עין יצחק חלק ב עז

כג) ולשיטת הרי"ף שהובא בב"ק בתוס' (דף ע') הנ"ל נראה לפע"ד לתרץ קושית התוס' בב"ק (דף כ"ד) הנ"ל בד"ה במכירין בעל השור כו' שהקשו דאמאי לא משני באין מכירין שור המנוגח או דנגח שור הפקר כו'. והתוס' דחקו לתרץ זה שם בשם ר"י ע"ש. ולשיטת הרי"ף ניחא מאוד משום דבנגח שור הפקר הוי חצי דבר דהא לא מצי להיות תועלת מכל כת רק ע"י הצטרפות כל ג' כתות. דהא בנגח שור הפקר וכו' ובאין מכירין שור המנוגח דשמא הוי הפקר לא הוי שום תועלת בשום אופן בעולם כלל רק לעשותו מועד כשיהא עוד ג' כתות וע"כ הוי חצי דבר. ודוקא בהך גווני דמשני במכירים בעל השור כו' יכול להיות תועלת מכל כת לבד אילו לא נאבד השור אצלו לחייבו בפחות שבשוורים כמש"כ התוס' לכן לא הוי חצי דבר אבל בהפקר הוי חצי דבר ולכן לא משני זה הגמ' ונכון מאד. אך התוס' בשם הר"י דמתרץ תי' אחר אזיל לשיטתו שהכריע בב"ק (דף ע') כשיטת רשב"ם בפי' חצי דבר לכן הקשה שפיר כנ"ל כד) ומה"ט ניחא לר"מ דמצריך מוכח מתוכו דא"כ בשתוקי ואסופי דכשר באם לא כתבו רק שמו וכמו שמוכיח מזה הרשב"א והובא בנו"ב הנ"ל דהא זה לא הוי מוכח מתוכו. ולפמש"כ ניחא דהוי עיקר דמוכח מתוכו הוא שיטת התוס' והר"י כמבואר בתוס' גיטין (דף כ"ד) בד"ה בעדי מסירה כו' ועיקר הפסול הוי מחמת חצי דבר כנ"ל באריכות. ושיטת הר"י להכריע בב"ק (דף ע') כשיטת רשב"ם בפי' חצי דבר. דאם לא היו העדים יכולים לראות אז יותר דלא מקרי חצי דבר. וע"כ בשתוקי ואסופי מה יכולים לעשות העדים כיון דאינם יודעים שם אביו. ולשאול ג"כ אינו שייך דהא אין שום אדם יודע שם אביו. ע"כ כיון דאין חסרון כלל בראייתם דמה היו יכולים לתקן העדים שיתקנו. ע"כ כיון דלא מקרי חצי דבר לשי' התוס' בשם הר"י בב"ק ע"כ שפיר לא שייך לפסול בשתוקי ואסופי לר"מ מחמת מוכח מתוכו ולכן כשר גם לר"מ דבעי מוכח מתוכו לשיטת התוס' בשתוקי כנ"ל: כה) ולפ"ז בנ"ד דנסתפקו העדים אם לכתוב אלי' בוא"ו או בלא וא"ו דמחמת מוכח מתוכו אין לפוסלו. דהמעררים פסלוהו לפי דדעתם דאם לא כתבו שם האב פסול משום דלא הוי מוכח מתוכו. עכ"ז גם לדעתם אין לפסול בנ"ד משום דהא כבר נתבאר דהיכא דלא היו יכולין העדים לראות יותר דכיון דלא מקרי חצי דבר ע"כ אינו פוסל בזה אף דלא הוי מוכח מתוכו. א"כ ה"ה בנ"ד דלא יכלו העדים לכתוב שם אביו מחמת שנסתפקו בשמו איך לכתוב לכן הוי דבר שלם וע"כ אינו פוסל בזה מה דלא מוכח מתוכו דמה היו יכולין לתקן בזה דנימא דשיירו קצת דהוי חצי דבר. ולומר דהא היו יכולין לכתוב שני גיטין א' בשם אלי' חסר וא' בשם אלי' בוא"ו. גם זה ליתא לפמש"כ הנו"ב במ"ק סי' צ' ובמ"ת סי' ק"כ דכל ההיתר ליתן שני גיטין אינו רק באם שלא נודע לבעל ולסופר ועדים שיכתבו גט שני. אבל בנודע להם שהדין הוא שיכתבו שני גיטין אז פסול משום חשש ברירה דלא הוי כתיבה לשמה. ודוקא בשנים ששלחו שני גיטין בגיטין (דף פ"ו) דבעת כתיבה הוי לשמה רק אח"כ בעת נתינה נתערבו וע"ז אמרינן שם דנתינה לשמה לא בעינן. ואדרבה מוכח מהתם דבנתערבו דאי הוי בעי נתינה לשמה לא מהני דה"ה בכתיבה לשמה דקיי"ל דבעינן. ולר"מ דס"ל ע"ח כרתי ואיירינן עכשיו אליבי' דלכן בעי מוכח מתוכו ודאי דבעי חתימה לשמה ג"כ וכיון דהוי שני גיטין א"כ על כל גט לא הוי נתינה לשמה וכמש"כ שם הנו"ב בשם הירושלמי שכתב דלאו כרות לשמה הוי כו'. וכיון שאם נודע להעדים והבעל שיצטרכו ליתן שני גיטין יש לחוש משום דבדאורייתא אין ברירה ולא מהני שני גיטין רק בעצה שכתב הנו"ב שלא יגידו להם שיצטרכו שני גיטין וגם זה גופא כתבו האחרונים שיש למנוע לכתחילה מליתן שני גיטין. אך בזה י"ל דאף דלכתחילה ראוי למנוע שלא ליתן שני גיטין עכ"ז הא בעינן אף בדיעבד שיהא מוכח מתוכו לצאת אליבא דר"מ כמש"כ הנו"ב הנ"ל דמאי חזית לקיים הך לכתחילה שלא ליתן שני גיטין ולא לקיים שיהא מוכח מתוכו דמעכב אליבא דר"מ א"כ עדיין צ"ע: כו) אך לפמש"כ בעיקר הכלל דמוכח מתוכו ניחא משום דעכשיו שהמסדר מגיד לעדים שלכן אין לכתוב שם אביו משום שיש ספק בשמו איך לכתוב. ועכשיו שנתוודע להעדים זה אז מן הדין אינם יכולים לכתוב שני גיטין כמש"כ הנ"ל. וכיון דאינם יכולים לכתוב שני גיטין אז אינו פסול משום מוכח מתוכו. דהא כבר נתבאר דהיכא דהעדים לא היו יכולים לראות יותר דלא מקרי חצי דבר. וה"ה בפסול דמוכח מתוכו דהוי משום חצי דבר בהגדה דפסול משום דמקשינן הגדה לראי' כנ"ל או דילפינן מראי' או כמש"כ דיקום דבר קאי בין על ראי' והגדה. וכיון דבראי' גופא אם לא אפשר להעדים לראות יותר מקרי דבר שלם דהא לא שיירו כלל דנימא דהוי חצי דבר. דה"ה בהגדה אם לא היו יכולין להגיד ביותר כמו בנ"ד דאינם יכולים לכתוב שני גיטין כנ"ל ע"כ לא מקרי חצי דבר דיהא פסול מחמת זה וה"ה מוכח מתוכו אינו מעכב בזה דעיקרו הוי משום חצי דבר כנ"ל. וכיון דנודע להעדים שאינם יכולים לכתוב שם אביו כלל מחמת ספק בכתיבתו ע"כ לא בעינן בזה מוכח מתוכו. וכיון דמוכח מתוכו לא שייך בזה ע"כ ראוי למנוע שלא ליתן שני גיטין כמש"כ כל אחרונים. ולכתחילה ראוי להמסדר להגיד זה לעדי הגט דכיון שספק אם לכתוב שם אביו חסר או מלא בוא"ו דאז לא בעי בזה מוכח מתוכו. וע"כ ראוי למנוע מליתן שני גיטין כמש"כ כל האחרונים דיותר נכון לבקש כל טצדקי שלא ליתן שני גיטין לכתחילה משום דלהיות מוכח מתוכו לא בעינן כלל בזה אף לכתחילה גם אחר שנודע להם שיצטרכו שני גיטין דאז אינם יכולים לכתוב כלל שני גיטין כמש"כ הנו"ב הנ"ל. ובקצרה הוא דכיון דעיקר דברי המערערין הוא לפי דברי הנו"ב דחושש בלא כתב שם האב ומש"כ השו"ע דכשר אינו פשוט כ"כ רק במקום עיגון כתב להקל. ונתבאר דהא לדברי הנו"ב עצמו דס"ל דיש להרחיק מן שני גיטין דלפ"ז אין שום מקום לחוש משום מוכח מתוכו בנ"ד כפי שנתבאר בעז"ה. וזו"ז הא כבר העלה הנו"ב שם ג"כ דאם כבר ניתן הגט תנשא בו כמש"כ הב"ש בסי' קל"ו ס"ק ד'. אך השארית יוסף פליג וס"ל דאף דניתן לה הגט לא תנשא והובא בב"ש שם משום דס"ל דבעי מוכח מתוכו. עכ"ז בנ"ד מודה דאין להחמיר כלל וכמש"כ בעז"ה: ענף ה כז) ובמה שנכתב שם המגרש ליב משום שלא ידע אם שמו יהודא ליב או ארי' ליב והסכימו שלא לכתוב רק ליב לבד. ג"כ אין חשש כלל משום שאף לשיטת הרמב"ם שכתב הב"י בשמו דדוקא דיעבד כתב חניכתו כשר אפ"ה הא הב"ש בסי' קכ"ט ס"ק א' כתב דבחניכה שהכל קורין לו כשר לכתחילה. ובאמת יש לתמוה על הב"י דכתב דלכן פסק הרמב"ם דחניכה אינו כשר רק דיעבד משום שגרס בגמרא כך היו נקיי כו' קודם כתב חניכתו כו' ע"ש. דהא בפי' המשניות להרמב"ם מבואר דהרמב"ם גרס וכך היו נקיי הדעת אחר כתב חניכתו ע"ש. א"כ מוכח מזה דהרמב"ם דנקט כתב חניכתו כשר דלאו דוקא הוא. ובאמת גם לכתחילה כשר בשם חניכה להרמב"ם. וכדמוכח זה ברמב"ם פ"ד הלכה י"ד דכתב דעדים חותמין פב"פ עד. וכתב שם הכ"מ גופא דלאו דוקא נקט הרמב"ם זה דהא הרמב"ם גריס וכך הי' נקיי הדעת אחר פב"פ ולא כתב עד ע"ש בכ"מ. א"כ קשה מנ"ל להב"י דהא דכתב הרמב"ם כתב חניכה כשר הוי דוקא ומש"כ דיחתום פב"ב עד הוי לאו דוקא. דלמא הא דכתב כתב חניכה כשר הוי לאו דוקא. והא שיחתום פב"פ עד הוא דוקא. ובפרט למאי דמוכח בפי' המשניות להרמב"ם דגרס וכך היו נקיי הדעת אחר כתב חניכתו וכמש"כ. א"כ מוכח להדיא דהא דכתב חניכה כשר הוא לאו דוקא ואף להרמב"ם כשר לכתחילה חניכה לבד. וע"ש בשו"ע סי' ק"ל סעי' י"א דכתב דלכתחלה צריך לכתוב פב"פ עד: כח) ובעיקר כוונת הרמב"ם דבאמת דבריו תמוהים א' במש"כ כתב חניכתו כשר דמשמע דיעבד