עין יצחק חלק ב עח

אבל לא לכתחילה. ובפי' המשניות להרמב"ם מבואר דכך היו נקיי הדעת כותבין חניכה לכתחילה וכמו שהוכחתי מלשונו א"כ סותר הרמב"ם עצמו דבריו. ב' תמוה דלמה עכ"פ לא כתב הרמב"ם דבחתימת עדים רשאים לחתום לכתחילה פב"פ אף בלא עד. ומש"כ הכ"מ דלאו דוקא הוא. הוא דוחק. דהרמב"ם דבריו הכל בדיוק. ובפרט מה דמובא בגמ'. ולכן נלע"ד משום דלהרמב"ם היה הגרסא וכך הי' נקיי דעת אחר כתבו חניכתו כנ"ל. והיה קשה לו דלמה נקט הגמ' כתב חניכה כשר דמשמע דיעבד דוקא. ואח"כ קאמרי דכך היו נקיי הדעת עושין. אלמא דלכתחילה די בחניכה לבד א"כ סותר המשנה דבריו. ולכן פי' הרמב"ם כך והוא דלעיל (דף ל"ד) אמרינן התקין ר"ג לכתוב איש פ' וכל שם שיש לו כו'. ופי' הראב"ד והובא בר"ן שם דפי' דאיש פ' הוא שיכתוב שם מ"כ ושם מקום נתינה וכל שם שיש לו היינו שמות שיש לו במקומות אחרים. והאית מפרשים שהובא בר"ן שם פי' זה ביתר ביאור דתקנת ר"ג היה בשמות של מ"כ ומ"נ דמעכב דיעבד ושמות אחרים שיש לו תיקן ר"ג לכתוב לכתחילה ולא לעכב דיעבד. ע"ש בר"ן. לכן י"ל דהרמב"ם ס"ל דלכתחילה אינו די בחניכה לבד משום שאחר שתיקן ר"ג לכתוב כל שמות שיש לו אף שם הטפל ג"כ ע"כ אף דדיעבד די בחניכה לבד משום דהוי כשם העיקר אף דהוא שם לעז. עכ"ז כיון שהכל קורין לו בשם זה דכשר בדיעבד אפ"ה לכתחילה צריך לכתוב כל שמות שלו מחמת תקנת ר"ג. אך קודם תקנת ר"ג היה די בחניכה לבד. והמשנה דכתב חניכה כשר מסתמא נישנית אחר תקנת ר"ג דהא דהתקין ר"ג נישנית לעיל קודם המשנה דכתב חניכה כשר. וזהו כוונת המשנה דלכן כשר רק דיעבד בשם חניכה ולא לכתחילה משום תקנת ר"ג דתיקן לכתוב לכתחילה כל שם שיש לו. אבל דיעבד די בחניכה לבד משום שניכר לכל בשם זה. ואף דהוא שם לעז ולא שם הקודש שיש לו דה"א דפסול לכן אשמועינן המשנה דדיעבד כשר אף בחניכה דהוי שם לעז דהא ניכר לכל בשם זה. וע"ז מסיים המשנה דכך הי' נקיי הדעת עושין ונקט המשנה בלשון עבר דהא הי' הוי לשון עבר דהכוונה שכך הי' עושין קודם תקנת ר"ג הזקן. [וכדאמרינן סוף יבמות דמשני כאן מקודם תקנה. ובב"ק (דף ק"ג) ג"כ]. וכוונת המשנה הוא כיון דהיו עושין כן קודם תקנה של ר"ג. אלמא דשם לעז ג"כ כשר לכתוב בגט אף דלא נכתב בגט שם הקודש שלו. א"כ ממילא האידנא אחר תקנת ר"ג אף דלכתחילה צריך לכתוב כל שם שיש לו. אפ"ה דיעבד כשר חניכה לבד משום דחניכה הוי כשם העיקר שלו דכשר דיעבד אף דלא כתבו שם הטפל ג"כ. א"כ שפיר פסק הרמב"ם דחניכה אינו כשר רק דיעבד כמבואר במשנה דנקט כשר דמשמע דיעבד. ולכן בחתימת העדים כתב דלכתחילה צריך לכתוב פב"פ עד דהא לא קאי ע"ז הא דכך היו נקיי הדעת כו' כמבואר בפי' המשניות להרמב"ם ומדוקדק דבריו בעז"ה: כט) ואף לפמש"כ בכוונת הרמב"ם דס"ל לכתחילה אינו די חניכתו לבד. אפ"ה הא כבר הכריע הב"ש והדרישה דבשם חניכה שהכל קורין כשר לכתחילה אף להרמב"ם. וכן מוכח קצת בירושלמי פ' המגרש על משנה דכתב חניכה כשר וז"ל אף כתב אינו כשר ר' אבוה כתב אל"ף ר"ח כתב סמ"ך שמואל כתב חרותא עכ"ל. ובש"ס דילן (דף ל"ו) איתא ג"כ דר"ח כתב בחתימתו סמ"ך. א"כ מבואר דהעד רשאי לחתום לכתחילה בחניכה לבד. ואף שיש לחלק דשאני חת"י דעד שניכר לכל בכת"י אפ"ה מדכתב הירושלמי זה הדין דמיירי בעדים. על פסקא דכתב חניכה כשר דמיירי בשם בעל דמוכח מזה דכוונת הירושלמי הוא לאשמעינן דכמו דחתי' עדים רשאי לכתחילה בחניכה שהכל קורין לו כדאי' בש"ס דילן (דף ל"ו) דשאני רבנן דפקיע שמייהו דה"ה בחניכה של הבעל שהכל קורין לו בשם זה דכשר לכתוב לכתחילה וכמש"כ הב"ש ודרישה והתוס' בגיטין (דף ל"ד) והטור. וכ"כ השיבת ציון בשאלה פ"ז שכתב בשם אביו הגאון זצ"ל שצוה בא' שהיה ספק אם ארי' או יהודא דיכתוב בגט ליב לבד ע"ש ודי בזה: ל) ונידון מה שכתבו בגט בשם האשה זלאטא ובמקום מולדתה קרוביה קורין לה בשם זלאטא העניא ובמקום כתיבה ונתינה קורין לה כולם בשם זלאטא לבד ג"כ אין חשש כלל. דהא בדיעבד אם לא כתב רק שם מ"כ ומ"נ ולא כתב שם שקורין לו במקום אחר כשר כמבואר בירושלמי פ"ד דגיטין דא"ר אילי דרק לכתחלה צריך להזכיר שם של מקום אחר. והובא בתוס' ור"ן ורא"ש בגיטין (דף ל"ד) אבל בדיעבד סגי בכתב שם מ"כ ומ"נ וכמבואר בסי' קכ"ט. ובנ"ד י"ל דאף לכתחילה א"צ להזכיר שם זלאטא העניא לפי שאף אם הי' קורין לה קצת אנשים כאן במ"נ בשם זלאטא העניא ורוב העיר קורין לה בשם זלאטא לבד ג"כ סגי בדיעבד אם לא כתב רק שם העיקר כמבואר בסי' קכ"ט. א"כ י"ל דכיון דשם של מק"א אינו צריך להזכיר רק לכתחילה ע"כ כה"ג דשם מק"א ג"כ לא הוי רק קצת אנשים שקורין לה בשם זלאטא העניא. א"כ אפשר דא"צ לכתוב אף לכתחלה. [ועכ"פ בדיעבד ודאי אין חשש כלל והגט כשר בלא שום פקפוק כלל דכל השלשה חששות לא מצאתי אף חשש א' שיהא מקום להחמיר. וכל המערער דבריו בטלין כי כל מש"כ ברור בעז"ה בפשיטות. ולא באתי לכתוב באריכות רק מפני שנתחדש לי בזה ענינים נכונים ואין בהמ"ד בלא חידוש. ע"כ ראיתי להעלות על הכתב בעז"ה. אבל באמת אף בדרך הפשוט אין כאן שום חומרא כלל ומותרת האשה להנשא בלא שום חשש כלל]. כדמשמע בגיטין ברש"י (דף ל"ד ע"ב) ד"ה ופורתא שרה שכתב דמיעוט בני עירם היו קורין אותה שרה. וברי"ף ברש"י מבואר בזה"ל דמיעוט בני עירה היו קורין אותה שרה ע"ש. ומדלא כתב רש"י סתמא דמיעוט היו קורין אותה שרה. רק דכתב דמיעוט בני עירם או עירה משמע דוקא אם מיעוט הוא בעירם אז צריך לכתוב שם של המיעוט. אבל אם קורין לה בשם אחר מיעוט הנשים בעיר אחרת א"צ לכתוב שם של המיעוט כלל: לא) וזו"ז היה נראה לע"ד לומר דעיקר הוכחה שהוכיחו התוס' וש"פ מירושלמי הנ"ל דצריך לכתוב לכתחילה כל השמות שיש לו בשארי מקומות אף שאינו מ"כ ומ"נ. די"ל דז"א רק בזמנים הראשונים דכתבו שם מקום דירתו וגם מקום לידה היו כותבין בזמן הקדמונים כמבואר בסי' קכ"ח בטור ובב"י וש"פ. וגם אם היה יוצא מדירה זו לדירה אחרת ג"כ היו כותבין כל הדירות הן מה שהיה דר מתחלה והן מה שדר כעת כמש"כ הב"י בסי' קכ"ח בשם רשב"א ובתשובה שהעלה כן. וע"כ שפיר היו צריכין לכתוב לכתחילה שם שקורין לו במק"א אף שאינו של מ"כ ומ"נ משום שידוע לכל שם מקום דירותיהם מנעוריהם עד הנה. וע"כ שפיר ראוי לכתוב כל שמות שלו מה שקורין לו במק"א. אבל האידנא שאין כותבין מקום דירתם כמבואר בסי' קכ"ח ע"כ לא שייך כלל לכתוב שמות של מק"א משום דיש בזה אדרבה חשש לעז דהא כאן במ"כ ובמ"נ אין קורין לו בשם זה כלל ולבסוף שיושכח הדבר יוציאו לעז אדרבה לומר דלא זהו שגירשה משום דלא ידעו כלל אם דר במק"א או לא כמש"כ הר"ן בגיטין (דף ל"ד) כה"ג על מה שתקנו לכתוב שם מ"כ ומ"נ משום שיהא נשכח אח"ז שכך הוא שמו במדה"י ע"ש. וע"כ לדעתי אדרבה יש בזה חשש לעז יותר משאם לא כתבו שם של מק"א כלל. אך מן המחבר מסי' קכ"ט סעי' י"ב שהצריך לכתוב שם של שאר מקומות אף שכבר כתב בסי' קכ"ח שלא לכתוב מקום דירתם לא משמע כמש"כ. אך עם כל זה בנ"ד שרק מיעוט בני מק"א קורין לה בשם זה במקום אחר י"ל דכ"ע מודו דלא צריך לכתוב כמו שהוכחתי מרש"י הנ"ל ובצירוף סברא הנ"ל שכתבתי. ובעיקר מה שנסתפקו בשם אליהו כבר הנהוג לכתוב אליהו דמתקרי אליה וכן דעת האחרונים בזה: ידידם יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק נאוואהרדק. סימן כג א) נשאלתי בגט א' ששם האשה הוא פעשא וכתבו בגט פעשיא ביו"ד והוא במקום עיגון רב והרב