עין יצחק חלק ב עו

דודאי להעיד שהיא בת ראובן אף אשה מהימנא כמבואר ביבמות (דף ל"ט) דלהכיר אחיו של מת אינו רק גילוי מלתא. וה"ה כאן לא מקרי מחוסר מעשה כלל לומר דהוי חצי דבר דהא אינו רק גילוי מלתא בעלמא כנ"ל. וכן מוכח ברדב"ז ח"א סי' ל"ו דבמקום דא"צ רק גילוי מלתא מהימן אף חוץ לב"ד: טז) וכיון דנתבאר דבמקום דא"צ רק לגילוי מלתא ואף אשה מהימנא מקרי שפיר מוכח מתוכו. א"כ ניחא הקושיא הנ"ל דלכן כשר בכתב שם מ"כ לחוד מה"ת אף אליבא דר"מ כדמוכח מרב יוסף בגיטין (דף ל"ו) מצינן לומר דס"ל ר"ג כר"מ ואפ"ה אינו פסול רק מדרבנן וכמש"כ התוס' וכל הפוסקים כנ"ל משום דכיון דקיי"ל ביבמות (דף ל"ט) דאף אשה מהימנא בהכרת אחיו דגילוי מלתא בעלמא אף שזה הדבר לא יגולה במקום קרוב רק במקום רחוק אפ"ה ע"א מהימן משום דעביד לגלויי לא משקרי ביה אינשי. וכמבואר בר"ה (דף כ"ב) דבא א' בסוף העולם ואמר דקדשו ב"ד את החודש דנאמן כמש"כ הטור האבן שם או כמו שפי' הרי"ף ביבמות (דף ל"ט) הטעם דנאמן להעיד על הכרת אחיו והובא בג"פ סי' ק"כ ס"ק י"ד. ולכן כיון דנאמן להעיד אף אשה שכך שמו במדה"י ע"כ לא מקרי חצי דבר וכיון דלא מקרי חצי דבר ע"כ אינו פסול מחמת מוכח מתוכו בכתב רק שם מ"כ. ושפיר כתבו כל הפוסקים דבכתבו רק שם מ"כ אינו פסול רק מדרבנן. וכדמוכח לרב יוסף דס"ל דר"ג מצי ס"ל כר"מ ואפ"ה אינו פסול מה"ת בכתב רק מקום כתיבה. ובאמת למאן דס"ל ביבמות (דף ל"ט) דע"א אינו נאמן להעיד על הכרת אחיו י"ל דמוכח מזה דר"ג הזקן ס"ל כר"א דע"מ כרתי. וכשיטת רבה בגיטין (דף ל"ו) ע"ש. וגם יש לחלק ביניהם. ואף שהר"ן כתב בפ' השולח שהיו צריכים ב"ד של מקום נתינה לקבל עדים שכן שמו במדה"י עכ"ז הא מצינו באה"ע סי' קמ"ב ובת"ה סי' רל"ח ובט"ז שם דלשון עדים שייך אף על עד א' וקרוב וכה"ג וכמש"כ הרא"ש בפ"א דב"מ א"כ ניחא הקושיא הנ"ל: יז) אך לכאורה יש סתירה לזה הכלל שכתבתי בעז"ה דהיכא דע"א מהימן ואף חוץ לב"ד דלא מקרי חצי דבר. דהא בב"ק (דף ע') בתוס' ד"ה למעוטי כו' שכתבו בשם ר"י שכתב להוכיח מהא דגיטין דשנים שיאמרו בפנינו קיבל וקרע דלא חשוב כה"ג חצי דבר דאף למ"ד שליש נאמן מ"מ כיון שצריך שנראה הגט בידו חצי דבר כו' ע"ש. אלמא דזה מקרי חצי דבר אף דמהני הגדת השליש. ובודאי הגדת השליש מועיל אף חוץ לב"ד. א"כ לכאורה הוא סתירה למה שכתבתי דהיכא דחד מהימן לא הוי חצי דבר: יח) ולאחר העיון נראה דאין מזה סתירה כלל משום דהא הך משנה דגיטין דשנים אומרים בפנינו קיבל וקרע כו' מיירי בגט שאין עדים חתומים עליו כמש"כ התוס' בגיטין (דף ס"ד) בד"ה ר' אלעזר כו' ע"ש. א"כ לפ"ז שפיר כתבו התוס' בב"ק דמקרי חצי דבר שכיון שצריך שנראה הגט בידו כו' וכוונתם דכיון שצריך שנראה הגט בידו דהא שליש לא מהימן רק כשחתומים עליו עדים אבל באין עדים חתומים לא מהימן שליש דהא לא היה בידו מעולם מיגו כמבואר בסי' נ"ו בח"מ. וע"כ אף דשליש מהימן עכ"ז מקרי חצי דבר דהא שם דמיירי שאין עדים חתומים לא מהימן השליש בכה"ג. ושפיר צריכי עדי אמירה לעדי קבלה ולכן מקרי חצי דבר ושפיר הוכיח מזה הר"י דכיון דלא היו יכולים לראות יותר מקרי דבר שלם. אבל באמת י"ל דגם התוס' בב"ק ס"ל הכלל שכתבנו דבמקום דחד מהימן לא מקרי חצי דבר וכמש"כ להוכיח מתוס' גיטין הנ"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן וכמו שהוכחתי מסדר חליצה הנ"ל: יט) ושיטת התוס' בגיטין (דף ס"ג) שכתבו דכיון דעדי אמירה לא צריכי לעדי קבלה דשליש מהימן לא מקרי חצי דבר אף דאין עדים חתומים דלא מהימן שליש בזה. אפ"ה שפיר כתבו התוס' משום דס"ל להתוס' בגיטין דכיון דהי' יכול להיות פועל יוצא מהם בעת שרואין עדי אמירה שעושה אותו האשה לשליח קבלה דהיה יכול להיות באיזה אופן מהם דבר שלם. דמקרי דבר שלם אף שלבסוף נתבטל ונעשה איזה ענין וסיבה שאין יכול לצאת מפיהם דבר שלם בלתי הצטרפות עוד כת א' אפ"ה כיון שהיה יכול להיות באיזה אופן שיצא מהם ענין שלם לא מקרי חצי דבר. וכמש"כ התוס' בגיטין שם בלשונם בזה"ל וזהו כיון דאם אין שלשתן בעיר לא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה כולי דבר הוא עכ"ל התוס' שם. אלמא דמוכח להדיא דס"ל כיון דהיה יכול להיות איזה ענין שיצא מהם דבר שלם מעדי אמירה אף דעכשיו לא מהני עדותן בלא שום הצטרפות לכת א' אפ"ה מקרי דבר שלם כנ"ל. אבל התוס' בב"ק לא ס"ל הסברא הנ"ל וע"כ אין שום סתירה להכלל שכתבתי: כ) ואין להקשות דא"כ שני עדים דמעידים על שער א' בגבה דלא מהני הא חזי עדותן להצטרף לעד א' שיעיד שיש לה שער בכריסה דאף אשה מהימנא בזה. ז"א קשה משום דאם נשרו השערות לא מהימן ע"א רק באם לא נשרו אז מהימן ע"א ונשים משום דמצי לגלויי בקל. וכ"ז דמצי לגלויי לא בעינן שני עדים שיעידו על שער שבגבה ולא צריכים לשני עדים רק בחשש אם נשרו כעת השערות ובזה לא מהימן ע"א רק בעינן שני עדים ע"כ מקרי שפיר חצי דבר וברור ופשוט: כא) וע"פ מש"כ ניחא בעז"ה מה שהקשיתי מתחילה בכוונת התוס' בגיטין (דף כ"ד) בד"ה בעדי מסירה כו' דאיזה סברא הוא לחלק בין גט הנמצא לענין דמוכח מתוכו כמו שהארכתי לעיל בכוונת התוס'. אך לפמש"כ כעת בעז"ה בכוונת דמוכח מתוכו דהוא מחמת חצי דבר דכיון דהיו יכולים לתקן זה ולא תקנו שיצא מפיהם דבר שלם ע"כ הוי חצי דבר. א"כ אין לפסול מחמת זה רק היכא דיכולים לתקן זה. אבל היכא דאין יכולים לתקן זה החשש כיון דלא הוחזק יוב"ש אחר רק דחיישינן לשני יוב"ש ולשני שוירי אף בלא הוחזקו א"כ מה היו יכולים העדים לתקן בזה דאף אם יכתבו שם אבי זקנו ג"כ יש לנו עדיין לחוש וכמש"כ הצמח צדק בסי' נ"ח דאם ניחוש לשני יוב"ש דאזי יש לנו לחוש אף אם יכתבו שם אבי אבותיהם מדורי דורות ואין לדבר סוף. ע"כ כיון שלא היו יכולים לתקן זה החשש דניחוש לשני יוב"ש דלא הוחזקו ע"כ מקרי מוכח מתוכו. ודוקא בהוחזקו שני יוב"ש דאז היו יכולים העדים לתקן לכתוב שם אבי זקנו כדי לצאת מחשש דאורייתא. וכמש"כ לעיל דזהו דבר קל דהא אף אשה מהימנא. וע"כ כיון דהיו יכולים לראות כל העדות ולתקן שיצא מפיהם דבר שלם בלתי שום חשש דאורייתא ע"כ דומה לשנים אומרים א' בגבה דמקרי חצי דבר משום שהיו יכולים לראות ביותר בקל וכמש"כ התוס' בשם ר"י בב"ק הנ"ל להכריע כשיטה הנ"ל. אבל לצאת מחשש דרבנן דחשו לחוש לשני יוב"ש דלא הוחזקו ולזה אין לדבר סוף דאף אם יכתבו זקנו עדיין יש לנו לחוש ואין לדבר סוף לזה וכיון דהעדים לא היו יכולים לתקן זה בראייתם ע"כ אינו פסול משום מוכח מתוכו דלא מקרי חצי דבר. ונכון מאוד בעז"ה בכוונת התוס' הנ"ל להמעיין היטב: ענף ד כב) ולפע"ד נראה לכאורה להוכיח מב"ק (דף כ"ד ע"ב) דאמרינן במכירין בעל השור ואין מכירין את השור כו'. דקשה איך מהני שלשה כתות מפוזרין הא כל כת הוי חצי דבר לשיטת הרי"ף דהא אין תועלת מעדותן בלא הצטרפות לכת אחר. אע"כ מוכח כשיטת הרשב"ם דחצי דבר תלוי בהיו יכולים לראות יותר כו'. אך באמת ניחא משום דהא בעת ראייתם להנגיחה היה מועיל עדותן אז אף בלא הצטרפות לשום כת בעולם. ואף שאח"כ שכחו אפ"ה בעת ראייתם היה יכול להיות מועיל עדותן לבד. וכש"כ לפמש"כ התוס' בב"ק בד"ה במכירין בעל כו' דמיירי דנאבד א' מהם. א"כ היה יכול להיות תועלת מכל כת לבד אילו לא נאבד שום שור אצלו. וכבר כתבתי לומר דמוכח מן התוס' גיטין דס"ל דאם היה יכול להיות איזה תועלת יוצא מהם בלא שום הצטרפות דלא מקרי חצי דבר: