת באיש וע"כ אקצר מזה הפרט כעת]: ז) והנה מבואר במהר"ם פאדווה שם דדוקא אם אין לאבי האשה רק בת אחת בזה סמכו להקל בנכתב רק בת פ' ובנ"ד אינו ידוע לי אם יש לאבי האשה עוד בת או לא. והנה בחתימות העדים ודאי מהני בחתם בן פ' אף דיש לאביו עוד בנים דג"כ כשר. וכפי הנראה ממה שסתמו הפוסקים והשו"ע באה"ע סי' ק"ל סעיף י' דפסקו דבן פ' עד כשר ולא כתבו דזה הוא דוקא אם אין לאביו עוד בנים. וכן מוכח מגיטין (דף פ"ז