עין יצחק חלק ב עה

פסול רק מדרבנן אף דמיירי התם אליבא דר"מ. וכ"כ התוס' (דף פ') דשינה שמו מיירי במי שיש לו שני שמות א' במקום כתיבה וא' במ"נ. ומיירי התם אליבא דר"מ. וקשה דיפסל מחמת דאינו מוכח מתוכו דיפסל מה"ת. וכן מוכח בגיטין (דף ל"ו ע"א) על תקנת ר"ג הזקן דהתקין שיהיו העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם דמקשה הגמ' מפני תיקון העולם דאורייתא היא דכתיב וכתב בספר וחתם כו' רב יוסף אמר אפילו תימא לר"מ התקינו שיהי' מפרשין שמותיהם בגיטין מפני תיקון העולם כדתניא כו' דמשמע מזה דר"ג הזקן סבר כר"מ דע"ח כרתי א"כ קשה דיפסל מה"ת בראשונה דהי' משנה שמו שלא היה כותב רק שם מ"כ לחוד משום דבעי מוכח מתוכו א"כ למה לר"ג לתקן דיפסל מפני תיקון העולם משום חשש לעז. דבל"ז אף קודם התקנה שלו היה להיות פסול מה"ת משום דבעי מוכח מתוכו: יב) ע"כ נראה לענ"ד לומר דבר מחודש והוא דעיקר מה דאמרינן דבעי מוכח מתוכו לכאורה קשה דמנלן הוא דבעינן מוכח מתוכו דאטו הילכתא גמירי לה. וע"כ נראה לי דהוא בגדר מאי דקיי"ל דבר ולא חצי דבר. דאם שני עדים מעידים לפנינו ומחוסר עוד עדות להם דבלא עדות זולתם אין מועיל דבריהם ע"כ אין בהם ממש כמבואר בב"ב (דף נ"ו) וב"ק (דף ע'). וה"ה בשטר דסמכינן על ע"ח דחתימתם הוי הגדתם דכמי שנחקרה עדותם בב"ד. דלא עדיף מאלו הגידו בפיהם לפני ב"ד דאם לא הגידו על דבר שלם רק מחוסר עוד עדות בב"ד דרחמנא פסלה אותם. וה"ה כשמגידים בשטר דיוב"ש גירש אשתו ואינם מגידים איזהו יוב"ש גירש וצריכים עוד עדות להם דלא יוגמר מפיהם דבר שלם דרחמנא פסלה אותן כיון דמהגדתם לבד אינו מועיל עדותם ע"כ לא מהימני. ואף שהעדים יודעים ענין שלם עכ"ז כיון דאינן מעידים רק על חצי ענין ע"כ הוי חצי דבר. דעיקר תלוי בעת הגדתם לפני ב"ד דאינם נאמנים רק כשיוצא מהם דבר שלם. ולכן אף דיש כת א' דמעידים דאותו היום שנכתב הגט לא זזה ידם מתוך ידו עכ"ז כיון דמשטר דזהו הגדתם אינו מוכח זה ע"כ לא מהימני. ועפ"ז ניחא קושית הנו"ב במ"ת סי' קי"ג שהקשה דאמאי לא בעינן מוכח מתוכו לר"א כמו לר"מ דהא וכתב לה פירושו לר"מ החתימה ולר"א הכתיבה א"כ אמאי לא יהיה כתיבה לר"א כמו חתימה לר"מ. ולפמש"כ ניחא דעיקרו הוי משום דבר ולא חצי דבר א"כ ז"א אך בעדי חתימה דזהו הגדתם בעת שחתמו על השטר דהא אינן צריכין להתקבל עדותן בב"ד יותר דמיד שחתמו הוי כנחקרה עדותם לכן בעינן שיעידו על דבר שלם. אבל ע"מ לר"א דהא בעת שרואין אזי רואין ענין שלם ובעת שיגידו מעידין אז על דבר שלם. ולכן בכתיבה לא שייך חצי דבר. ואף דזהו מלתא חדתא שלא העירו מזה הסברא שום אחרון כלל. עכ"ז נראה לי ברור דהיינו מטעם דכשיבא השטר לב"ד לא יגמרו ענין שלם על פיהם: יג) ומה"ט ניחא הא דכל הגיטין הנשלחים ממדינת הים לכאן שאין מכירים שמו כלל במ"נ דכשר אף אליבא דר"מ. ובודאי בעי בעת הנתינה דאז הוא גמר המסירה דיהיה אז מוכח מתוכו. ובפרט לפמש"כ דהוא מדין חצי דבר. א"כ לפמש"כ הר"ן בפ' המגרש דע"ח מהני משום דע"ח מעידים על המסירה דתפיסתה מוכחת עליה. א"כ בעינן דבעת נתינה יעידו על דבר שלם. א"כ קשה הא בעת הנתינה אינו מוכח מתוכו. ולפמש"כ ניחא משום דהא שיטת הרשב"ם והובא בב"ק (דף ע') ובב"ב (דף נ"ו) דחצי דבר תלוי באם שהיו יכולים לראות יותר ולא ראו יותר אז הוי חצי דבר. אבל באם לא היו יכולים לראות יותר אזי מקרי דבר שלם. אף דאין מועיל עדותם רק להצטרף לעדות אחרת דכיון דלא היו יכולים לראות יותר הוי לגבם דבר שלם. דהא לא היו יכולין לתקן כלל דנאמר דשיירו קצת דהוי חצי דבר. א"כ ה"ה לשיטת הסוברים דבעינן מוכח מתוכו אינו שייך אך באם שהיו יכולין לברר ולתקן שיוגמר כל הענין ע"פ. כגון בשני יוב"ש היו יכולין לכתוב סימן זקינו ואף שאינם יודעים הא היו יכולין לישאל ע"ז. והא שם אביו נהגו לכתוב ע"פ עצמו כמבואר סי' ק"כ. ועוד דהא זה הוי דבר קל דהא ג"כ אשה מהימנא כדלקמן. דכיון דהיו יכולין לברר זה ולא תקנו זה בראייתם כדי שיהיו יכולים להגיד על דבר שלם לכן הוי כמו חצי דבר. אבל בשולחים גט למדינה שאין מכירין אותו כלל דמה היו יכולין לראות יותר כדי שיהיו יכולין להגיד על דבר שלם. א"כ כיון דלא היו יכולין לראות יותר כדי שיגידו על דבר שלם לכן כשרים ונאמנים. אך להסוברים דלא בעי גם לר"מ דיהיה מוכח מתוכו יש לומר דמחלקינן לבין הך ובין חצי דבר משום דבשטר עכ"פ בעת שחתמו היו יודעין ענין שלם אבל בחצי דבר מעולם לא ידעו ענין שלם. אך באמת הוא דוחק דהא בחצי דבר ודאי אפילו ראו הדבר שלם ושכחו אחר זמן חצי דבר ואינם זוכרים רק חצי דבר ודאי דפסול. כמש"כ הנתיבות סי' מ"ט ס"ק כ"א משום דמהגדתם אינו רק חצי דבר וה"ה בזה. ובפרט למאן דס"ל בסנהדרין (דף ל') דמקשינן הגדה לראי' ולכן כמו דאם היה הראיה על חצי דבר אינו מועיל דה"ה אם היה הגדה על חצי דבר ג"כ לא מהני. ועוד דהא הך ע"פ שנים עדים יקום דבר קאי בין על הגדה וראיה ובכתבו על דבר המזדייף י"ל ג"כ דהא היו יכולין לכתוב על דבר שאינו מזדייף שיוגמר דבר שלם ע"פ דזהו הגדתם כנ"ל. כן נלע"ד בסברתם: ענף ג יד) ולפ"ז נראה לענ"ד לומר דפסול דמוכח מתוכו לא שייך רק באם שצריך להשטר עוד שם עדות. אבל באם שא"צ להשטר רק גילוי מלתא בעלמא שפיר מקרי מוכח מתוכו משום דחצי דבר לא שייך רק באם שצריך להשטר שם עדות. אבל באם שא"צ להשטר רק גילוי מלתא בעלמא לא מקרי חצי דבר דבחצי דבר לא שייך רק באם שצריך עוד שם עד להם דאזי אמרינן מי יימר דמזדקקי ליה תלתא כדאי' בקידושין (דף ס"ב) משום דצריך ב"ד לקבלת עדות. אבל במקום דלא בעי דיתקבלו עדותו בב"ד דחד מהימן ואף אשה מהימנא כמו שיתבאר. בזה שפיר מקרי מוכח מתוכו דהא מי שרואה את השטר אף חוץ לב"ד כשיבוא אליו אף אחד ואף אשה חוץ לב"ד יתברר הדבר ע"פ שטר לבד. א"כ שפיר מקרי מוכח מתוכו. וראיה לזה מהא דגיטין (דף ס"ג ע"ב) תוס' ד"ה אפילו הן כו' שכתבו דלא מקרי חצי דבר שני הכתות משום דכיון דעדי אמירה ל"צ לעדי קבלה דהא שליש נאמן כו'. א"כ עדיין קשה דהא עכ"פ בעיא לאמירת השליש ועדיין מקרי חצי דבר. אע"כ מוכח דכיון דהא שליש נאמן ואף קרוב ואשה נאמנין לכן לא מקרי חצי דבר. דהא ודאי דשליש נאמן אף חוץ לב"ד דהא הימנותיה מדין מיגו ולא מדין עד כדמוכח בגיטין (דף ס"ד) דמקשה הגמ' התם אמאי ליהמניה לשליש וכו' תינח אמרה אבל קיבל למה לי. ופי' התוס' שם בד"ה תינח בפנינו אמרה דכתבו דלמה לן בפנינו קיבל לא היה צריך אלא לעדים שראוהו בידו שלם עכ"ל מוכח להדיא דשליש מהימן אף חוץ לב"ד ולכן אף שצריך לנאמנות השליש עכ"ז לא מקרי חצי דבר: טו) וכן מוכח מסדר חליצה דאי' שם דעל שנים בעינן שיהי' שני עדים מעידים ועל שערות אף אשה מהימנא. אע"ג דבשו"ע אה"ע סי' קמ"ב מחמיר לחוש בחצי דבר אף לשיטת הרי"ף בפירוש חצי דבר. וע"כ מוכח דכיון דאף אשה מהימנא. וכללא הוא דבמקום דאשה מהימנא אף עד מפי עד מהימן כדפסקינן בבכורות (דף ל"ו) דבמקום דאשה כשרה אף עד מפי עד כשר. [ויש לעיין מזה על הך דיעה דס"ל באה"ע סי' ז' דבשבוי' אשה מהימנא ואפ"ה עד מפי עד פסול ואכמ"ל]. ובסי' י"ז באה"ע בח"מ ס"ק ע"ח כתב דהיכא דעד מפי עד מהימן לא בעינן לקבל עדותו בב"ד דהא העד הראשון לא הגיד עדותו בב"ד ואפ"ה מהימן. וה"ה בחצי דבר בחליצה ושליש דלא בעינן לקבל עדותו בב"ד לא מקרי חצי דבר כנ"ל. ועפ"ז נראה ליישב מה שהביא הט"ז באה"ע סי' קמ"ב ס"ק י"א בשם הד"מ דכתב בשם גאון א' באחד שהיה חושש שבמקום נתינה לא יהיו עדים המכירים אשתו לכן גבה עדות במקומו שבת ראובן היא אשת שמעון המגרש ובמקום נתינה לא הוצרכו להעיד רק שהיא בת ראובן. ותמה הד"מ דהא הוי חצי דבר. ולפי מה שכתבתי ניחא